ביקורת תיאטרון: הפושעים החדשים

"הפושעים החדשים". צילומים: ז'ראר אלון 

גיבורת המחזה "הפושעים החדשים" של עדנה מזי"א המועלה בתיאטרון הקאמרי היא דורינה, המוגדרת בתוכנייה "עקרת בית בת 60 המקדישה את חייה לבעלה, שני ילדיה ואמה הדומיננטית". אישה שכבר בדקות הראשונות של ההצגה הצופים למדים (בשרטוט סטריאוטיפי למדי) שהיא סמרטוט הרצפה של המשפחה, אבל במקרה שלה - לפחות עד כה - בתנאי לוקסוס, שכן המשפחה הזו חיה שנים רבות ברווחה כלכלית ובעצם עד ההווה (הבימתי), למרות שהעסק המשפחתי כבר מזמן פשט את הרגל והם במצוקה קשה (ארוחת ליל שבת בלי בשר!) שרק דורינה ערה לה באמת, בעוד כל האחרים ממשיכים לחיות את פנטזיית החיים הטובים.

האחרים הם הבעל, אריה, יורש האימפריה שנמוגה המנהל קרן כושלת, והוא במילים מאוד פשוטות - נאד נפוח; בנם הנשוי עילאי, שרוצה להתמסר למוזיקה שלו ומסרב אפילו לכתוב מוזיקה לפרסומות כי זה נוגד את עקרונותיו האמנותיים; בתם במבי שמטיילת אי-שם בדרום אמריקה לצורך תחקיר כי היא סופרת בהתהוות, ואשר מדברת עם ההורים פעם בשבוע בסקייפ, בעיקר כדי לבקש עוד כסף. ישנה גם אנקה, אמה הקשישה של דורינה שחיה בבית המשפחה, אבל אליה אי אפשר לבוא בטענות, כי היא באופן כללי קצת סנילית ומטושטשת (אבל בחן). אחרונה חביבה בקולקציה המשפחתית היא שרית, אשתו של עילאי, אישה עובדת שמתפקדת גם - לא ממש בהצלחה - כסנגורית של דורינה.

לחנך את ריטה

הדלת ממול

אלקטרה

כולם רוצים לחיות

הטוב, הרע והנערה

רוצים להתעדכן באירועי תרבות, לקרוא המלצות על מופעים או להמליץ על מופע טוב שראיתם? לקהילת פנאי ותרבות: לחצו