ביקורת תיאטרון: כתם לידה

"כתם לידה", המחזה החדש פרי עטה של רובי פורת שובל שעלה בהבימה, הוא דוגמה להצגה שהנושא שהיא מעלה מאפיל על ההצגה עצמה. הד המלמול הקולקטיבי שנשמע ביציאה מן האולם התייחס בעיקרו לנושא שהעלתה - החברה החרדית, בדלנותה, סגירותה והסתגרותה בפני העולם המודרני והחילוני - וכמעט לא התייחס למה שהתחולל על הבמה, להופעתו של שחקן זה או אחר, למחזה או לבימוי. החברה החרדית היא בבחינת ישות עלומה ועל כן תמיד מסקרנת לצופי תיאטרון, שלרובם גם אין "מדד ריאליה" לבחון באמצעותו את אותנטיות תיאורה. לפיכך כל הצצה לתוך החברה הזו מעניינת בהגדרה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהצצה לפן בעייתי או שערורייתי. הסכנה היא כמובן שהצצה כזו תהפוך בסופו של דבר לסוג של מציצנות צהבהבה, ודומה כי במאי ההצגה והדרמטורג שלה, משה קפטן (בעצמו מבית דתי וחובש כיפה עד גיל 27 כעדותו) היה ער למדרון החלקלק הזה שבין הצצה למציצנות, בעיקר בהתחשב בעובדה שהמחזה מאיר את החברה החרדית באור מאוד בלתי מחמיא, בלשון המעטה. קפטן מתייחס לנקודה בתוכנייה, מספר על מפגשים עם אנשים מהעולם החרדי ומחוצה לו שנועדו לשמור על הדיוק, ואומר: "נדהמנו לגלות עד כמה מה שנתפס בעינינו כדמיוני ולא מציאותי, היה למציאות ולחיים של אותם אנשים שפגשנו: עולם השידוכים שמתפקד כמערכת משומנת כמעט מכאנית ונטולת רגש, חיים בצל דיקטטורה אוטונומית בתוך קהילה, משמרת הצניעות, נידוי והרחקה והיד עוד נטויה". במרכז העלילה ניצב זוג צעיר המשודך זה לזה. היא - בתו היחידה של הרב ושל אשתו האהובה, שנולדה להם אחרי עשר שנות ניסיונות להרות. הוא - בנו העילוי של מוהל. לאשת הרב ואם הכלה, בתיה, יש חברה טובה אם כי חילונית, ד"ר נעמי חורב, רופאה גינקולוגית שמטפלת בקהילה החרדית. נעמי, מתברר, היא חברה של בתיה עוד מזמן ששתיהן היו נערות חרדיות צעירות, לפני שנעמי נהפכה לחילונית ולרופאה ובתיה לנשואה הראשונה בשכבה. נעמי, המוזמנת לאירוסים, מגלה במבט אחד בפני החתן המחוטטים רמז מחשיד לבעיה גנטית אפשרית לילדים שייוולדו לבני הזוג, שכן גם הכלה המיועדת סובלת מתסמונת דומה. היא מזהירה את חברתה, אם הכלה. בתיה מחפשת דרך לברר את הדברים במסגרת מגבלות קהילתה, ובדרך מתברר, בצרוף מקרים שכזה, כי לחתן העילוי יש אח מבוגר ממנו באי אילו שנים שמוסתר זה זמן רב אי שם בגליל בכפר חוסים (על מנת לא לחבל בסיכויי השידוך של אחיו, ועוד קודם של אחיותיו), אשר סובל מפיגור. היא נתלית בעניין האח המפגר שקיומו הוסתר כעילה לביטול האירוסים. בעלה הרב אינו רוצה להתערב כי הוא רב, לא רק אבי הכלה.


הורי החתן נרעשים מהכתמת שמם ומהשמועה, המיוחסת לרופאה, שלפיה הפיגור תורשתי. המתווכים - השדכנית והמלמד - מנסים לפשר ולפייס, ובתוך כך הופכים את הדיון בין המחותנים לעתיד למו"מ כספי-כלכלי, ובה בעת מתאמצים לקרב בין החתן לכלה. אלה מצדם, שאינם ערים כלל לבעיה הגנטית המסכנת את ילדיהם שטרם נולדו ולא לשאר הסודות והשקרים המפרידים ביניהם (יש), מגלים בדרכם הביישנית-גמלונית זה את זה ואת האהבה. בין חצאי האמיתות, השקרים וההשמצות נכתבים פשקווילים, הרופאה נרדפת עד חורמה ומרפאתה נשרפת, אשת הרב מאושפזת בעל כורחה ועתידו של הזוג הצעיר נחרץ בידי אחרים, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שמדובר בשני אנשים צעירים, אך בוגרים דיים כדי להינשא ובעיקר - עצמאים. לפחות במושגי העולם החילוני. רובי פורת שובל בחרה בנושא טעון ומעניין, אך המחזה לוקה בחולשות, שהמרכזיות ביניהן הן פ?ל?קט?יו?ת, גודש יתר ועודף דרמטיזציה. למרות שהצורך להקצין מציאות לצורך דרמה בימתית מובן, נדמה כי גם במקרה הזה, כמו ברבים אחרים, פחות היה יותר. התוצאה אז הייתה יכולה להיות יותר נוגעת ומרגשת, ולא פחות מזעזעת. וההצגה אכן מזעזעת לפרקים וקשה לצפייה בעיניים של צופה המשתייך לחברה מודרנית, דמוקרטית, חילונית, במאה ה-21. ההסתגרות המוחלטת של החברה החרדית כפי שהיא מוצגת בה, ההתנהלות היומיומית הבדלנית, הכפייתית והקנאית, ההיתלות חסרת העצמיות בדמויות סמכות, היחס המבזה לנשים ומעמדן הנחות בכלל, ההתייחסות לזוגיות ולנישואים, משחקי כבוד ואגו הנעטפים בצדקנות אמונית - כל אלה ועוד אלמנטים רבים אחרים המועלים בהצגה, גם אם במוקצן, מעוררים תסכול, כעס ומחשבות נוגות על התהום העמוקה הפעורה בין רחוב ביאליק ברמת גן לרחוב רבי עקיבא בבני ברק הסמוכה. והיא מאוד סמוכה. בתוך המכלול הרציני והכבד הזה יש כמובן גם אי אילו אטיודים קומיים. את החינני מכולם מספקת אורנה רוטברג בתפקיד השדכנית ומדריכת הכלה, שמעצבת דמות קרתנית, אפופת רצינות-נפיחות מצחיקה.
שורה תחתונה:
התבוננות אל תוך העולם החרדי, שמציגה אותו כחשוך ומאיים.
"כתם לידה", תיאטרון הבימה. מאת: רובי פורת שובל; דרמטורגיה ובימוי: משה קפטן; תפאורה ותלבושות: פרידה קלפהולץ-אברהמי; מוזיקה: אבי בללי; תאורה: קרן גרנק. משתתפים: רובי פורת שובל, טטיאנה קנליס-אולייר, אלכס אנסקי, אורנה רוטברג, שמוליק כהן, יפית אסולין, אברי ארבל, ניר שיבר, חיים חובה, דוית גביש, עמרי גילאון, אלי פרי. משך ההצגה: שעה וחצי ללא הפסקה עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: בסוד העניינים

ביקורת ספר: מסתרי פיטסברג

ביקורת ספר: תש"ח

ביקורת קולנוע: דייט לילי

ביקורת קולנוע: אמהות וילדים