ביקורת תיאטרון: טניה עולה חדשה

"טניה עולה חדשה" הוא מחזה ביכורים של אורלי רובינשטיין-קצפ, שזכה בשנה שעברה במקום ראשון בפסטיבל למחזאות ישראלית של בית ליסין, "פותחים במה 8". לא הייתי עדה למחזה בפסטיבל שבו זכה, ואינני יודעת אילו שינויים ושיפוצים, אם בכלל, עבר בדרך משם לכאן, אבל יצאתי מההצגה בתחושה שראיתי מחזה לא אפוי עד הסוף, שיש בו לא מעט, ואולי אפילו יותר מדי, חומרים שראויים לטיפול ולדיון שלא זכו לעיבוד, לגימור ולליטוש מלאים, לסגירת פינות ולהידוק קצוות. וחבל. חבל בעיקר כי המחזאית בחרה לספר סיפור שנטוע במציאות שראויה בהחלט לתשומת לב, ועד כה זכתה למעטה בלבד, אם בכלל: מציאות חייהם בישראל בשנת 2000 של עולים מרוסיה. היא מכניסה את הקהל לדירה של משפחה אחת כזו, דירה שבה גרים בדוחק פיזי ונפשי ארבעה דורות ושבע נפשות: שני אחים, האחד רווק, צלף במשטרה שהיה האידיאליסט שבעקבותיו עלתה המשפחה לישראל, אחיו המוזיקאי שנאלץ לעבוד לפרנסתו בבית אבות, אשתו, טניה, שגם היא עובדת באותו בית אבות ובנם התינוק; אמם שהיא אישה כנועה ומוחמצת (ובעלה, הנעדר לרגל נסיעה ארוכה), וסבתא שתלטנית המנהלת ביד רמה את הבית ואת המשפחה. סיר הלחץ המשפחתי-חברתי-תרבותי הזה מסקרן, מעניין ובעיצובו הכללי נראה שהוא גם די נאמן למציאות. הבעיה היא בסיפור הספציפי המסופר בתוך המסגרת הזו, שנועד להדגיש ולהדגים את מצוקות המצב הזה והחיים בתוכו. טניה, אשת האח הצעיר, רוצה עצמאות. אבל אין לה כסף, יש לה תינוק, עבודה בדוחק, סבתא-מחותנת ששמה לה רגליים, הריון נוסף וגיס שמאוהב בה. הסבתא מצותתת ורוקחת מזימות לכבול את המשפחה ביחד. הגיס לוחץ שתשמור את ההריון. בעלה מובס וצובר חובות. אמו עלה נידף. טניה מחליטה למכור את התינוק שלא נולד. המו"מ על כך מתנהל בישירות גלויה כאילו מדובר בכינור שבעלה מנסה למכור. ויש גם תאונה, שמניעה שורה של וידויים וגילויים.


קשה לצפות שכל כך הרבה עלילות ייפרשו, יסתבכו ויותרו באורח משכנע בשעה ועשרים דקות של מחזה. בכלל, אחת הבעיות בעיניי במחזה היא מידת האמינות הבסיסית שהוא מעורר. יש לי קושי לקבל מחזות מהז'אנר הריאליסטי, שהנחות יסוד בהם לא לגמרי משכנעות. מכירת תינוק בישראל באותה קלות שבה מוכרים מכונית? צעירים אינטליגנטים שמסתבכים שוב ושוב עם הריון לא מתוכנן ולא רצוי - מה עם אמצעי מניעה (נדמה לי שסטטיסטית הסיכוי ליפול פעמיים ברצף בשני אחוזים שנכנסים להריון עם גלולות די זניח)? זהרירה חריפאי כובשת גם כשהיא משחקת דמות שלילית עם מבטא רוסי שמודבק בכוח (למה בעצם אולצו כל השחקנים לדבר במבטא כזה? זה מוסיף אמינות בערך כמו חבורת שחקנים אמריקנים שמגלמים גרמנים באנגלית עם מבטא). אבל חריפאי היחידה - שאר השחקנים נותנים הופעה די אנמית, שלא ממש עובדת על בלוטות הרגש.
שורה תחתונה:
לעולה חדשה מגיע יותר.
"טניה עולה חדשה", מאת אורלי רובינשטיין-קצפ, תיאטרון בית ליסין. בימוי: נויה לנצט, תפאורה: יוסי בן-נון, תלבושות: יהודית אהרון, מוזיקה: ארקדי חסלבסקי, תאורה: דולב ציגל. משתתפים: זהרירה חריפאי, קובי ליבנה, מיכל נאור, עידית נוידרפר, לנה סחנוב, יונתן פז-בוגנים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: דם חם

ביקורת תיאטרון: חלום של לילה בלב קיץ

ביקורת ספר: המפגש

פסטיבל ישראל: הכינו את הכרטיסים

ביקורת תיאטרון: ג'וני הלך