ביקורת תיאטרון: חוקר פרטי

המחזה "חוקר פרטי" שכתב וביים בתיאטרון החאן מיכאל (מיקי) גורביץ', שהוא גם מנהלו האמנותי של התיאטרון, מצטרף לשורה של עבודות תיאטרון מקוריות ומרשימות שגורביץ' יצר שם בעשור האחרון. "חוקר פרטי" היא מסוג ההצגות שמדגימות ומוכיחות את מהות המושג "אמנות התיאטרון", אמנות ששום פירוטכניקה קולנועית או טלוויזיונית אינה מסוגלת לייצר חוויה דומה לה, של קסם ייחודי ובלתי אמצעי שאפשר ליצור רק בתיאטרון חי. היצירה של גורביץ', בביצוע האנסמבל המיומן והמצוין של החאן, מצליחה לחולל את הקסם הזה, ללכוד את הצופים בקורי עלילה ספק-אמיתית ספק-הזויה, ולכבוש את לבם בפיוט תיאטרוני קטן, אנושי וחכם. גברת ויצמן מבקשת את עזרתו של חוקר פרטי באיתור בעלה הרוקח, מר ויצמן, שנעדר מהבית חמישה ימים. החוקר, מז'אנר הבלש האפל-מסוגף, כולל מעיל גשם ומגבעת, פוצח בחקירה וחיש מהר מגלה כי האישה מסתירה ממנו פרטים שונים, אבל שגם הוא עצמו מסתיר פרטים הקשורים לחקירה. מר ויצמן (בדחן, בתרגום חופשי), בניגוד לשמו, מתגלה כאדם בודד ועצוב, הכמה לאהבה שאין לו עוד בביתו. הוא פוגש אישה יפה, בטין, שמתגלה כעוזרת של החוקר ואחותה של מינה, הרוקחת שעובדת עם מר ויצמן כבר שנים, למרות שהוא בעצם לא מכיר אותה. אבל בטין הולכת שבי אחרי אדון ליאון, ששב ומבטיח לה כי יעזוב למענה את אשתו, אבל שובר את לבה שוב ושוב. בינתיים, בבית משפחת ויצמן, מתברר כי ישנו גם בן בוגר, מיכאל, שמאז היעלמו של אביו ישן. במיטת הוריו. למיכאל יש חברה, תמרה, שחששה תחילה להתמסר לו אבל בסוף התאהבה. אמו של מיכאל משוכנעת שכל הצרות החלו בגללה. ומיכאל, אהבתו לתמרה כבר נפגמה ונסדקה. והחוקר הפרטי? הוא חש משיכה לגברת ויצמן, הוא רואה את עצמו במיכאל, הוא מאתר את האנשים והקשרים, מבין שכולם מחפשים אהבה ומוצא בעיקר בדידות והסחות דעת.


גורביץ' יצר עלילה שמלהטטת ומתעתעת, נעה בין פיסות מציאות לפנטזיה, הרהור ודמיון. החקירה של החוקר לוקחת אותו למסע חיצוני (מבית משפחת ויצמן ועד שפת הים) ולמסע פנימי (איפה הוא בתוך התעלומה). החיצוני מקבל ביטוי דמיוני (ים שהוא יריעות בד שמניעים השחקנים ובו נבלעות ונגלות דמויות) והפנימי - ביטוי ממשי (החוקר מפענח פירושים והקשרים), והכול נארג יחד למשהו שמהדהד כל כך את החיפוש האנושי המתמיד אחרי אהבה וקשר וחום, אחרי שייכות ותחושה של בית. הכול מתוזמר בדייקנות נפלאה בהצגה הזו - עיצוב הבמה, התלבושות, התאורה, השימוש באביזרים ובעזרים; המוזיקה המלנכולית של יוני רכטר ושירתם של השחקנים, שהיא קטנה ומכמירה (לרגע לא בומבסטית או מבקשת להתנפל על השומע) וכה הולמת את הדמויות והמחזה; ומעל לכול - המשחק של האנסמבל כולו, שכל אחד מהם לחוד מעצב דמות נהדרת, החל בחוקר המכמיר-מקסים של ניר רון וכלה באדון לאון נוטף השארם המזויף של יהויכין פרידלנדר, וכולם ביחד, מתואמים היטב, מצליחים באמת ליצור סך כול שהוא יותר מסכום חלקיו. זה לא מחזה שגרתי, זו אינה הפקה גרנדיוזית עתירת פעלולים ומשתתפים; אין כאן רעש וצלצולים וגם לא מוזיקה מידבקת-מזדמזמת. זהו תיאטרון אחר, סוג של פסק זמן מהשגרה התיאטרונית; אטיוד פיוטי שבו מנוסחת הכמיהה האנושית אחרת, הצגה שוברת שגרה, שכמו שוקולד מריר היא בה בעת מהנה ומשרה עצבות מהורהרת-מתוקה. זה קצת כמו לקרוא פתאום, בין ים של ספרים, שיר קטן שמנסח באופן ייחודי וכובש מציאות אנושית מוכרת: הכול מילים - אבל זה מצטלצל, מהדהד, נוגע וצובט אחרת.
שורה תחתונה:
פיוט תיאטרוני קטן וקסום שמומלץ להתמסר לו.
"חוקר פרטי", תיאטרון החאן. מאת ובבימוי מיכאל גורביץ'; תפאורה: סבטלנה ברגר; תלבושות: יהודית אהרון; תאורה: רוני כהן; תנועה: שרון שטרק; מוזיקה: יוני רכטר. משתתפים: ניר רון, כרמית מסילתי-קפלן, עירית פשטן, ארז שפריר, אריאל וולף, אורית גל, יואב היימן, תמר אלקן, יהויכין פרידלנדר, יואב בבלי/אלון פרלמוטר. משך ההצגה: כשעה ו-20 דקות, ללא הפסקה עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: זאת מלחמה

ביקורת תיאטרון: נתתי לה חיי

ביקורת ספר: מכירת חיסול

ביקורת קולנוע: סערת רוחות

ביקורת ספר: לא קרה כלום

ביקורת תיאטרון: ביקור הגברת הזקנה

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות