ביקורת קולנוע: עותק נאמן למקור

אבאס קיארוסטמי הוא במאי איראני מוערך מאוד שפגש בשחקנית עטורת האוסקר ג'ולייט בינוש באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת ומאז התאוו שניהם לעבוד על סרט משותף. ההזדמנות צצה, כך על פי הסיפורים, כשקיארוסטמי סיפר לבינוש את תמצית הרעיון של "עותק נאמן למקור". היא האמינה לסיפור, והוא פיתח ושכלל אותו על בסיס תגובותיה. הפרויקט התמהמה עוד בשל לבטים ושינויים בליהוק השחקן הראשי מולה. עד כאן התפתחות הסיפור שמאחורי עלילת הסרט, שהוא סיפור שמשתנה ומתעתע הרבה יותר מסיפור בריאתו. העלילה מתרחשת בטוסקנה שבאיטליה במשך יום אחד. בעלת חנות עתיקות בעיירה ציורית, צרפתייה במקורה ואם לבן, מגיעה להרצאה של מרצה אורח בריטי, מומחה לעותקים של יצירות אמנות (אם תרצו - לזיופים) שבא לקדם ספר שכתב בנושא. היא יוצאת לפני תום ההרצאה בגלל בנה, אבל מבקשת להיפגש שוב עם המומחה, כדי שיחתום על מספר עותקים של הספר שקנתה כדי להעניק כמתנות. המומחה, ג'יימס מילר שמו, מגיע לחנותה והיא מציעה לקחת אותו לטיול בעיירות הסמוכות, בטוסקנה הקסומה. הוא נעתר, אך מציב יעד סיום ליום הטיול, בכפוף למועד יציאתה של הרכבת שתיקח אותו בחזרה למקום שממנו בא. כלומר, יש כאן בהגדרה חריגה ממסלול אירועים צפוי ושגרתי, אבל זו חריגה עם גבולות. וכך הם יוצאים לדרך המוגבלת בטווח ובזמן, לכאורה צמד שזה אך נפגש לראשונה, שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא העניין והעיסוק באמנות. אלא שבהדרגה, מבית קפה לכנסייה, מפיאצה למסעדה וכן הלאה, השיחות הכלליות והפסבדו-פילוסופיות נהפכות לאישיות. החיים שמתערבים - פה בעלת קפה המתייחסת אליהם כאל זוג נשוי, כאן שיחות נכנסות ומעצבנות מהבן שלה - שינויי הטון ומצב הרוח, כולם משנים אט-אט את התמונה ומתעתעים בצופה, שנדרש לפענח ולהחליט אם מדובר בזוג נשוי שרק מעמיד פנים של צמד זרים שנפגשו זה עתה (וכך מכניס עניין בשגרה), או אכן בצמד זרים שרק מעמיד פנים שהוא זוג נשוי ותיק, כמין עותק נאמן למקור.


הסרט, שהוקרן לראשונה בפסטיבל קאן 2010, זכה לשבחים בצרפת וזיכה את בינוש בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל. בינוש היא אכן זיקית מלבבת בתפקיד האישה הבשלה והמנוסה, אשר לפרקים מהתלת ולעתים מתחשבנת ומתעמתת עם בן זוגה, טווה סביבו רשת צפופה וסבוכה של קורי יחסים ונלכדת בעצמה במארג העדין. היא מחליקה בקלות ובקלילות מרשימה מצרפתית לאנגלית, לאיטלקית ובחזרה, היא אקספרסיבית מאוד בכל מבעי פניה המשתנים ומקרינה בשלות סקסית נינוחה. את האיש שמולה מגלם וויליאם שימל, שזו לו הופעתו הקולנועית הראשונה. שימל הוא זמר אופרה (בריטון), שקיארוסטמי פגש לפני כשנתיים בעת שביים לראשונה אופרה (את "כך עושות כולן") והחליט להמר עליו. שימל עושה את שלו ומתמרן גם הוא בהצלחה בין אנגלית לצרפתית, אבל בינוש מאפילה עליו בקלות. ואולי בעצם לכך התכוון הבמאי-תסריטאי מראש ומלכתחילה בסיפור שטווה. השניים האלה והמסע שלהם שנמשך לאורכו של יום אחד (ואולי חיי זוגיות שלמים) הם בעצם כל הסיפור. כל שאר הדמויות שסביבם הן משניות מאוד ומרחפות בשולי הסיפור, העלילה והסרט. לא פשוט לתחום סרט - שמטבעו הוא מדיום מתפרס - בטווח הצר של אזור מוגבל, חללים קטנים ויום אחד, בין שני אנשים. גם נופי טוסקנה הנהדרים המשמשים תפאורת רקע לא מרחיבים באמת את המתחם הקלאוסטרופובי שבו מתנהלת העלילה. וזו עלולה להיות בסופו של דבר מבלבלת עד מתסכלת. כך לפחות חשתי אני כשיצאתי מהסרט בתחושה שמה שהתחיל כתחכום מסקרן נגמר בהתחכמות מעצבנת. אפשר כמובן לטעון שהבעיה היא שלי, שלא הבנתי דברים כהלכה, אבל נוכח מספר האנשים שיצאו מההקרנה שבה נכחתי והביעו רשמים דומים של בלבול מתסכל, אני נוטה להאמין שהקושי אינו רק שלי. כי השאלה אם מדובר בזוג נשוי המעמיד פני זרים או בצמד זרים המעמיד פני נשואים אינה זוכה לפתרון ברור, הגיוני או חד משמעי. הצופה רשאי להשתמש בכל פרט בסרט (רמז: הילד) להוכחה או להפרכה של כל מסקנה. התסכול בסיום פגם בהנאה מעצם התעתוע, מבינוש ומטוסקנה היפה. כי אולי באמת מדובר בסרט נורא אנין ומתוחכם, אבל בהחלט ייתכן גם שמדובר בתרגיל התחכמות יומרני ופוזאי. וגם בעניין הזה כל אחד מוזמן להסיק מסקנות לפי ראות עיניו ועל אחריותו בלבד.
שורה תחתונה:
לחובבי בינוש, טוסקנה, התחכמויות וסרטים רב-לשוניים.
"עותק נאמן למקור", דרמה קומית בצרפתית, אנגלית ואיטלקית. תסריט ובימוי: אבאס קיארוסטמי; עריכה: בחמן קיארוסטמי; הפקה: מרטין קרמיץ, נתנאל קרמיץ, צ'רלס גילברט, אנג'לו ברבגלו. משתתפים: ג'ולייט בינוש, וויליאם שימל ואחרים. אורך הסרט: 106 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: שיינדלה

ביקורת ספר: הנאום הסודי

ביקורת קולנוע: פגוש את הפוקרס הקטנים

ביקורת תיאטרון: האריסטוקרטים

ביקורת ספר: טוני וסוזן

לקהילת תרבות:

לחצו