ביקורת תיאטרון: בית מרקחת שטרן-בלום

"בית מרקחת שטרן-בלום". צילומים: כפיר בולוטין 

גורן אגמון היא מחזאית פורה, שכבר שנים מכוונת את זרקור יצירותיה ליחסים במשפחות, בדגש על יחסי הורים וילדים. גם במחזה החדש שלה, העולה בבית ליסין, "בית מרקחת שטרן-בלום", העלילה עוסקת במשפחה אחת, וליתר דיוק באם (אלמנה) ומערכת יחסיה עם שני ילדיה הבוגרים (וחתנה האנגלי).

אלונה היא אישה חזקה, רוקחת שהפכה את בית המרקחת המשפחתי שירשה מהוריה לעסק מצליח. ביום הולדת עגול (לא חשוב איזה), אחרי חמש שנות אבל על בעלה שמת בתאונה ועבודה קשה, היא מודיעה לילדיה שהחליטה לפתוח פרק חדש בחייה ולנסוע לאפריקה במסגרת "רופאים ללא גבולות".

בתה איה הנשואה וההרה, שגם היא רוקחת וסומנה כממשיכת השושלת, מוחה קלות, אבל מתרצה כשהאם מבטיחה לחזור ללידה ומורישה לבת ולבעלה מחצית מביתה הגדול. לבנה אודי בן ה-20 וקצת, צעיר רגיש ושברירי שלא סיים תיכון, לא שירת בצבא ולא מוצא את עצמו, היא מורישה את חציו השני של הבית. כחלק מהעסקה מתחייבים השניים להמשיך לעבוד בעסק המשפחתי ולתחזק אותו. הבת כרוקחת, לצד חברתה של האם, רוקחת ערבייה שעובדת איתה שנים רבות, והבן כאחראי על האדמיניסטרציה.

אדם לא מת סתם

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה

המאהב