ביקורת קולנוע: קרוב להפליא ורועש להחריד

הסרט "קרוב להפליא ורועש להחריד" נישא על כנפי הבטחה: תסריט המבוסס על ספר מצליח (באותו שם) של סופר מוערך (ג'ונתן ספרן פויר), במאי בעל מוניטין שכבר עיבד בעבר בהצלחה ספרים לסרטים (סטיבן דאלדרי), שני שחקנים מובילים פופולאריים ועטורי אוסקרים (טום הנקס וסנדרה בולוק) ותפקיד ראשי לילד (אלמנט חמוד מובנה). ולמרות כל זה, משהו השתבש בדרך למסך והתוצאה היא סרט ארוך (129 דקות), מנדנד, צדקני וטרחני, המתיימר להיות פנטזיה ילדית, אבל מחטיא בכל המובנים. הסיפור הוא על הילד אוסקר בן התשע, ילד אספרגר גבולי (האבחנה לא הייתה חד משמעית, כהגדרתו-שלו), ובמילים אחרות - ילד שונה ויוצא דופן, עניין שחביב על יוצרי סרטים (ככה, למשל, ילדים בני שש יכולים להיות בעלי תובנות של בני 60 וכיוצא באלה). אוסקר הוא בן יחיד להוריו האוהבים תומאס ולינדה של. הוא קשור במיוחד לאביו, שהוא סוג של אב אידיאלי, אחד שתמיד-תמיד לא רק שיש לו סבלנות וזמן לילד הדורש המון תשומת לב, אלא שהוא גם נראה כנהנה מכל רגע מאתגר כזה, ואחר כך גם נחמד לאשתו ואף דואג לעסקיו (תכשיטים). בדירה שמול המשפחה הקטנה-אך-נפלאה גרה סבתו של הילד, המספקת עוד כרית ביטחון משפחתית. אסון התאומים ב-11 בספטמבר 2001 קוטע והורס באחת את האידיליה במשפחת של. תומאס, אבי המשפחה והעוגן שלה, נהרג בפיגוע (לפי פתיחת הסרט, הוא אולי היה בין אלה שניסו להימלט בקפיצה מהתופת שבפנים). רגעי חייו האחרונים, שבהם ניסה שוב ושוב ליצור קשר עם אשתו, נלכדים על סליל ההקלטה של המשיבון הביתי, לשם הוא מתקשר שוב ושוב, מדווח מלב הפיגוע, מנסה לחזק ולעודד, ושב ומצהיר על אהבתו. אלא שאת כל הדברים הללו לא שומעת אשתו לינדה - שנמצאת בעבודה - אלא אוסקר הקטן, ששב הביתה מבית הספר מוקדם מהרגיל עקב האירועים. בהיותו מי שהוא, הוא מסתיר את המשיבון ואת הקלטת ומנכס לעצמו עוד פיסת טראומה קשה מנשוא. אוסקר מתגעגע מאוד לאביו. אמו השבורה, שתמיד הייתה פחות קרובה אליו, נדמית רחוקה מתמיד. הוא לא חדל לחפש בדרכו אחרי אביו (גופה לא הייתה) ושנה אחרי מותו מוצא בארון של האב מפתח במעטפה קטנה שעליה רשום רק "בלאק". הוא משוכנע שזהו רמז שאביו טמן ברוח משחקי מחפשים את המטמון שנהגו לשחק ברחבי העיר, ויוצא בעקבות כל מי שהוא מאתר בעיר בשם "בלאק", בחיפוש אחרי הבעלים של המפתח.


וכך יוצא אוסקר הילד רב התסבוכים - לא נוסע בתחתית, חייב לסחוב איתו כל מיני ציודים וכן הלאה - למסע ברחבי ניו יורק שמפגיש אותו עם שלל טיפוסים, אנשים וסיפורי חיים. הוא נוגע בכולם וכולם נוגעים בו, ועל הדרך מתגבר על כמה פוביות, מכיר את סבו המסתורי-שתקן-נעלם ובסוף גם - כמובן - מוצא את בעלי המפתח ומגלה שאמו היא הנפש הטובה שהנדסה מאחורי הקלעים את מסע ההתבגרות המונחה הזה שלו. זהו סיפור על משפחה בעידן העכשווי, משפחה גרעינית קטנטנה ושונה, על התמודדותה עם טראומה ועם חריגות. הסיפור מובא מזווית ראייתו של אוסקר, שהוא גם המספר. השימוש בטכניקה של התבוננות דרך עיני ילד מוכרת ודי בדוקה, אלא שהפעם התוצאה היא פספוס כפול: זה לא מתאים לקהל של ילדים, כי למרות שזהו סיפורו של ילד זה איננו סיפור ילדים, וזה לא עובד למבוגרים, כי בחלקים ניכרים זה מתנהל ומסופר כמו סיפור ילדותי, פשטני וארכני. הפנטזיה היא אולי כזו בעיני הילד אבל לא באמת בעיני מבוגר, ולכן מסע ההרפתקאות - שהוא בעצם מסע התבגרות - לא ממש מרתק או הרפתקני. מה גם שהילד עצמו, בגילומו של תומאס הורן, הוא מין חוכמולוג מעצבן שנראה הרבה יותר מדי מודע לעצמו ול"חמודיות" שהוא לכאורה משדר. אחרי שצופים (כבר עונה שלישית) בילד מקס ברקהולדר המגלם את הילד לוקה האספרגר מקס ברייברמן בסדרה "הורים במשרה מלאה", שאותה יצר בנאמנות גדולה למציאות ג'ייסון קייטימס, קשה להשתכנע מההתנחמדות המלאכותית של הורן בתפקיד דומה (גם בסצינות שבהן הוא מתפרץ). הנקס ובולוק הם כוכבי הסרט ובעצם שחקני משנה בו. שניהם נותנים הופעה חלשה עד מביכה. הנקס, בתפקיד הקטן מבין השניים, מגלם את האב מרושל המראה בעליצות יתר כמעט מפחידה, כאילו לקה במנת יתר של סכריניות. בולוק, לעומתו, נראית אמנם משופצת אך חיוורת וכבויה להחריד, ורוב הזמן עושה רושם שהיא לא ממש רוצה להיות בסרט הזה. מקס פון סידוב הוותיק, בתפקיד הסבא שבא והולך ובעיקר לא מדבר, לוקח בהליכה (איטית) את כל הסצנות שבהן הוא משתתף (וברובן הוא מזעיף פנים, משרבט או מגלה כף יד שעליה רשום "כן" או "לא" - בתשובה לכל שאלה), אבל זו לא באמת חוכמה.
שורה תחתונה:
בזבוז של זמן וכוכבים.
"קרוב להפליא ורועש להחריד", דרמה אמריקנית. תסריט: אריק רות', לפי ספרו של ג'ונתן ספרן-פויר באותו שם; בימוי: סטיבן דאלדרי; הפקה: סקוט רודין. משתתפים: טום הנקס, סנדרה בולוק, תומאס הורן, מקס פון סידוב, זואי קולדוול, ויולה דיוויס ואחרים. אורך הסרט: 129 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: חוקר פרטי

ביקורת קולנוע: זאת מלחמה

ביקורת תיאטרון: נתתי לה חיי

ביקורת ספר: מכירת חיסול

ביקורת קולנוע: סערת רוחות

ביקורת ספר: לא קרה כלום

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות