ביקורת תיאטרון: המסיבה של אביגיל

את "המסיבה של אביגיל" כתב מייק לי הבריטי, מחזאי מוכר ומוערך במולדתו וקולנוען ידוע בעולם כולו, גם אצלנו. המחזה, שהצליח מאוד בבריטניה, הועלה לראשונה ב-1977, אבל בכל הנוגע לעלילה נדמה שמעט מאוד השתנה, למעט סממנים חיצוניים, כמו הבגדים, סוג הטלפון וכיוצא באלה, שכולם הותאמו והוטמעו באלגנטיות טבעית בגרסה העברית הנוכחית. כיוון שהעיקר אצל לי, כמו תמיד, הוא הסיטואציות והאינטראקציות האנושיות, שום דבר לא התיישן כאן והכול רלוונטי, נוגע, מצחיק ופוגע. לי הוא אמן בעיצובם של סיפורים אנושיים-אינטימיים, לכאורה סיפורים קטנים, שהם-הם הדרמות הגדולות של החיים. הדוגמה אולי הכי מוכרת היא סרטו המופתי "סודות ושקרים", שעיקרו איננו כל כך עצם הסוד עצמו, אלא דרך התמודדותן של הדמויות עם עצמן, עם סביבתן האנושית, עם תדמיות שיצרו וכאלה שמתנפצות ומשתנות. ב"המסיבה של אביגיל" עוברות הדמויות תהליך דומה של שינוי וגילוי, אישי והדדי, הפעם לאורכו של ערב חברתי אחד, מין גיבושון שכונתי משעשע וקליל בראשיתו, שנהפך - עם קצת אלכוהול - לדינמיקה קבוצתית עם סוף מפתיע. אביגיל היא בתה בת העשרה של סו, גרושה מהוגנת ויבשושית, אשר עורכת מסיבה בביתה. אי לכך מזמינים את סו זוג שכניה, בוורלי הקוסמטיקאית ובעלה לורנס סוכן הנדל"ן, להתארח אצלם. עוד הם מזמינים את הזוג החדש בשכונה, אנג'לה האחות וטוני טכנאי המחשבים. זה מתחיל בהמהומים ובצחקוקים מנומסים סטנדרטיים בין כוסות של משקאות כאלה ואחרים. השיחה מקרטעת, כמקובל באירועים כאלה, והכול משתדלים להציג חזות מצליחה ומוצלחת. אלא שדי מהר מקבל זרם הפטפטת הבלתי מזיק תפניות שונות, משונות ועוקצניות. בכוונה או שלא, כל אחת מהנפשות הפועלות מביכה את בן/בת זוגה ו/או את אחד הנוכחים האחרים, דורכת על יבלת וחושפת חולשה או מגרעת באור פחות ופחות מחמיא.


בוורלי מגמדת את בעלה, לורנס, שמתנשא על כל הנוכחים, למעט סו. טוני עושה קולות של משועמם, עד שבוורלי מתחילה לעגוב עליו לעיני הנוכחים. אנג'לה הקופצנית והשמחה תמידית מנסה לרצות את כולם. בוורלי רומזת לה שהיא סרת טעם בהופעתה. סו מקבלת בחילה, פיזית, עניין ממש לא חינני. לורנס נעלם לזמן מה, איש אינו יודע לאן. כשהוא חוזר, אשתו בעיקר מתנגחת איתו. וכך הולכת ונפרמת הפקעת האנושית לאורך הערב והמחזה, עד לסוף - שלא נגלה. לי, כמו לי, מצליח לתעתע בקהל בכל הרמות: הסיטואציה היומיומית הקטנה שמתפתחת לה באיטיות כמעט בנאלית, עד שהיא מתפרצת-מתפוצצת לפתע, ללא כל התראה; הקומדיה המשעשעת, שנעשית בהדרגה מצחיקה ומחודדת יותר ככל שהעלילה והאלכוהול זורמים ובה בעת, באופן כמעט בלתי מוחש, נמהלים בה גם מרירות ועצב שנהפכים באחת, בסופו של דבר, לדרמה מפוכחת. אין כאן פיצוצים ופירוטכניקה, אין תפאורות או תלבושות בומבסטיות וגם לא קצב אירועים היסטרי או מציאות בימתית מגלומנית. בעזרת הנוסח העברי המצוין של רבקה משולח הצליח הבמאי, עודד קוטלר, להעמיד על הבמה מחזה בריטי אנושי-אינטימי, שנראה ונשמע לגמרי נכון בעברית ישראלית. מסייעים בכך השחקנים, שעושים עבודה נאמנה ומשכנעת. יגאל זקס כלורנס המתווך הלחוץ-מנופח, מוריס כהן בעל ההבעה המשועממת בטבעיות, יעל שרוני המתיזה בחן ניצוצות של תמימות מטומטמת, ומעל כולם יעל לבנטל, כבוורלי המארחת. לבנטל היא קומיקאית בחסד, שרק הולכת ומשתפרת עם הזמן ועם הניסיון. בהצגה הזו היא מפגינה שליטה מרהיבה בכל כלי המשחק שבידה - הקול, המבע והמבט, שפת הגוף, שפת הדיבור והכול ביחד. היא מצחיקה להפליא, משכנעת בכל ניואנס של הופעתה, ובמקומות הנכונים מצליחה גם לשדר פגיעות ועליבות ולעורר חמלה, בדיוק במידה.
שורה תחתונה:
חגיגה קטנה לאוהבי הבריטיות האנושית של מייק לי, עם בונוס: יעל לבנטל.
"המסיבה של אביגיל", תיאטרון הספרייה. מאת: מייק לי. נוסח עברי: רבקה משולח; בימוי: עודד קוטלר; תפאורה ותלבושות: אדרין ווקס; תאורה: יחיאל אורגל; עריכה מוזיקלית: אביעד מליחי. משתתפים: יעל לבנטל, יעל שרוני, יגאל זקס, מוריס כהן, חגית דסברג. משך ההצגה: כשעה וחצי, ללא הפסקה עוד על תרבות ובידור:

עולמי: פסטיבל מוזיקת עולם בהרצליה

ביקורת קולנוע: אומץ אמיתי

ביקורת תיאטרון: מנדרגולה

ביקורת ספר: מסעותי עם ורה

ביקורת קולנוע: נאום המלך

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות