ביקורת קולנוע: העולם מצחיק

"העולם מצחיק", סרטו של שמי זרחין (תסריט ובימוי), מתחיל קצת כמו הקפיטריה בטבריה של הגשש - שהיא וגם הם ישויות מרכזיות כשלעצמן בסרט - במקום שנראה כמעט בלתי אפשרי. כמו ההצעה להתחיל לבנות את הקפיטריה המיתולוגית מלמעלה, כך גם הסרט מתחיל מאוסף של דמויות לכאורה לא קשורות המתאספות בסדנת כתיבה משונה בספרייה ציבורית בטבריה, שם מסופר לפתיחה סיפור שהוא סוג של אגדה מקומית שהיתה או לא היתה באמת. מסופר על איש מבוגר שהיה חייל צעיר במלחמת יום הכיפורים ובשל הטראומה שחווה, ושבזכותה גם ניצל אז, הוא סובב ברחובות לבוש מדים ודורש מהכול להצדיע לו. כמו להטוטן משליך זרחין לחלל הקולנועי שלל דמויות וקרעי עלילה, שבכל רגע נתון הוא תופס אחדים ומחבר ביניהם בעוד השאר תלויים באוויר, עד שלבסוף הכול מתחבר, כמו שלל מטפחות צבעוניות של קוסם הנקשרות זו בזו. זרחין, יליד טבריה שהעיר היא זירת ההתרחשויות וגם ישות עצמאית ממשית בסרט (כמו בסרטו הקודם "אביבה אהובתי" ובספרו "עד שיום אחד"), מעגן את העלילה סביב שלושה אנשים קשורים מאוד אך מנותקים זה שנים: שלושה אחים שהם אנשים בוגרים, שמשהו בעברם המשותף הפריד ביניהם. ירדנה היא סוכנת נסיעות בהליכי פרידה מבעלה, שהבוס שלה לא מפסיק לפלרטט איתה. לירדנה הייתה בת שנהרגה בשירותה הצבאי, והמוות שלה ודרכי ההתמודדות איתו הם שהפרידו בינה לבין בעלה. בראשית הסרט מתברר לה לתדהמתה שהיא בהיריון, עניין שנראה לה לגמרי בלתי אפשרי כי למיטב ידיעתה והכרתה לא קיימה יחסי מין חודשים רבים. אחיה מירון הוא אלמן (מבריח סדרתי של הדייטים שלו) ובעל מסעדות מקומיות, אב לשני בנים, נסי בן ה-19, שבפתח הסרט מתעורר מתשע שנות תרדמת משוכנע שהוא עדיין בן עשר, וחיליק בן ה-17, שהחיים ביגרו אותו בפאסט פורוורד. האח הצעיר של ירדנה ומירון הוא גולן, שדרן רדיו מקומי שאהובתו, נטשה, גוססת מסרטן אלים והוא משוכנע כי החייאת הגשש החיוור ששניהם נורא אוהבים להופעה, תציל אותה. ואפשר להתחיל גם אחרת: צפי (מצפת, כמו ב"אח, טבריה, לו היית צפת" בגששית), צעירונת אופטימיסטית חסרת תקנה שמנקה בתים של כל הנחשבים והמעניינים בעיר וככה קולטת (ובוחשת) אינספור סיפורים, היא התלמידה המצטיינת בסדנת הכתיבה המקומית, שמנחה בחור מוזר כשלעצמו, שהוא השכן של ירדנה, שתמיד סוגרים לו את המים ולכן הוא בא להתרחץ ולעשות אצלה כביסה. צפי לא באמת עובדת למחייתה בניקיון (היא סתם אוהבת את זה), היא בת עשירים - הבת של הבוס הפלרטטן של ירדנה, שבגלל הריונה חושדת בכל גבר שעבר על ידה בחודשים האחרונים שאולי אנס אותה (וגם מאשימה). צפי, שמנקה גם את הבית של מירון, מתיידדת עם נסי המתעורר והלא מודע, ואף לוקחת אותו לסדנת הכתיבה כדי שיספוג וישמע, וברגע של תום מלא כנות היא מסבירה לו, בתשובה לשאלתו הישירה (כשל ילד), שהבעיה שלה היא שאין לה בעיות. גולן, שמסרב לקבל את הפרוגנוזה של הרופא באשר לזמן ההולך ואוזל של נטשה, הופך עולמות כדי להוציא לפועל את תוכנית איחוד הגששים (הוא מבטיח למלא את תפקיד פולי המנוח) ולצורך כך ממש מטריד את שייקה לוי (בתפקיד עצמו) ומסרב להניח לנטשה למות בשקט. מירון, שחיכה תשע שנים שבנו יתעורר, מבועת מהתגשמות המשאלה, כי ההתפכחות - ברור לו - תחזיר את כולם תשע שנים אחורה, למקום הקבורה של הסוד האיום שהפריד בין האחים, שכולם מנסים לברוח ממנו למרות שאין באמת לאן. ובין לבין ישנם שאר מספרי הסיפורים מהסדנה, שביניהם נרקמים סיפורים, וגיבורי הסיפורים, מהפקיד שהתאהב בכבשה שנועדה לשחיטה לרגל בר מצווה ועד הרוצח השכיר שנשלח לרצוח את עצמו והנאהבים הנעימים שלא יצאו שלושה ימים מהמלון ורק אהבו.


זרחין טווה מארג גדול של טיפוסים ועלילות, כמו שטיח ישראלי ענק, מרופט מרוב שימוש ואהבה בחלקים מסוימים, דוקר מרוב שהוא חדש בנקודות אחרות; יפה בחלקים אחדים עד שהוא נראה כמעט מושלם מדי, מכאיב בעיניים מרוב בליל של צבעים בחלק אחר. העולם הבדיוני שהוא יוצר נע בין מציאותי לסוריאליסטי, בין מצחיק לעצוב, בין התרפקות נוסטלגית של הדמויות לתקיעות כמעט פתטית שלהן בעבר, בין נחישות לנודניקיות, אסקפיזם והדחקה לפיכחון שורט. זהו עולם עשיר, מרובד, רב סיפורים, הקשרים ומשמעויות. הסוף איננו סוף-טוב במובן המתקתק, אבל הוא סוף שיש בו סגירה וסוג של פיוס ואולי נכון יותר לומר השלמה. זהו סרט שלמרות אורכו ולמרות שלעתים הגודש נדמה מוגזם (כמה סיפורים? כמה עלילות? כמה טרגדיות במשפחה אחת?), הוא עשיר, מרתק ומעניין לכל אורכו, מרגש-משעשע, נוגע ומעורר אמפתיה, מאוד משלנו ורצוף פניני משחק והברקות תסריט. אלי פיניש כגולן מקסים וכובש ומכמיר לב באהבה המסרבת להיכנע שלו, בנחישות-נודניקיות שלו ובחום שהוא מקרין. משה אשכנזי מצליח להיות ילד מגודל משכנע להפליא כנסי המתעורר כילד שהזמן עצר אצלו מלכת, כלוא בגוף בוגר. אור בן מלך, כאחיו שהתבגר בטרם עת, מצליח להיות אחראי ומרדן, עייף ורעב לחיים בה בעת. שורה של שחקנים ידועים מלוהקים כאן לתפקידי משנה ואין שום דבר משני בהופעתם, להפך - כולם גונבים סצנות, לא אחת בדמויות מאוד שונות ממה שהורגלנו לראותם. כך דרור קרן כאונקולוג המטפל בנטשה, זאב רווח כחייל המצדיע הנצחי, שלומי קוריאט ואבי גרייניק כשני צעירים הפכים (הערס האגרסיבי מול עדין הנפש המופנם) המשתתפים בסדנת הכתיבה, משה איבגי כנוירולוג של נסי ושייקה לוי בתפקיד עצמו.
שורה תחתונה:
מומלץ ביותר; הוכחה כחול-לבן שלא חובה לפגוע באינטליגנציה או לטבוע בפעלולים כדי ליצור סרט מרגש ומשעשע.
"העולם מצחיק", דרמה קומית ישראלית. תסריט ובימוי: שמי זרחין. הפקה: טליה קליינהנדלר - פאי הפקות, משה אדרי, לאון אדרי - סרטי יונייטד קינג. משתתפים: אלי פיניש, אסי לוי, דני שטג, נעמה שטרית, משה אשכנזי, אור בן מלך, אולה שור, יחזקאל לזרוב, אבי גרייניק, יוסי מרשק, שייקה לוי ואחרים. אורך הסרט: 122 דקות עוד על תרבות ובידור:

מוזיקה: פסטיבל בגליל העליון

ביקורת תיאטרון: ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי

ביקורת תיאטרון: פרימה דונה

ספר חדש: קונפוציוס מהלב

ביקורת ספר: מסלול מכשולים

ביקורת תיאטרון: שרי המלחמה

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות