ביקורת קולנוע: זוהי סדום

ד"ש מלהקת היוצרים והשחקנים המוכשרים של "ארץ נהדרת". הם כנראה ידעו שכל המכורים שמעניקים להם בנאמנות במהלך עונות השידורים הטלוויזיוניות ים רייטינג מתגעגעים אליהם, ולכן בשיאו של החום הלח של אוגוסט ושממת שידורי הסדרה הוציאו לבתי הקולנוע את הסרט שיצרו, "זוהי סדום". וכיוון שכידוע, טיימינג זה הכול בחיים, התברר שכבר בסוף השבוע הראשון לעליית הסרט למסכים (סוף השבוע שזה-עתה חלף, 5-7.8) הוא שבר את שיאי מכירות הכרטיסים. יש כבוד. אז כבוד והישג יש, אבל קומדיה קולנועית של ממש, אפעס, אין. מה שיש הוא בעצם מערכון שבגרעינו פוטנציאל חביב, אלא שמרגע שמתחו את מידותיו הרבה מעבר לממדיו הטבעיים (סרט של 88 דקות במקום מערכון של עשר דקות גג), התקבלה מעשיה מייגעת וארכנית שבה הולכים לאיבוד הבזקים חביבים ורגעי שעשוע שמבליחים פה ושם. כל ניסיון לדון בשאלות אם מדובר פה יותר בקומדיה סטנדרטית או שמא בפרודיה או בסאטירה די מופרך מיסודו, פשוט משום שמדובר בסך הכול במהתלה מנופחת מדי ותפלה. סיפור הסרט עוסק בעיקרו בסופה הידוע - אך עם טוויסט - של סדום רבת החוטאים והחטאים, אשר מוצג ממש לעיניו של אברהם אבינו (מוטי קירשנבאום, לא פחות), שאלוהים בכבודו ובעצמו (טוב, אייל קיציס, בחליפה, עם פלאפון מדור פרה-היסטורי וסיגר שמנמן) מציג בפניו, על מנת לשכנעו לחתום על חוזה התקשרות דרקוני כלשהו. דב נבון הוא לוט, הצדיק האחרון בעיר שמנהל ברוע המלך אלי פיניש. טל פרידמן הוא אשת לוט, עלמה זק היא בתם החסודה שרלוט. למלך הרע שני בנים: ליאם הטמבל (מריאנו אידלמן) ונינווה הגבר שבגברים (אסי כהן), שנשלח לפתות את שרלוט במין תחמון שכזה כשלמלך הרע מתבררת המזימה לחרב את העיר ולהציל רק את לוט.


נינווה של סדום זו מתאהב בשרלוט באמת, המלך הרע מהנדס את לוט להחליף איתו תפקידים והשוטרים-מלאכים רפאל (יובל סמו) וגבריאל (מאור כהן) שנשלחים לבצע את משימת ההחרבה ניצלים ברגע האחרון בזכות חמדנותה של אשת לוט. בדרך אל היעד - שיש בו כאמור טוויסט קטן - יש תככים ותככי-נגד, חתונה שמתפוצצת (תרתי משמע), הרבה וולגריות, קטעים מפוהקים עד משמימים ופה ושם כמה ניצוצות שמזכירים ממי וממה כל זה מגיע. רוב הבדיחות משתדלות להתקיים על קווי התפר בפערים - בין זמנים ותקופות, בין סיפור תנ"כי למציאות מודרנית, בין המוכר לעיבודו. אלוהים מדבר בנייד ומקמבן את העולם (עונד תגית זיהוי "השם"), לוט מוכר לוטו שהכנסותיו קודש להקמת מתנ"ס, נינווה הגברי פוצח בשיר א-לה ג'ינגל לבנק כשהוא מתאהב, רווקים מתחילים זה עם זה בסניף בית קפה של "עמורה", סטלנים תופסים ראש על לבן. סוכר לבן. וכן הלאה. ארסנל התחכמויות אמנם לא חדש (ע"ע הספר "אלוהים יודע" מאת ג'וזף הלר, המחזה "אוי אלוהים" מאת ענת גוב, הסדרה והסרט "הפלינסטונס"), אך תמיד בעל פוטנציאל נוסף. אלא שב"זוהי סדום" התוצאה רוב הזמן מאכזבת וכאמור, לא ממש מצחיקה (וצפיתי בסרט בהקרנה מן המניין, באולם שהיו בו הרבה בני נוער שגם הם שמרו על שקט מפתיע לאורך מרבית הסרט). יש הבלחות, כמו למשל כיתובי שמות רשתות השיווק במפלצת הנדל"נית שהוגה לוט ברגע מגלומני במקום המתנ"ס המקורי, אבל אלה נבלעות ונעלמות במהירות. כן, יובל סמו כשוטר-המלאך רפאל גס הרוח והמחשבה מזכיר עד כמה הוא מוכשר, ונחמד לראות שוב את אורנה בנאי (הגר בגרסה תחמנית), אבל זה לא מספיק.
שורה תחתונה:
זוהי אולי סדום, אבל ארץ נהדרת נמצאת במקום אחר.
"זוהי סדום", קומדיה ישראלית. תסריט: מולי שגב, דויד ליפשיץ, אסף שלמון (עריכת תסריט: אבי נשר); בימוי: אדם סנדרסון, מולי שגב; הפקה: משה אדרי, דודי זילבר, אבי נשר; צילום: גיורא ביח; עריכה: רון עומר, ירון שילון; מוזיקה מקורית: רן שם-טוב. משתתפים: דב נבון, אסי כהן, אלי פיניש, מריאנו אידלמן, עלמה זק, אייל קיציס, טל פרידמן, יובל סמו, מאור כהן, מוטי קירשנבאום, אורנה בנאי. אורך הסרט: 88 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: העזרה

ביקורת תיאטרון: מעגל הגיר הקווקזי

ביקורת ספר: חוקי מוסקבה

ביקורת קולנוע: סולט

ביקורת תיאטרון: ולנטינו