ביקורת תיאטרון: ארוחה עם אידיוט

"ארוחה עם אידיוט", הקומדיה של הבימה שממלאת את בית החייל בתל אביב, היא קומדיה קלילה, קלילה מאוד. לא משאירה סימנים אחרי הצפייה. אבל לזכותה ייאמר שהיא גם אינה מתיימרת לכך. הקומדיה הצרפתית של פרנסיס וובר בנוסח העברי של יוסף אל-דרור היא צחוקיה במשקל נוצה, מההצגות שהולכים אליהן במטרה מוצהרת אחת: לצחוק בלי חשבון, גם על שטויות גמורות, ולשכוח לגמרי את הכלכלה ואת ההקפאה, את איראן ואת הפשיעה, ואת כל שאר העולם למשך שעה ומחצה. יוצרי "ארוחה עם אידיוט" עומדים במשימה הזו היטב. כולם באו להצחיק בכיף, ואת זה הם עושים ברצינות ובמקצועיות רבה, בין אם הם עושים את התפקידים המוגדרים מראש כקומיים, כמו יעקב כהן, ובין אם הם בתפקידי הסטרייט-מנים, כמו רמי הויברגר (רוב הזמן). השניים האלה מבצעים לאורך כל ההצגה דואט משחקי מלוטש לסוגו, שבו הויברגר מצליח לשמור על חזות הסנוב הציניקן והאדם השפוי שחייו מסתחררים לפתע (ולא פחות חשוב: לא לצחוק בשום אופן) ומולו כהן מצליח להיות האידיוט המושלם שלא מפסיק להצחיק. הסיפור כולו מתרחש בערב אחד. פייר הוא סנוב צרפתי מצוי, חלק מחבורת ידידים שהספורט החביב עליהם הוא התכנסות שבועית לסעודה, שאליה צריך כל אחד מהם להביא אידיוט שמצא. הרעיון הוא להעביר את הארוחה מבלי שהאידיוטים ירגישו שעושים מהם צחוק, ומי שמצליח להביא את האידיוט הכי אידיוט - מנצח. אלא שפייר שלנו, מו"ל מצליח שנשוי לסופרת ואוחז במאהבת אמוציונאלית כמנהג הצרפתים, ואשר מצא לטעמו אידיוט מושלם - פקיד מס הכנסה גרוש ואפרורי בשם פרנסואה, שתחביבו הוא בניית דגמים מגפרורים - לוקה בדיוק בערב האירוע בכאב גב נורא. הוא מבטל את השתתפותו בארוחה, אך אינו מצליח לבטל את המפגש עם האידיוט שאותו הזמין לביתו, שכן זה כבר יצא לדרכו.


פרנסואה, שלדעת פייר הוא התגלמות ה"קרם דה-לה-טמטום" כדבריו, הוא לא סתם אידיוט. הוא אידיוט מהסוג המסתבך ומסבך. הוא מגיע לביתו של פייר ומצליח איכשהו להתנחל במקום כל הערב ולסבך כל דבר כמעט. את מצבו הפיזי הרעוע בין כה וכה של פייר, את יחסיו עם אשתו המאיימת בפרידה, עם המאהבת המאיימת בהגעה, עם חברו הטוב לשעבר, עם מס הכנסה. בקיצור, עם כל העולם וסבתא שלו. והכול, כמובן, בטעות, בתום לב אידיוטי שכזה. יעקב כהן בתפקיד פרנסואה, האידיוט שהוזמן לארוחה, מפגין שוב את כישוריו הקומיים הנפלאים, כולל שליטה מרשימה בקולו ובגופו. הוא מוכיח שוב את כישרונו בקומדיה פיזית ומזכיר, במיוחד בתפאורת העלילה הצרפתית הזו, את לואי דה פינס ביותר ממובן אחד. ואם כהן הוא מין גרסה לדה פינס, הויברגר מתבקש כאן להיות קומיקאי מהסוג של וודי אלן, כזה שהקומדיה שהוא נדרש לה מבוססת בעיקרה על טקסטים ודורשת ממנו להיות הסטרייט-מן לפרטנר שחובט את הפאנצ'ים. בעיני, גילום הדמות ה"נורמלית" לכאורה בלב השתוללות קומית מטורללת על במה היא לעתים קשה יותר מכול, והויברגר מצליח יפה במשימה. הבמאי משה קפטן הצליח להפיק את המרב משחקניו, גם הכוכבים וגם שחקני המשנה, להעמיד הפקה מהוקצעת ולהוכיח שגם קומדיה שטותית נראית הרבה יותר טוב כשעושים אותה כמו שצריך.
שורה תחתונה:
בלי יומרות, עם הרבה צחוקים ושטויות, ויעקב כהן אחד.
"ארוחה עם אידיוט", תיאטרון הבימה בשיתוף קרן אור הפקות - יריב יפת בשיתוף בימות. מאת: פרנסיס וובר; נוסח עברי: יוסף אל-דרור; בימוי: משה קפטן; תפאורה: ערן עצמון; תלבושות: ילנה קרליך;, מוזיקה: אריק אביגדור; תאורה: מאיר אלון; תנועה: אלדר גרויסמן. משתתפים: רמי הויברגר, יעקב כהן, אמנון וולף, מיכאל כורש, יעל צפריר, ריקי בליך, שמעון כהן. משך ההצגה: שעה וחצי, ללא הפסקה עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: חף מפשע

ביקורת תיאטרון: גיבורים

ביקורת קולנוע: תמרה דרו

ביקורת ספר: חדר

ביקורת תיאטרון: וויצק

לקהילת תרבות:

לחצו