ביקורת קולנוע: סוריאה M

זהו סרט מזעזע. בתוכנו, במראות שהוא מביא למסך ובעיקר בידיעה המעיקה שכל זה הוא סיפור אמיתי, אירוע שקרה לא מאוד מזמן (ב-1986) ומן הסתם ממשיך לקרות, גם עכשיו, בתום העשור הראשון לאלף השלישי, בעולם שבו אנו חיים. סוריאה M הייתה אישה איראנית שחיה את שגרת החיים השוחקת של אשת איש ואם בכפר איראני נידח. היו לה שני בנים, שתי בנות ובעל אחד, בעל שררה קטן ומושחת, שנהנה עד מאוד לנצל לרעה את כוחו ואת מעמדו ולהטיל אימה, בין היתר על רעייתו סוריאה. כיוון שהייתה אזרח סוג ב' מעצם הגדרתה כאישה בחברה שבה חיה, לא יכלה לפנות לעזרה, או לקבלה. אבל פה ושם, בקטנות, ניסתה לעמוד על שלה, לשמור על כבודה. הבעל הכוחני והשליט - שבדרך, כמנהג המקום, הסית את בניו, רק את בניו, נגד אמם - מוצא לעצמו בינתיים תחליף הולם לאשתו שהעיזה לגלות סימני אישיות משלה: נערה צעירה, בעצם ילדה, בת 14, שבה הוא חושק. הילדה היא בתו של עציר הנתון לחסדיו. הוא מבטיח להביא לשחרורו בתמורה לבתו ובינתיים פותח בהליכי גירושים נגד סוריאה. אלא שהיא מסרבת לעסקה המשפילה שהוא מציע לה, שאמורה בעצם להותיר אותה ואת בנותיהם, שלצורך העניין נחשבות כמובן רק כבנותיה, חסרות כל.


לא מדובר פה במו"מ במסגרת גירושים המוכר מהמערב, שבו צדדים ניצים מנסים לעתים לנקום זה בזה דרך הכיס (והחוט מאריך). מדובר במאבק הישרדות של אישה בחברה גברית לחלוטין, אישה שאין לה שום סיכוי למצוא מקור פרנסה חלופי או עצמאי, ולכן גורלה לחיות חיים דלים (במונחי המקום, אפילו לא מערביים) או למות בחוסר כל תלוי אך ורק באמצעים שיספק לה - או לא - הבעל המגרש. המו"מ מתמשך. בינתיים מתאלמן אחד מתושבי הכפר, אב לבן חריג. סוריאה נשכרת, בהסכמת בעלה, לעבוד במשק ביתו. היא עושה את עבודתה נאמנה. הילד החריג נקשר אליה. האלמן מעריך אותה ונוהג בה כבוד שבעלה מעולם לא הפגין כלפיה. במושגי חייה העלובים טוב לה. אלא שלבעלה אצה הדרך לגירושים. משהלחצים הישירים אינם פועלים, הוא מעליל עליה שהיא נואפת ומגייס-מאלץ את כהן הדת המקומי שהוא מכיר את השלדים בארונו, ועוד אזרחים החוששים מפניו ומפני סביבתם, לשתף פעולה עם המזימה. ניאוף לפי החוק המקומי הוא פשע שדינו מוות בסקילה. אין מה לדבר על אמת ושקר, עצמאות מחשבתית, התנגדות, זכויות הפרט, ובפרט זכויות האישה, משפט צדק, מידת רחמים או הגינות. הפחד הוא השליט, הכוח הוא השחקן הראשי, הקונפורמיות הגברית היא חומת הברזל. רק דודה אחת מנסה להגן על סוריאה, וגם היא מסוגלת רק לעורר קצת רעש ומהומה במסגרת המוסכמות במחיר, כמובן, שתוכרז כמשוגעת. שוטת הכפר.


סוריאה מורשעת בקלות מעוררת פלצות ומוצאת להורג בסקילה. סצנת הסקילה בסופו של הסרט היא איומה, ולרגעים נדמית כבלתי נגמרת. כואב לצפות בה, בהמון מובנים. אישה נקברת עד מותניה באדמה, וכל אנשי הכפר מתאספים סביבה. לאביה מוענק הכבוד המפוקפק להשתתף ב"מצווה". הוא משליך אבן ומחטיא. ועוד אחת. ועוד אחת. אחר כך סוקל אותה בעלה, האיש שהביא למעמד הבזוי והקטלני. אחר כך מצטרפים כל אנשי הכפר, העטים על המלאכה בחדווה חולנית של אנשים קטנים, מפוחדים וכנועים שלרגע אחד ניתן בידם כוח נורא. אפילו בניה משתתפים בהוצאה להורג המייסרת. מי שחשף את הסיפור למערב, בספר שיצא לאור ב-1994, היה עיתונאי צרפתי, פרדיון סאהבג'אם, ששמע עליו תחילה מפי הדודה האמיצה ההיא. בסרט משרטטות דמותה ודמותו את סיפור המסגרת לסיפורה של סוריאה. דמות הדודה - בעצם גיבורת הסיפור האמיתית, שהעיזה לחשוף את הסיפור לעולם - נהפכת לדמות המספרת, תוך שימוש באמצעי קולנועי פשוט שנהפך כאן גם לפשטני למדי. זהו איננו סרט גדול במובן של יצירה קולנועית, אבל זה עניין משני לנוכח הסיפור עצמו ועוצמתו המזעזעת. כאמור, זה ממש לא סרט מהסוג שהולכים לראות בשביל הבידור, כדי לנקות את הראש או לבלות שעה קלה של נחת. זה סרט טורד מנוחה וחשוב, שחלקים בו קשים לצפייה, סרט המציג סיפור רב משמעויות והשלכות, אשר מותיר בצופים זעזוע מעורר חלחלה והרבה כיוונים למחשבה.
שורה תחתונה:
סיפור אמיתי ונורא, סרט מזעזע שחשוב לצפות בו.
"סוריאה M", דרמה אמריקנית, מבוססת על סיפור אמיתי. בימוי: סיירוס נוורסט. תסריט: סיירוס נוורסט ובטסי גיפן נווראסטה. מבוסס על ספרו של פרדיון סאהבג'אם. משתתפים: שוהרה אגהדשלו, מוזהאן מרנו, ג'ים קביזל ואחרים. אורך הסרט: 116 דקות

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: הנסיכה האמריקאית

ביקורת ספר: אמן הסיפור הקצר

ביקורת תיאטרון: בראנז'ה

ביקורת ספר: איש מבוקש מאוד

ביקורת תיאטרון: הדוד וניה

ביקורת ספר: הדבר היה ככה