ביקורת קולנוע: גט

"גט - המשפט של ויויאן אמסלם", מצליח להיות סרט מצוין מהרגע הראשון ועד האחרון, מבלי לצאת מחדר עלוב אחד - המהדהד את עליבות מה שמתרחש - או מקסימום להרחיק עד פינת ההמתנה הצמודה לו, שהיא כשלעצמה כעורה וסגפנית להפליא. החדר הוא חדר דיונים בבית דין רבני, בו יושבים בדין רבנים שבפניהם נערכים גירושים. הסרט מתחיל בפתח דיון במשפטה של ויויאן אמסלם, שתובעת - באמצעות הטוען שלה, כרמל בן טובים - גט מבעלה, אלישע אמסלם, שהיא בעצם חיה בנפרד ממנו כבר שלוש שנים.

אלישע, שעד כה סירב להופיע בבית הדין, מופיע חמוש באחיו שמעון בתור הטוען מצדו, אבל רק כדי לסרב. וכאן מתחילה מסכת מתמשכת של עינויים ודיונים, עם לא מעט רגעי אבסורד, שנמשכת חמש שנים, במהלכן לכודה ויויאן במלכודת הדין הרבני שלפיו רק אם הגבר ייאות לגרש את אשתו, היא תוכל להתגרש ממנו. עד אז, ולפעמים לנצח, היא תישאר אסירה בנישואיה, בת ערובה של בעלה.

עוד על קולנוע:

מסע של מאה צעדים

אפס ביחסי אנוש

לקהילת סרטים וסדרות טלוויזיה: לחצו