ביקורת קולנוע: הערת שוליים

סצנה אחת בסרטו החדש של יוסף סידר "הערת שוליים" מקפלת בתוכה את תמצית איכויותיו של התסריט המבריק (שגם זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן בחודש שעבר), הבימוי המדויק והמשחק המעולה (גם של שחקני המשנה בעלי התפקידונים הזעירים) שיש בו: סצנת הישיבה הדחופה המכונסת באחד מחדרי המשרדים של האגף העוסק בפרס ישראל במשרד החינוך. מדובר בסצנת מפתח מבחינת ההתפתחות הדרמטית של העלילה שמצליחה בה בעת להיות אותנטית להפליא, שנונה, אירונית, משעשעת ובלתי צפויה. וכל זה כשההתרחשות הפיזית המשמעותית ביותר המתרחשת בה היא מחול הקימה-ישיבה הנערך סביב השולחן הצפוף בחדר הזעיר, מחול שנערך בכוריאוגרפיה אנושית מצחיקה ונאמנה למציאות, מהכיסאות המשרדיים הבלויים ועד להבעות הפנים של המשתתפים. סידר כתב סיפור משפחתי נטוע היטב במציאות הישראלית: שני חוקרי תלמוד שונים לחלוטין בסגנונם ובאישיותם, שהם גם אב ובנו, נאבקים על הכרה ועל כבוד בתחומם. האב, אליעזר שקולניק, איש פדנטי עד אובססיבי לסדר, ארכיבר דקדקן, איש של פסיקים ונקודות. הבן, אוריאל שקולניק, חוקר קומוניקטיבי המבקש לקרב קהל רחב לנושא ולתחום, להפוך אותו לפופולרי ואם תרצו - סקסי. הבן מוקיר תודה לאב שחיבב עליו את התחום, שבו נהפך עם הזמן לכוכב שבעצם מאפיל על אביו. האב מכיר בפופולריות של בנו אך אינו מעריך, שלא לומר מזלזל, את גישתו המחקרית של הבן. אות הכבוד הגדול ביותר בזירה האזוטרית לציבור הזו הוא פרס ישראל. ואחד מהשניים אכן זוכה בו, ומכאן מסתבכת, מתפתלת ומתגלגלת עלילת הסרט, שלא נגלה אותה כדי לא לפגוע בהנאת הצופים שטרם ראו. הסיפור הזה נטוע באקדמיה ולא סתם בה, אלא בחוג נודף ישראליות ולא סתם, גם ירושלמיות אליטיסטית. ועם זאת, זהו בראש ובראשונה סיפור משפחתי אוניברסלי, מאבק בין דורות, בין אב ובנו, על הכרה הדדית, קבלה ואהבה; מאבק של בן שהלך בדרכי אביו לזכות בהכרת האב, של אב שבנו האפיל עליו מקצועית, לזכות בהכרה מקצועית שהוא משווע לה מאז ומעולם. זהו מאבק בין גישות ותפיסות אקדמיות-מקצועיות שמחלחלות אל תוך הבית והמשפחה ומשפיעות על שני הגברים ועל התהום שביניהם הרבה מעבר לפערים האקדמיים שביניהם. סידר, כאמור, מפליא בניהול הדו-קרב בין גיבוריו, דו-קרב שמתנהל בעיקרו במילים ובשתיקות שנסמכות על מבנה ועל אמצעים קולנועיים המוכיחים שוויזואליה קולנועית מרתקת ממש לא חייבת להישען על פירוטכניקה עתירת פיצוצים, על פעלולי מחשב או על טכנולוגיה עתידנית. סידר בונה את המתח ומחבר את פיסות העלילה זו לזו בתשבץ קולנועי מבריק, שמעוטר בהרמוניה נהדרת במוזיקה של עמית פוזננסקי. זהו בעצם סרט של שניים וחצי שחקנים, למרות שמשתתפים בו הרבה יותר (כולל שמות מוכרים מאוד בתפקידים זוטרים וקטנים מאוד). שחקנים ולא שחקניות, למרות נוכחותן היעילה של עלמה זק כאשתו של אוריאל, יובל שרף כעיתונאית צעירה ובעיקר עליזה רוזן, כאשתו של אליעזר ואמו של אוריאל. מעל לכל זהו הסרט של ליאור אשכנזי כאוריאל הבן ושל שלמה בראבא כאליעזר האב, עם הבלחה מרשימה שהיא גם הברקת ליהוק של מיכה לבינסון (במאי רוב הזמן, עם המצח הכי אקספרסיבי כנראה בקולנוע) כפרופסור גרוסמן, יו"ר ועדת השופטים לפרס ישראל. אשכנזי, שלא דומה במאום לדמותו המטופחת והשרמנטית כאביר המסך הישראלי, חמוש הפעם בעודף משקל קל, זקן מכסיף ומראה מרובב-מרושל, משכנע, מעורר סימפתיה, כובש וצובט בלב. סידר נתן בידו כלי עבודה משובח, ואשכנזי מצליח להפיק ממנו את המיטב ואת המרב. שלמה בראבא, במפגן של משחק מאופק, בשלל שתיקות, תנועות קטנות וגווני גוונים של הבעות, מעצב לעילא את דמותו של האיש המוחמץ-מחמיץ הפנים, הלכוד לנצח במלכודת של התמרמרות צדקנית שהציב לעצמו, איש מעצבן, מתסכל ומכמיר לב.
שורה תחתונה:
קולנוע מצוין, סיפור טוב, שחקנים נפלאים. וגם דובר עברית - כל הסיבות למהר ולראות.
"הערת שוליים", דרמה ישראלית מקורית. תסריט ובימוי: יוסף סידר. הפקה: דוד מנדיל, משה אדרי, לאון אדרי. משתתפים: ליאור אשכנזי, שלמה בראבא, מיכה לוינסון, עליזה רוזן, עלמה זק, יובל שרף ואחרים. אורך הסרט: 103 דקות עוד על תרבות ובידור:

פסטיבל מחולוהט: חודשיים של מחול

ביקורת תיאטרון: בעל למופת

ביקורת ספר: ברוקלין

ביקורת קולנוע: הפרקליטה

סוף העונה באופרה: לה טרוויאטה

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות