ביקורת תיאטרון: סיפור אהבה בשלושה פרקים

ההפקה הנוכחית של "סיפור אהבה בשלושה פרקים" המועלית בתיאטרון הספרייה ברמת גן החלה את דרכה בקיץ שעבר בתיאטרון תהל (תיאטרון הומו-לסבי) הפרינג'י. תיאטרון הספרייה הוא האכסניה הנוכחית של ההפקה המצוינת הזו, אכסניה יותר מיינסטרימית-ממסדית, גם אם לא אחד התיאטרונים הרפרטוארים הגדולים. העניין מן הסתם קשור גם בתוויות, עניין שהוא בעצם, כמה אירוני, נושא מרכזי במחזה. והתוויות נוגעות בהומוסקסואליות - גיבורי המחזה הם הומוסקסואלים המתמודדים עם רתיעה-ניכור-קבלה של עצמם, של משפחה ושל חברה. ולמרות שאולי נוח לחשוב שהחברה הישראלית כבר פתוחה ונאורה ביחסה לנושא (בניגוד למצב שהיה כשהמחזה נכתב והועלה לראשונה לפני כ-30 שנה), נדמה לי שיהיה נכון יותר לומר (ברוח ניסוחו של חנוך לוין) שזה לא בדיוק ככה. וזה חבל, כי מי שיחמיצו את ההצגה המצוינת הזו בגלל עיסוק - מיותר - בתוויות, יפסידו. המחזאי והשחקן האמריקני הארווי פיירסטין כתב את המחזה - תחילה כשלושה מחזות נפרדים (שלושת פרקי ההצגה וסיפורי האהבה) שאוחדו לאחד - אשר עלה לראשונה בברודוויי ב-1982 וזכה בפרס הטוני למחזה הטוב ביותר. פיירסטין אף כיכב בהצגה המקורית בתפקיד הראשי של ארנולד, הומו יהודי אמריקני, דראג קווין במקצועו. באותה הפקה מקורית גילם מתיו ברודריק את דיוויד, הנער שארנולד מבקש לאמץ, ואסטל גטי ("בנות הזהב") גילמה את אמו של פיירסטין-ארנולד (בישראל הועלה המחזה בתיאטרון בית ליסין ב-1984, עם נתן דטנר). ב-1988 עובד המחזה לסרט, שגם בו כיכב פיירסטין כארנולד וברודריק גילם הפעם את אלן, אהובו של ארנולד, ואן בנקרופט את אמו. הגיבור, ארנולד, מתאהב בפרק הראשון, "סופר מאצ'ו", באד הגברי, ש"לא נראה כמו הומו" ובעצם מתלבט ביחס למיניותו. במרכז הפרק השני, המתרחש כעבור זמן ונקרא "פוגה בחדר ילדים", עומד מפגש סופשבוע טעון בין אד ובת זוגו תיכף-אשתו לורן לבין ארנולד ובן זוגו, הדוגמן אלן. הפרק השלישי, "זכות קדימה לאלמנות וילדים", מתרחש כעבור יותר מחמש שנים. ארנולד שהתאלמן מאלן נמצא בשיאו של הליך אישור לאימוץ דיוויד, נער הומו מתבגר. אד שנפרד מאשתו לורן מגיע להכרה באשר לזהותו ולרצונותיו, ולתוך מערבולת היחסים המתבררים-משתנים הללו נכנסת אמו האלמנה של ארנולד, המגיעה מפלורידה לביקור. העימות בין האם, שלא מכירה גם במעט שהיא יודעת על חיי בנה, לבין הבן שעדיין מחפש את אהבתה ואת קבלתה, בלתי נמנע. זוהי סגירת חשבונות משפחתיים של שנים וזה נוגע ללב, כואב, מצחיק, אמיתי וחושפני.


נכון, זהו סיפור התמודדות של הומוסקסואלים עם משפחה שמתכחשת ומתקשה לקבל, עם חברה שנרתעת ואינה סובלנית, עם עצמם. זה גם סיפור על דעות קדומות ואפליה בכלל, על כמיהה נואשת לעתים לאהבה, בלבול ותלישות; על שונות וקבלת - או אי קבלת - האחר, על אובדן ואלמנות, הורים וילדים, בדידות וצורך להשתייך ולהתקבל; סיפור על חברות, אינטימיות וזוגיות. זהו סיפור על בני אדם, על משפחה, אהבה ואכזבה, סודות ושקרים ומאבקים. סיפור שעוצמתו באנושיות הנוגעת והמשכנעת שבו. כשארנולד מתעמת עם אמו על כך שלא באה לנחם אותו ולסייע לו כשאיבד את בן זוגו, הוא ארנולד ההומו, אבל מעבר לכך הוא עוד בן שבא חשבון עם אם שלא ידעה לקבל, לתמוך ולהראות אהבה, ולא משנה בכלל מה הסיבות לכך. אלון אופיר ביים את המחזה (ואחראי גם לתפאורה ולעריכה המוזיקלית), המתורגם לעברית קולחת, מדוברת וטבעית בידי רבקה משולח, ומגלם בו את הדמות הראשית של ארנולד. אופיר מוכשר בטירוף, והדבר בולט וכובש בהצגה הזו. הוא ביים ברגישות ובדייקנות את המחזה רב הרמות, המכאיב-מצחיק הזה, והצליח להפיק מכל השחקנים - ביחד וכל אחד לחוד - משחק משכנע בטבעיותו. כולם עושים עבודה טובה מאוד: אושרי סהר כאד, המתלבט מהראש ומהלב בפיכחון מושלם, מודע ומבוקר; סיוון קרצ'נר כלורן, שרוצה לתקן את מה שאי אפשר לתקן, ובעצם - לקבל את אותה אהבה שהיא נותנת; גיל וייס כאלן שאהבתו, כמו אישיותו, לא מסובכת למרות שהחיים כן; אביהוד תדהר כדיוויד המתבגר, עם רעננות נעורים מתפרצת, ודינה דורון כאמא היהודייה האמריקנית הקלאסית, זו שאצלנו מכונה פולנייה (בלי קשר למוצא), שמצליחה להיות מצחיקה אבל לא קריקטורה, מעצבנת אבל לא דוחה, נוגעת ללב אבל לא קיטשית. ומעל כולם אופיר כארנולד, במפגן משחק מרהיב, שמטעין קשת אנושית שלמה בדמות אחת, מרובדת ומורכבת. ארנולד שלו ססגוני, פטפטני, מפוכח, מוחצן, חולמני, חזק, חלש, חכם, טיפש, נואש, אוהב, חברי, שחצני, עצוב, פוחד, פגוע, שנון, חרד, מצחיק, מניפולטיבי, חשדן - ועוד מנעד שלם של גוונים אנושיים. וגם שר. נהדר.
שורה תחתונה:
מחזה חכם, הפקה קטנה ושובה עם צוות שחקנים מעולה.
"סיפור אהבה בשלושה פרקים", תיאטרון הספרייה. מאת: הארווי פיירסטין; תרגום: רבקה משולח; בימוי, תפאורה ועריכה מוזיקלית: אלון אופיר; תלבושות: אורן דר; תאורה: יחיאל אורגל. משתתפים: אלון אופיר, אושרי סהר, גיל וייס, סיון קרצ'נר, אביהוד תדהר, דינה דורון. אורך ההצגה: כשעתיים וחצי, כולל הפסקה עוד על תרבות ובידור:

סרט במתנה: מלון מריגולד האקזוטי

ביקורת ספר: אשת הטיגריס

ביקורת קולנוע: קרוב להפליא ורועש להחריד

ביקורת תיאטרון: חוקר פרטי

ביקורת קולנוע: זאת מלחמה

ביקורת תיאטרון: נתתי לה חיי

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות