ביקורת קולנוע: גנב עירוני

כמו שלפעמים כל מה שאנחנו רוצים הוא סנדוויץ' מלחם טרי עם גבינת קוטג' טרייה וטובה ולא איזה סביצ'ה או סופלה מסוגננים, מעודנים ומתוחכמים, כך לפעמים יש חשק לראות מותחן פשוט על שוטרים וגנבים, בלי התחכמויות מיותרות. וזה בדיוק מה שמותחן הפשע החדש "גנב עירוני" מספק (למה הסלסול הזה בשם העברי? ברוח המקור, The Town, אפשר היה לקרוא לזה פשוט "השכונה"). דאג מקריי נולד וגדל בצ'רלסטאון, שכונת פועלים מוכת פשע בבוסטון. דאג, דור שני לפשע - אביו מרצה מאסר בכלא - מנהיג כנופיית שודדים עזת מצח ויצירתית, אבל הוא לא נטול שכל ויודע כי מוטב לו לחפש מוצא ותחליף לחיי הפשע, כי אין בכוונתו להגיע, כמו אביו, לזקנה בכלא. הוא בונה על השוד האחד הגדול, המכה שתאפשר לו פרישה לחיים רגילים. אבל לא רק זמינות הפשע כובלת אותו. גם חבריו לכנופיה, ובראשם חברו שהוא כאח לו, ג'ם, לא ממש מוכנים לשמוע ממנו על פרישה. ג'ם, שכל דיבור על פרישה של דאג מתפרש בעיניו כבגידה, מסבך את המצב כשבשוד האחרון (הפותח את הסרט) הוא לוקח את מנהלת הסניף, קלייר הצעירה, הנאה והחביבה, כבת ערובה זמנית. כשהכול נגמר ומתברר שקלייר זו היא תושבת השכונה, ג'ם רוצה לוודא שלא תביא להסגרתם, אבל דאג מצליח למנוע זאת ממנו ויוצא למשימה במקומו. הבדיקה נהפכת לרומן, מהסוג הבלתי אפשרי ביותר ממובן אחד, שכן לא זו בלבד שדאג מנהיג חבורת פושעים וקלייר היא בחורה טובה מאוד, ולא זו בלבד שהיא לא מעלה בדעתה כי הוא אחד מהרעים שאיימו על חייה בשוד הטראומטי, בעקבות הכנופיה ובעיקר בעקבות מנהיגה דאג דולקים סוכני אף.בי.איי ובראשם הסוכן אדם פראולי (בגילומו של ג'ון האם כטיפוס שונה לגמרי מזה שהורגלנו לראות ב"מד מן").


העלילה הקצבית מסתבכת ומסתכסכת כראוי לכל הכיוונים, ולמרות האלמנטים הרומנטיים (כולל החלום של דאג להיחלץ מעולם הפשע) אינה נופלת למלכודות שמאלץ. לא מדובר בסרט מתוחכם מאוד, אף לא פסיכולוגיסטי במיוחד. מדובר במותחן שעשוי לפי הנוסחה והספר, כלומר בשעתיים (וחמש דקות) שעוברות בכיף ובזריזות, כשהן מלאות בסצנות אקשן מבוצעות היטב, בשחקנים טובים שעושים את מלאכתם כהלכה (ולזכות המלהקים ייאמר גם שהם נראים משכנעים, איש מהם לא יפה מדי, מלוקק מדי או לחלופין נראה כמפלצת). בן אפלק מיקם את הסיפור (המבוסס על ספר) בשכונה בבוסטון שכבר כיכבה בעבר בעלילות דרמה-פשע-מתח וזכורה במיוחד מ"מיסטיק ריבר", הספר של דניס ליהיין והסרט על פיו שעשה קלינט איסטווד. אפלק אולי לא מסגנן סיפור כה אפל ומאיים כמו "מיסטיק ריבר", אבל מצליח גם הוא להעניק לשכונה תפקיד של ממש בין שאר שחקני העלילה. אפלק הבמאי מוציא מעצמו יותר איכויות של שחקן ומשאיר - ובצדק - את הכוכב בבית, או בסרטים של אחרים. אחרי הכול, מדובר פה בחבורת פושעים, גם אם הוא מגלם את מנהיגה, ועם כל הכריזמה והשכל שאנחנו מתבקשים להאמין שהוא ניחן בהם, קל יותר לקבל אותם באריזה של בחור רגיל, כמעט אפרורי, שמתמזג בשורה אחת עם שאר חבריו לכנופיה. לצדו ג'רמי רנר כג'ם חמום המוח שרואה את העולם בפשטנות של שחור-לבן עושה תפקיד מצוין ומוכיח שוב, כמו ב"מטען הכאב" אבל לגמרי אחרת, שהוא שחקן נהדר. את מושא הרומנטיקה בסרט, קלייר, מגלמת בחן טבעי רבקה הול, הזכורה לטוב מ"ויקי, כריסטינה ברצלונה". מול הבחורה הטובה שלה, זו שבנחישות לעשות מעשה טוב ולהוכיח אכפתיות הולכת לגור בשכונה הגרועה, ניצבת קריסטה, בגילומה של בלייק לייבלי, אחותו של ג'ם, אם חד הורית לילד שהיא טוענת כי הוא של דאג, מסוממת ומסובכת, התגלמות האין מוצא המייאש והמיואש שדאג מתאווה כל כך להותיר מאחוריו לבלי שוב. לייבלי עושה היטב את תפקידה הקטן אך המשמעותי, ובסצנות שהשתתפותה מצליחה להעיק לא רק על דאג, אלא גם על הצופים.
שורה תחתונה:
שעתיים של בידור לא יומרני בסרט אקשן קצבי ומותח.
"גנב עירוני", מותחן פשע אמריקני. תסריט: פיטר קרייג, בן אפלק, ארון סטקארד (מבוסס על "נסיך הגנבים" מאת צ'אק הוגן); בימוי: בן אפלק; הפקה: גרהאם קינג, בזיל איוואניק. משתתפים: בן אפלק, ג'רמי רנר, ג'ון האם, רבקה הול, בלייק לייבלי, כריס קופר ואחרים. 125 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: אדום החזה

ביקורת תיאטרון: רביזור

ביקורת קולנוע: וול סטריט: הכסף מדבר

ביקורת ספר: עדיין אליס

ביקורת תיאטרון: לילה לא שקט