יחזקאל לזרוב שוב עשה רמונט באולם נגה של תיאטרון גשר, הפעם לטובת "אליס", המחזה שכתב רועי חן בהשראת כתבי לואיס קרול. ההשראה לא מסתפקת בכתבים, אלא מתייחסת גם לסיפור חייו של קרול וחייה של אליס, בת הדיקן באוניברסיטה שבה למד ולימד, והקשר המיוחד שנרקם ביניהם והוביל ליצירת "אליס בארץ הפלאות".

לזרוב ביים את המחזה להצגה שהיא יותר מכל פנטזיה תיאטרלית. מקסם-שווא מתעתע. מקסם יצירתי שובה, יפה ומלוטש, שמכסה על סיפור מלא עצב, כאב וכיעור אנושי. להקת השחקנים של לזרוב יושבת לפני תחילת ההצגה בשורה הראשונה, וממנה הם עולים לבמה ויורדים ממנה, לפעמים כדמויות, לעיתים כפריטים חיים בתמונה, מדי פעם פועלי במה, וכל הזמן אנסמבל הרמוני ממגנט.

חברות יוצאת דופן בין ילדה למתמטיקאי

חיבור מרתק וטורד מנוחה. צילום: דניאל קמינסקי

לואיס קרול, ששמו האמיתי היה צ'רלס דודג'סון, היה מתמטיקאי מבריק, צלם ומשורר, כתב את "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" על בסיס סיפור שכתב לאליס, בתו של דיקן האוניברסיטה בה לימד והייתה אחת מ"ידידותיו הקטנות", ילדות איתן טיפח חברות – איך לומר – יוצאת דופן. הוא גם כתב לה מכתבים, שכולם הושמדו בידי אמה, וכל הקטעים שהקדיש ביומנו לידידות הזו שלו איתה ועם אחיותיה – נתלשו והושמדו.

המחזאי רועי חן הלך בעקבות הדמויות האמיתיות והבדויות (בידי קרול), התעלומות וסימני השאלה שנותרו אחריהן, למחוזות שאליהם יכול להגיע רק המתבונן בן זמננו. והחיבור שעשה, יותר משהוא לא-מקובל או נועז, ודאי במונחי התייחסות ליוצר כה נחשב, הוא מרתק וטורד מנוחה.

לזרוב הקיף את אולם התיאטרון במין חומה לבנה שעליה מוקרנים קטעי וידאו שעוטפים – מחבקים וחונקים – את ההתרחשויות על הבמה. הבמה עצמה משופעת וריקה בראשיתה, מתמלאת ומתרוקנת בפריטי תפאורה שמועלים, מורדים או מוקרנים כתעתוע (מלבן אור שהוא מראה, למשל). וכל זה איננו עוד שימוש מעייף בשחקנים כפועלי במה לתפאורה מינימליסטית, אלא חלק מיצירת הפנטזיה של ארץ מראות וצללים, חלומות והזיות.

בתוך כל אלה עושה את מסלול חייה אליס, ששלוש שחקניות מגלמות אותה בשלוש תקופות חיים: בר שדה כאליס הילדה, נטע שפיגלמן כאליס הנערה ואפרת בן צור כאליס האישה הבוגרת, הנשואה. מולן וסביבן נעות במעגל חייה הדמויות הסובבות אותה: "הפרש הלבן", שהוא הידיד המבוגר, מושא משיכתה-אהבתה והיא שלו, בן דמותו של קרול; הוריה; בעלה, ואוסף של דמויות שנתלשו מספרו של קרול או הושתלו ממסלול חייה של אישה, תהיה אשר תהיה.

אליס, אם תרצי, תגיעי לירח

הילדה המפונקת שהופכת לנערה נואשת. איור: מתוך shutterstock

אליס של הפנטזיה הזו מתחילה כילדה מפונקת, מוכשרת-סקרנית, בתם של הורים אמידים ורבי השפעה. היא מסובבת את חברה המבוגר סביב אצבעה הקטנה, הוא נוטע בה את האשליה שאם רק תרצה – באמת תגיע לירח. כשהיא מתבגרת היא נהפכת לנערה די נואשת, שמסרבת להתבגר באמת, מתדלקת אשליות בכדורים, וניגפת במהמורות החיים.

כאישה, היא כבר רוב הזמן מפוכחת ומובסת, נאחזת יותר בזיכרונות מאשר באשליות, אבל כשגם המרחב הפרטי האחרון הזה נפרץ ונחשף, היא שוב מרגישה מחוללת ומושפלת. אליס של הפנטזיה הזו מתחילה כילדה כל-יכולה, שהכול פרוס בפניה, ומסיימת אותה כאישה פגועה ועצובה, שרק מרחוק נראית כסוג של מלכה.

לזרוב הבדמאי הצליח להפיק משחקניו יכולות נהדרות. ראש וראשון הוא דורון תבורי בתפקיד הפרש הלבן. הוא אמן המילה וההגייה, אשף שפת הגוף, לוליין כובש ומקסים. הוא עומד על הראש, והוא מאזן ספל תה ותחתית על קודקודו בעודו מדבר בשטף טבעי מהפנט. הוא שרמנטי וכריזמטי גם כשכל משפט שהוא מוציא מהפה, לו נקרא על דף עדות בית משפט – היה מצטלצל כפיתוי סוטה.

אליס הילדה הוא תפקיד שתפור על בר שדה שמתפנקת ומתגרה, מתחצפת ומתפרצת, ויורה אמיתות פוגעות בתום ילדי מדויק. נטע שפיגלמן ממחישה היטב את כאב ההמבגרות כאליס הנערה הדוהרת במסלול ההתרסקות ואפרת בן צור משלימה אותן בעדינות-אדנות מלכותית, שמתפוררת מול המציאות ונאחזת בזיכרון החלום. גם כל שאר השחקנים עושים עבודה מדויקת ומרשימה, מנדנוד הרגליים העצבניות של הפסיכולוגים ועד דיבורה החותך-נוקב של אמה של אליס.

שורה תחתונה: חוויית תיאטרון אחרת, פנטזיה קסומה על נושא כאוב.

"אליס", תיאטרון גשר. מאת: רועי חן, בהשראת כתבי לואיס קרול; בימוי ועיצוב במה: יחזקאל לזרוב; תאורה: נדב ברנע; תלבושות: אלין לזרוב; תוזיקה: אפרת בן צור; עיבודים מוזיקליים: אפרת בן צור, עומר הרשמן; תכנון והפקת תפאורה: זוהר שואף. מולטימדיה: בימוי: יחזקאל לזרוב; צילום: דויד סטרז'מייסטר; תאורה: נדב ברנע; מיפוי ועריכת וידאו: פליקס אופרמן; עריכה: איתן ורדי; אפקטים מיוחדים: יובל קדם. משתתפים: דורון תבורי, בר שדה, נטע שפיגלמן, אפרת בן צור, אלדד פריבס, אורי יניב, אלכסנדר סנדרוביץ', בוריס אחנובו, ליליאן רות, פאולו א. מואורה, שיר שנער, אדי אלתרמן, אלון פרידמן. משך ההצגה: כשעה וחצי, ללא הפסקה.

עוד במדור הפנאי של מוטק'ה

 חובבי תיאטרון? הצטרפו לקהילת הפנאי והתרבות של מוטק'ה