ביקורת תיאטרון: כוכב יאיר

ליישוב הקהילתי שבו מתרחש המחזה "כוכב יאיר" מגיעה יוליה, אוקראינית צעירה, יפהפייה וסקסית השולטת בעברית טוב יותר מרבים מילידי המדינה. ולא רק בעברית היא שולטת, אבל עוד נגיע לזה. יוליה נשלחת למקום מטעם משרד הביטחון כדי לטפל בנכה צה"ל המרותק לכסה גלגלים שגר במקום. בטעות היא נכנסת קודם לבית שכנו, סופר החתום בעברו על להיט ספרותי גדול אחד, שכבר שנים סובל ממחסום כתיבה. הסופר האלמן גר בבית שהיה של אביו המנוח ביחד עם בנו המוזיקאי, שקשריו איתו מורכבים עד לקויים. מעברו השני מתגוררים בני זוג המסוכסכים זה עם זה. האישה אקדמאית שהופקרה לקריירה בעת שבעלה עשה קריירה צבאית, הבעל יוצא צבא ופעיל מרכזי ביישוב, מי שהיה בקרב יחד עם השכן שחזר הביתה נכה. חיש קל נקשרת שיחה בין הסופר, שאינו מוצא את המילים הנכונות לכתיבה, לבין יוליה, שמוקסמת ממילים בשפה החדשה שאימצה לעצמה, יחד עם חיים חדשים. השניים כורתים ביניהם ברית: היא תספר לו מה מתרחש בבתי השכנים - בנכה הרי נשכרה טפל, אצל הזוג האחר היא משלימה הכנסה בעבודת ניקיון - וכך תספק לו חומרים והשראה שימוססו את מחסום הכתיבה. אלא שיוליה, שלעדותה הגיעה לארץ מצולקת בנפשה, מגלה יוזמה בעוד שלל כיוונים, יוזמה שמגלמת גם סוג של שליטה בחיי הסובבים אותה. כך למשל, היא מעלה - ואף מבצעת - עם איתמר, הנכה שבו היא מטפלת, סטרט-אפ אינטרנטי, אתר מימוש פנטזיות סקס בעיקר בכיכובה, אך גם בהשתתפותו. אצל השכנים שבביתם היא מנקה היא סוחפת את האישה העוינת, המאיימת בפירוד והממורמרת, להתנסות מסוג אחר. יוליה, האישה שבאה לתת שירות, בעצם לוקחת פיקוד על חבורת הגברים הגבריים, שפעם שלטו כל אחד בחייו ובשלל אנשים סביבו והיא, בנוכחותה, בעצם מעמתת אותם עם עליבותם, עם עצבותם, עם נכויותיהם ועם מוגבלויותיהם הרגשיות והנפשיות. שלמה מוסקוביץ כתב מחזה על אחוות לוחמים שאכלו מאותו מסטינג בשדה הקרב, אבל את הקרבות האמיתיים הם מנהלים מדי יום מעבר לגדרות בתיהם השכנים ביישוב האזרחי; על מאצ'ואיזם שמתדלק את המלחמה אבל נהפך לאד רעיל במציאות היומיום. הוא כתב על ישראלים עכשוויים, כפי שהם נראים בעיני עצמם, בעיני ילדיהם ובעיניים זרות. והתמונה רוצה להיות יפה, אבל מלאה בכתמים מעיבים. הוא כתב על אנשים, על בני אדם, על כאן ועכשיו, מחזה שיש בו אמירה נוקבת-כואבת על עליבותם של גיבורים ועל וגבורתם של מי שנתפסים כעלובים.


זהו מחזה מעניין, שיש בו הרבה דברים מעוררי מחשבה ודיון, מחזה שיש בו גם הברקות לשוניות ("הישראלים מזיעים מירמור", מאבחנת יוליה) ובכל זאת - משהו שם, על הבמה חורק, לא לגמרי עובד. יגאל שדה כסופר גבריאל אנושי וטבעי, וכמוהו גם יובל סגל כאיתמר הנכה מר הנפש ואלון נוימן כקצין הבכיר לשעבר. ובכל זאת, חלק מהטקסטים, למשל דבריו של גבריאל לבנו לקראת הסוף, מנוסחים ונשמעים יותר כנאום רהוט מאשר כדיבור שוטף ומשכנע בין שני אנשים, אב ובנו. גם עידית טפרסון כרעיה, אשתו המיובשת בכל מובן של מייק, ודני לשמן כזהר, בנו של גבריאל, עושים את שלהם כהלכה. דווקא אנה דוברוביצקי, המגלמת את יוליה, היא הליהוק הבעייתי בעיני בקאסט. דוברוביצקי נראית בדיוק כמו שיוליה אמורה להיראות: בלונדה יפה, צעירה וסקסית להפליא עם נוכחות פיזית שאין להתעלם ממנה. אבל דומה שהתפקיד גדול ממידותיה. דיבורה נע חליפות במנעדו הנמוך בין היגוי עם מבטא רוסי בולט (כולל ר' מתגלגלת) לבין היגוי נקי כמעט לחלוטין ממבטא, וזה מבלבל ומקשה על הקשב. חיתוך הדיבור שלה גם הוא נשמע לעתים טבעי לחלוטין ולפעמים כסוג של דקלום קצת עצי (בעיקר בקטעים שבהם יש לה הרבה טקסט ברצף). חלק מהזמן התחושה היא שדוברוביצקי נאבקת בטקסט, במטלת המשחק, ולא ממש זורמת איתו, וזה צורם בעיקר בגלל מרכזיותה של הדמות. עבודת הווידיאו ארט יפהפייה, אקספרסיבית, משלימה את המתרחש על הבמה, משתלבת ומעניקה לבמה ערך מוסף ייחודי ומיוחד. כל הכבוד ליואב כהן החתום עליה. לעומת זאת, התפאורה (של טל ברימר), או ליתר דיוק היעדרה הכמעט מוחלט במכוון, אינו מנומק, אינו מעשיר את הנעשה על הבמה ומשדר בעיני בעיקר דלות. משהו בתבשיל הזה חסר, לא עשוי עד הסוף, לא מוגש בכלי הנכון ובטמפרטורה המדויקת. זה חבל, כי יש כאן לא מעט מרכיבים איכותיים, טעם של כמעט וליד ושורה של שחקנים שמתמסרים למטלות שהוטלו עליהם.
שורה תחתונה:
לראות בגלל המקוריות ובגלל שזה משלנו, למרות הפגמים.
"כוכב יאיר", תיאטרון הבימה. מחזה מקורי מאת שלמה מוסקוביץ. בימוי: דדי ברון; תפאורה: טל ברימר; תלבושות: ענבל ליבליך; וידיאו ארט: יואב כהן; מוזיקה: אלון זלינגר ואלון עדר; תאורה: זיו וולושין. משתתפים: יגאל שדה, אלון נוימן, יובל סגל, אנה דוברוביצקי, עידית טפרסון, דני לשמן. משך ההצגה: שעה וחצי ללא הפסקה עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: המפקח בלאמי

ביקורת ספר: דקה דומייה

ביקורת תיאטרון: מכולת

ביקורת תיאטרון: מוריס שימל

ביקורת ספר: היום שלפני האושר

לקהילת תרבות:

לחצו