ביקורת תיאטרון: חיזור גורלי

"חיזור גורלי". צילומים: ז'ראר אלון

מסלול התנועה ממסך הקולנוע לבימת התיאטרון הוא הפחות מקובל בדרך כלל, ואפשר להבין למה. מה שמתחיל על בימת התיאטרון יכול לקבל ממדים רחבים יותר על מסך קולנוע, שמגביל ומוגבל פחות טכנית. להפך בדרך כלל נדמה שקשה יותר, כי הבמה נותרת רק במה, באותו חלל שבו נמצא הקהל, וקשה עד בלתי אפשרי לממש חלק מהדברים שקל לממש בקולנוע.

המעבר מצליח כשמדובר ביצירה שממדיה הולמים בבסיסם או יכולים להיות מותאמים נכון למדיום החדש, ונכשלים כשהיתרון המקורי (במה או מסך) נעלם והתחליף אינו הולם. כך למשל, המחזה "אוגוסט מחוז אוסייג'", דרמה משפחתית דחוסה שהצליחה על במות ברחבי העולם (הפקה מצוינת בהבימה), נכשל כסרט (למרות ריבוי הכוכבים), כי כל האינטימיות הדחוסה-מלחיצה-נוגעת שנוצרה על הבמה התפוגגה על המסך הגדול שלא הוסיף דבר לעלילה או לדמויות. ולהפך: "איש הגשם", הסרט המצליח, נהפך גם להצגה מוצלחת (הפקה מצוינת בבית ליסין), בזכות היצמדות לקו העלילה המרכזי - הדמויות והדינמיקה ביניהן, שהבמה רק חידדה.

חשמלית ושמה תשוקה

המוגבלים

הפושעים החדשים

לחנך את ריטה

רוצים להתעדכן באירועי תרבות, לקרוא המלצות על מופעים או להמליץ על מופע טוב שראיתם? לקהילת פנאי ותרבות: לחצו