ביקורת קולנוע: שומרת אחותי

זה סוחטן דמעות בהגדרה. איך אחרת ניתן להגדיר סיפור על ילדה שמגיל מאוד צעיר חולה בלוקמיה, ועל מאבק משפחתה שהוריה הולידו בת נוספת, "מהונדסת גנטית", כדי שתהיה תורמת אידיאלית לכל מה שהילדה החולה זקוקה לו, והבת הזו לפתע ממאנת לתרום כליה לאחותה הגוססת, ואף תובעת מהוריה "עצמאות רפואית" על גופה? ואחרי שאמרנו את זה, ואחרי שכולם הצטיידו במלאי של טישיו, אפשר להתחיל לדון באמת בסרט שמתבסס אמנם על רב המכר של ג'ודי פיקו (יצא בעברית בהוצאת כנרת-זב"מ), אבל כדרכם של עיבודים קולנועיים בחר לנפות ולשנות את העלילה הכתובה לטובת התוצאה הקולנועית. הסרט מספר את סיפורה של משפחה אמריקנית פחות או יותר ממוצעת - אבא כבאי, אמא עורכת דין, בן ובת זהובים שחיים בבית יפה, שחייהם משתנים באחת כשהבת הפעוטה (כבת ארבע) מאובחנת כחולה בלוקמיה. אמא פורשת מעבודתה והופכת את הטיפול בבת החולה ואת הצלתה למפעל חיים. המשפחה כולה חיה בצל המחלה וסכנת החיים. כשמתברר שלא ההורים ולא האח מהווים תורמים הולמים לפעוטה, מחליטים ההורים - בהצעתו הלא-רשמית של הרופא המטפל - להביא לעולם ילד נוסף, "מהונדס גנטית", לצורך הצלת הבת החולה.


הילדה שבאה לעולם בנסיבות אלה היא ילדה מקסימה כשלעצמה, שגדלה ועוברת טיפולים שונים, רבים וכואבים כדי לסייע לאחותה הגדולה, שאליה היא קשורה מאוד ושאותה היא אוהבת מאוד. כשהילדה החולה, קייט, בת 15, המחלה שוב תוקפת אותה בעוצמה והיא נזקקת להשתלת כליה. אלא שהצעירה, אנה שמה, מסרבת לשתף פעולה ואף שוכרת עורך דין כדי לתבוע "עצמאות רפואית" מהוריה, על מנת שלא יוכלו להכריח אותה לנקוט פעולות רפואיות כאלה ואחרות. המשפחה שחיה ביחד ומתמודדת ביחד כל השנים, נקרעת עכשיו מבפנים, וההתנגשות מעלה שאלות חשובות וכבדות משקל מעבר לסוגיות הרגשיות הנקודתיות, כמו למשל: זכויותיהם של ילדים על גופם, זכותם של הורים להוליד ילדים כדי להציל ילד חולה, זכותם של ילדים לקבל החלטות של חיים ומוות, עד איפה צריכים הורים להילחם על חיי ילד חולה ובאיזה מחיר לשאר הילדים, וכן הלאה סוגיות קשות ומורכבות. שתי ילדות מגלמות את האחיות - סופיה וסלייבה את קייט החולה, ואביגיל ברסלין כאנה המבקשת להיות יותר מאמצעי ההצלה של אחותה. ברסלין היא המוכרת בין השתיים, מתפקידה הכובש ב"מיס סנשיין הקטנה", אבל שתיהן עושות את שלהן מבלי ליפול במלכודות קיטש שאורבות בכל פינה בסרט כזה ובתפקידים כאלה. קמרון דיאז כאם המסרבת לוותר משכנעת גם היא כסלע האיתן במשפחה, זו שעושה כל מה שצריך תמיד וגם קצת יותר, שלא בוכה ולא נשברת, לא מרפה לרגע מבתה החולה, אבל לא רואה ממטר את שאר העולם והמשפחה.


השלישייה הזו היא ציר הסרט וגם זו שדמויותיה עוצבו בצורה הכי מלאה מראש כנראה, מה שמאפשר לשחקניות להעניק מידה של עומק לתפקידיהן. אלק בולדווין כפרקליטה של אנה מוכיח שוב שגם כשתפקידו ממש לא גדול הוא יודע להעניק לו נפח (ואולי בעצם הוא מוכיח שוב שמאז חדל לשאת בתואר הכוכב היפיוף הוא חופשי להיות שחקן אמיתי). שאר הדמויות די דהויות לעומת הרביעייה הזו, אבל למען ההגינות יש לומר שגם הגדרת תפקידיהן כשלעצמה די מוגבלת. ג'ייסון פטריק כאב האמפתי והמבין בעיקר נראה סובל יפה, לברנן ביילי כאח הגדול ג'סי אין כמעט קיום מעבר למאבק המרכזי, ולמה בדיוק הדודה הצעירה מסתובבת להם כל הזמן בבית בכלל לא ברור ואפילו מיותר. חובבי מלודרמות ודאי יאהבו, זועקי מניפולציות רגשיות מן הסתם יזדעקו, ולכל השאר מוזמנת חוויה של סרט ממחטות שבסוף, ובעצם כבר מהתחלה, מספק גם לא מעט חומר למחשבה.
שורה תחתונה:
זה ייגמר בטישיו ובהרבה חומר למחשבה ולשיחה.
"שומרת אחותי", דרמה על פי ספרה של ג'ודי פיקו באותו שם. תסריט: ניק קסווטס וג'רמי לווין; בימוי: ניק קסווטס. משתתפים: קמרון דיאז, אביגיל ברסלין, סופיה וסלייבה, אלק בולדווין, ג'ייסון פטריק, ג'ואן קיוזק, ברנן ביילי ועוד. 106 דקות.

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: ממזרים חסרי כבוד

ביקורת ספר: שלום לך, עצבות

ביקורת ספר: האמיתית