ביקורת תיאטרון: טרטיף

זו לא פעם ראשונה שיבגני אריה מביים את "טרטיף" של מולייר בגשר. בפעם הקודמת, ב-1995, תיאטרון גשר היה האנסמבל החדש והמסעיר בעיר שהתיז כישרון רענן לכל עבר. ישראל דמידוב היה אז טרטיף, הנוכל שבמסווה של איש דת שולח את ידיו לחמוקיה ולנכסיה של משפחה צרפתית. יבגניה דודינה הייתה המשרתת דורין חדת האבחנה והלשון, ואריה זכה באותה שנה בפרס במאי השנה על ההצגה (שזכתה בפרסים גם על עיצוב התלבושות והתאורה). 14 שנה אחרי חוזר אריה לקלאסיקה של מולייר בתרגום של יהושע סובול ומעלה הפקה שביעית (לפי ספירתי) של המחזה על במה עברית (הראשונה הייתה בהבימה של 1932, בתרגום של שלונסקי), כשהוא מגייס לצורך כך גם שחקנית חיזוק - את חנה לסלאו בתפקיד המשרתת דורין. על הנייר זה אמור היה להיות ניצחון בנוק אאוט, לא סתם בנקודות. על הבמה זה פשוט לא עובד.


נוכחותה של לסלאו המטופפת במחוך מוזהב אמנם נוטפת חן גרוטסקי (ומבטא צרפתי), ולזכותה ייאמר שגם ברגעים של דממת-אולם היא מקפידה לשמור על גבולות דמותה ולא מתפתה לפרוץ באיזו השתוללות שתרעיד את הקהל. אלינור פכט כמריאן ונטע שפיגלמן כאלמיר שתיהן חינניות אף הן, התלבושות משעשעות והדלתות רבות תנועה כמעט כמו בקומדיית דלתות בריטית במיטבה, אבל בכל זה אין די. אורגון של דודו ניב הוא דמות צעקנית וצרחנית - מה שמכביד מאוד גם על ההבנה, כי הדיקציה נעלמת לו בבליל הצעקות. הוא מעצב דמות לא ממש מנומקת, שמעוררת בעיקר סלידה וחוסר אמון. ועוד בעניין הדיקציה: גם את דיבורה של פירה קנטר כאמו של אורגון קשה להבין רוב הזמן (ובתוכנייה דווקא יש קרדיט ל"עוזר במאי לשפה ודיבור") וזה בעייתי, בעיקר נוכח העובדה שבדקות הראשונות של ההצגה היא הדוברת המרכזית.


קומתו הנמוכה של אלכסנדר סנדרוביץ' - טרטיף - נהפכת כאן שוב (כמו ב"הלילה ה-12") לגימיק בימתי שנסחט עד הסוף, ואני מודה שמבחינתי הנושא מוצה והבדיחה הזו כבר חבוטה עד דק. סנדרוביץ' משכנע בנקל בנכלוליות של טרטיף, אבל לא מעבר לכך. טרטיף שלו נעדר את אותו משהו ערמומי, מניפולטיבי, אותה כריזמה-של-נוכלים אם תרצו. הוא בעיקר טיפוס מאוס שמרבה במחוות גסות רוח, בצעקות, שאגות, ניתורים וקפיצות. אבל מעבר לחולשות של שחקן זה או אחר, משהו בסך הכול של ההפקה הזאת חורק ומקרטע. התוצאה היא שחלק מהאמירות הנוקבות נוקבות הרבה פחות, משפטים שנונים טובעים בבליל צעקנות שחונקת מילים, ומסרים חריפים ורלוונטיים אובדים בין גימיקים ותעלולים.
שורה תחתונה:
מיבגני אריה ותיאטרון גשר ציפינו ליותר.
"טרטיף", תיאטרון גשר. מאת: מולייר; תרגום: יהושע סובול; בימוי: יבגני אריה; תפאורה, תלבושות ופאות: מיכאל קרמנקו; מוזיקה: אבי בנימין; תאורה: אלכסנדר סיקירין. משתתפים: חנה לסלאו, אלכסנדר סנדרוביץ', דודו ניב, נטע שפיגלמן, אמנון וולף, אלינור פכט, אורי יניב, פירה קנטור, אלון פרידמן, ארז דריגס, קלים קמנקו, מקסים רוזנברג.

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: נערה עם קעקוע דרקון

ביקורת תיאטרון: רומן בעבודה

ביקורת ספר: קרקע לא מוכרת

ביקורת תיאטרון: משפחה חמה

ביקורת קולנוע: חייה הפרטיים של פיפה לי

ביקורת תיאטרון: הבדלה