ביקורת קולנוע: נערה עם קעקוע דרקון

"נערה עם קעקוע דרקון" היה המותחן הראשון בטרילוגיית רבי המכר שהספיק לכתוב סטיג לרסון השוודי לפני מותו. במרכז הספר והטרילוגיה עומדים שני גיבורים שונים מאוד זה מזה, שחייהם מצטלבים, מתחברים ומתנגשים לאורך הסדרה כולה (ראו:
נערה עם קעקוע דרקון
,
הנערה ששיחקה באש
,
הנערה שבעטה בקן צרעות
). בפינה האחת ניצב מיכאל בלומקוויסט, עיתונאי חוקר (מהזן ההולך ונעלם יחד עם העיתונות החוקרת) שוודי כבן 50, מו"ל שותף במגזין תחקירים, גרוש ואב לבת מתבגרת, שמנהל רומן מהזן השוודי (לא מחייב ופתוח, עם אישה שנשואה לאחר, שיודע על הרומן וחי איתו בשלום) עם עורכת המגזין שהיא גם שותפתו. בפינה האחרת ניצבת ליזבת' סלנדר, בת 20 וקצת, האקרית מחשבים בעלת זיכרון צילומי ויכולת ניתוח פנומנלית, גאונית נטולת כל כישורי אנוש (לפי רמזי הטרילוגיה, בעלת תסמונת אספרגר), שנראית כמו פנקיסטית מחוררת ומורעבת במיוחד ונמצאת בחסות רשויות הרווחה, כי בילדותה הוכרזה בלתי כשירה לעצמאות. "נערה עם קעקוע דרקון" מפגיש בין השניים הללו לאחר שבלומקוויסט, שנעתר להזמנת אחד מעשירי שוודיה לנסות ולפענח את תעלומת הרצח-היעלמות ארוכת השנים של אחייניתו, מחפש מישהו שיסייע לו בעבודת התחקיר. עורך דינו של המזמין מפנה אותו לתחקירנית שעשתה עליו את התחקיר. בלומקוויסט מקבל את המשימה, הדורשת את שהייתו באי צפוני קטן שבו גרים רוב בני משפחת ונגר העשירה, המסוכסכת והמורחבת, לאחר שראש המשפחה מבטיח לו בתמורה לא רק תשלום נאה, אלא גם מידע על תעשיין גדול אחר שזה אך זכה בתביעת דיבה נגד בלומקוויסט. סלנדר מצדה, שכמעט בכל רגע נתון נמצאת במאבק אישי כלשהו, אלים ומכוער יותר או פחות, לוקחת על עצמה רק משימות שמציתות את סקרנותה. בלומקוויסט עורר את סקרנותה, ובהמשך גם התזה המשפחתית שהוא מבקש לבדוק ולהוכיח. אלא שהחיבור בין השניים מגיע רק מתישהו אחרי שחולפים בין שליש למחצית הסרט. עד אז הם נעים בשני קווים מקבילים. בלומקוויסט עושה תחקיר ראשוני, לומד את הרקע, את הנפשות הפועלות, הסביבה והאווירה ונכנס אט-אט לתסבוכת המשפחתית שקבורה עמוק לא רק בין סודות ושקרים, אלא גם תחת מסך ערפל מטשטש של שנים. סלנדר עסוקה בינתיים בניסיונות לחיות את חייה, לספק את רעבונה האינטלקטואלי והמיני, ולחסל - באלימות - חשבונות עם חורשי רעתה, האלימים לא פחות.


התסריטאי סטיבן זליאן והבמאי דיוויד פינצ'ר לקחו מותחן ששיגע חצי עולם בשנים האחרונות (יותר מ-65 מיליון עותקים נמכרו ב-46 מדינות, לפי הדיווחים) - משימה כלל לא קלה כשלעצמה. הוסיפו על כך את העובדה שרק לפני שנתיים יצאה גרסה קולנועית שוודית שהצליחה בכלל לא רע, וברור שמשימתם נהפכה מלא קלה לדי קשה. מה גם שמדובר בטרילוגיה ספרותית, מכאן שהציפייה היא לסרט שיוכל גם לעמוד בפני עצמו וגם לתפקד כראשון משלושה. וזה כבר ממש קשה. קשה, אבל לא בלתי אפשרי, כפי שמוכיח הצמד הזה (והצוות שאיתו), שהוציא תחת ידיו מותחן נאמן מאוד למקור הספרותי, שמצליח גם להיות מותחן קולנועי איכותי. התסריט והעריכה הקצביים, מגובים במוזיקה שתפורה לפי מידה, מצליחים בדרך כלל לשמר את נפתולי העלילות השונות, המתחברות-מתפצלות, כך שהצופה נמתח במידה אבל גם מסוגל לעקוב אחרי האירועים והכול סביר (גם אם לעתים קצת פשטני), קודר ומפחיד. למעט פה ושם כמה היצמדויות מיותרות למקור, התסריט מצליח לשרטט בבירור את קווי העלילה, בלי להעיק או להשאיר "חורים שחורים" משמעותיים. הצילום המסנוור מצליח להעביר בצלילות מקפיאה את תחושת הקור והבדידות שבסיפור, את הסטריליות המאיימת, הנתק (לא רק של סלנדר), העוצמה הטעונה הרוחשת מתחת לפני השטח והאיום החבוי באפלה מאחורי כל הבוהק הזה. דניאל קרייג הוא הכי מיכאל בלומקוויסט שאפשר היה להעלות על הדעת. כמי שקראה את הטרילוגיה, הוא בהחלט עונה על הפנטזיה לדמותו של הגיבור, גבר בשל ומנוסה באמצע החיים, עיתונאי משכיל בטעם של פעם, עם קמטים ומשקפיים, צרות ופגמים ואין קץ קסם אישי. רוני מארה מולו כליזבת', שדופה, מחוררת, מקועקעת, מוזרה וקוצנית, ומקפידה רוב הזמן לא להסתכל לאיש (או למצלמה) בעיניים. אבל הייתי משתכנעת בחריגותה הקיצונית גם עם קצת פחות איפור שחור ומינוס השמץ מבטא המשונה-עד-לא-נחוץ שאימצה לעצמה. זהו כאמור מותחן אפל ומאיים, רב תככים ושופע אלימות וסצנות מין, גם מהסוג הבוטה והקשה (לא לרכי לב). זה גם סרט ארוך מאוד, 157 דקות, ולמרות שאפשר היה לוותר על חלק מהן (למשל הסצנות של ליזבת' עם עורך הדין המיטיב שהיא תחת חסותו בתחילה), בגדול אין בו רגעים משמימים והוא מרתק מראשיתו ועד סופו. הבמאי פינצ'ר בהחלט הצליח ליצור מותחן ראוי שגם עושה כבוד למקורו הספרותי.
שורה תחתונה:
157 דקות של מתח ראוי, מצמרר וקודר, טובל בשלג בוהק.
"נערה עם קעקוע דרקון", מותחן. תסריט: סטיבן זליאן, לפי ספרו של סטיג לרסון באותו שם; בימוי: דיוויד פינצ'ר; צילום" ג'ף קרוננוות'; עריכה: קירק בקסטר, אנגוס וול; מוזיקה מקורית: טרנט רזנור, אטיקוס רוס; הפקה: סקוט רודין, אולה סונדברג, סורן סטרמוז. משתתפים: דניאל קרייג, רוני מארה, כריסטופר פלאמר, סטלן סקארסגרד, רובין רייט, ג'ואלי ריצ'רדסון, סטיבן ברקוף, גוראן ויזניץ' ואחרים. אורך הסרט: 157 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: הבגידה

ביקורת תיאטרון: קוויאר ועדשים

ביקורת תיאטרון: יונה ונער

ביקורת קולנוע: שרלוק הולמס - משחק הצללים

ביקורת תיאטרון: אסיר בלב העיר

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות