ביקורת תיאטרון: ביקור הגברת הזקנה

עם המחזאי השוויצרי פרידריך דירנמאט והגברת הזקנה שלו עשיתי היכרות בתיכון. למפגש הראשון ההוא נוסף בונוס קטן - צפייה בהפקה של המחזה שהועלתה בדיוק אז בתיאטרון הקאמרי עם אורנה פורת בתפקיד הראשי. המחזה וההפקה נחרטו בזיכרוני. כעבור שנים ראיתי בשעת לילה מאוחרת בטלוויזיה את גרסת הסרט עם אינגריד ברגמן ואנתוני קווין, וכעבור עוד כמה שנים ראיתי את ההפקה המשותפת להבימה והקאמרי עם ליא קניג כקלייר ועודד תאומי בתפקיד איל מולה. בכל צפייה נותרה הגברת הזקנה של דירנמאט מאיימת ועוכרת שלווה. עכשיו, על בימת המשכן החדש של הבימה, עולה הפקה בימתית ישראלית רביעית של "ביקור הגברת הזקנה" (הראשונה הועלתה ב-1959 עם אלישבע מיכאלי ואהרון מסקין), עם גילה אלמגור בתפקיד קלייר (הגברת הזקנה) ומולה יהורם גאון בתפקיד איל. הסיפור, בקצרה, פשוט ואכזרי: קלייר זאכניסיאן, מיליארדרית (מיליונרית, במקור) שבעת בעלים ומזומנים, חוזרת לגילן, עיירת ילדותה ונעוריה, שהייתה פעם מקום משגשג ושוקק ונהפכה עם השנים לעיירה שכוחת אל ונטולת משאבים. קלייר העשירה מבטיחה לגאול את העיירה ממצוקתה בתרומה כספית נדיבה ביותר ומבקשת בתמורה רק דבר אחד: שהתושבים יגרמו למותו של אחד מהם, חנווני העיירה איל, שנשוי לבתו של מי שהיה בעבר החנווני המקומי ופעם, בעברם הרחוק, היה אהוב נעוריה של קלייר וזנח אותה. התושבים הנרעשים מתקוממים ומסרבים תחילה, אבל לקלייר יש הרבה זמן והרבה כסף, ולא פחות יצר נקמה, שתסס ותפח בשנים של עלבון וכעס. כי איל לא סתם זנח אותה. הוא היפנה לה עורף אחרי שהרתה לו והעדיף על פניה את בת החנווני בעלת העתיד הכלכלי המובטח. קלייר ההרה נאלצה לעזוב את העיירה, ילדה את בתה (שמתה כעבור שנה) ועסקה בזנות לפרנסתה. בסופו של דבר פגשה ארמני עשיר וזקן שנשא אותה לאישה, מת כעבור זמן קצר והותיר אותה אלמנה עשירה וצעירה. משם החל המסע שלה לצבירת בעלים ונכסים, שבסופו היא חוזרת לנקום ולהוכיח שאין אדם חסין בפני פיתוי, ובעצם - לכל אדם יש מחיר.


זה סיפור טרגי ומפחיד, פה ושם מצחיק מרוב שהוא עצוב, ואף לא לרגע אופטימי, גם לא ברגעים הראשונים, שבהם אנשי העיירה עדיין מתקוממים כאיש אחד נגד הצעתה הבוטה של קלייר. עליבותם המדוכאת ברורה מהרגע הראשון, שבו הם ניצבים בתחנת הרכבת המקומית, עוקבים בעיניים כלות אחרי תנועת הרכבות שאינן עוצרות עוד בעיירה, אחרי שאונן המתרחק-מתחמק. ומרגע שקלייר-אלמגור נכנסת לבמה ומרססת אותה במתזי אכזריות ארסית, הסוף הרע הוא רק שאלה של זמן. אלמגור מעצבת בדומיננטיות את הגברת הגדולה מהחיים, מעוז נקמנות שמונע בדלק רעיל וקטלני. היא נוטפת אכזריות קרה ומרושעת, גם כשהיא מונה נכות או חולשה. היא יוצרת גברת זקנה רודנית, מרושעת וחסרת רחמים. יהורם גאון, שמגלם את איל, המאהב שזנח וברח בעבר ועכשיו הוא המכשול בדרך אל העושר של העיירה, מעצב אותו מהרגע הראשון כמין נחנח-נעבעך, וריאציה על דמות הגבר הקצת סמרטוטי שגאון גילם בעבר גם בטלוויזיה. ככזה הוא משכנע מאוד בחלקו השני של המחזה, כשהוא מהווה לא רק מטרה לתסכול הגובר ולרשע המתפרץ מצד תושבי העיירה, אלא משמש גם בעל כורחו כמעצור אחרון וכתזכורת שאין להם לאן לברוח מבגידתם בערכי מוסר ומצפון ובעצמם. אבל ככזה קשה מאוד לזהות או לראות בו בחלק הראשון את הגבר השרמנטי, אדם בעל מעמד בקהילה, מישהו שאי פעם הקסים נשים. הכוחנות האכזרית הדומיננטית של קלייר מול הנרפסות של איל כפי שהם מתגלמים בהפקה הזו מקשים לראות בתוקפת גם את הקורבן ובקורבן גם את התוקף, מה שיוצר סוג של נתק, של מרחק סטרילי, המעקר מההצגה את הממד המצמרר שבה. הבמאי, אילן רונן, יצר הפקה מסוגננת, שמרשימה את העין - בעבודת וידאו (יואב כהן), בתלבושות (ענת שטרנשוס) ובעיצוב הבמה ((לילי בן נחשון), ואת האוזן - במוזיקה (אוהד חיטמן) שהזכירה לי מוזיקה ברוח אמיר קוסטריצה, אבל נותרת מנוכרת. בין דמויות המשנה ראוי לציון מיוחד דב רייזר בתפקיד ראש העיר (תפקיד שעשה גם בהפקה הקודמת ב-1994), שמצליח לשרטט את דמות הפוליטיקאי הקטן בשלל גוונים אנושיים, מהעסקן הנבוך דרך האינטרסנט התככן ועד שיכור כוח נוסח היטלר.
שורה תחתונה:
מחזה עם עוצמה בהפקה מעוצבת, מסוגננת ומרוחקת.
"ביקור הגברת הזקנה", תיאטרון הבימה. מאת: פרידריך דירנמאט; נוסח עברי: רבקה משולח; בימוי: אילן רונן; תפאורה: לילי בן נחשון; תלבושות: ענת שטרנשוס; מוזיקה: אוהד חיטמן; עיצוב וידאו: יואב כהן; תאורה: קרן גרנק; כוריאוגרפיה: מאיה ברינר. משתתפים: גילה אלמגור, יהורם גאון, דב רייזר, אהרון אלמוג, מיכאל כורש, אלכס אנסקי, רוברטו פולק, רוברט הניג, רותי לנדאו, ליאת אקטע, שמוליק כהן, שחר רז, נעמה ארמון, עופר רגירר, עמוס בוארון, לאה גלפנשטיין. משך ההצגה: שעתיים ורבע, כולל הפסקה עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: המייצגים

הפקה חדשה באופרה: ינופה

ביקורת תיאטרון: מקסי ואני

ביקורת קולנוע: אשת הברזל

ביקורת קולנוע: אמא של ולנטינה

ביקורת ספר: ללא תחליף

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות