ביקורת תיאטרון: פאניקה

פארסה היא סוג של קומדיה שעיקרה הגזמה, אבסורד, הומור מוחצן, לעתים קרובות פיזי (דלתות ומיטות), ואפילו נונסנסי. ירון פריד, מתרגם הפארסה הבריטית "פאניקה" שמועלית עכשיו בתיאטרון הבימה, כתב על הומור, צחוק ופארסה בתוכניית ההצגה, ובמקרה או שלא, רשימתו נפתחת ב"איש מחליק על בננה - זה מצחיק?". אכן שאלה ראויה, שהתשובה עליה כמובן קשורה למהותה של קליפת הבננה (שלעתים מסמלת משהו הרבה יותר כללי) וגם לעניינים של טעם. כשם שיש אנשים שאוהבים הומור נונסנס ויש כאלה שזה בכלל לא מדבר אליהם, כמו שיש אנשים שמתים על הומור פיזי ולעומתם כאלה שרק הומור מילולי קורע אותם. פארסות, במקרים רבים - ו"פאניקה" ביניהם - נשענות על הומור של טעויות, הומור פיזי, רועש, מופרך ומגוחך, סוג של וריאציה על קליפת הבננה. אם אתם אוהבים את זה, "פאניקה" היא בשבילכם.

רובין האודן הבריטי כתב את המהתלה הזו שמתרחשת בביתם רחב הידיים של בני הזוג קלאריס ורוג'ר. הוא בדרך ל"נסיעת עסקים", שם קוד למפגש אסור עם המאהבת, שהיא דייזי, נשואה כשלעצמה וגם חברתה הוותיקה ביותר של קלאריס. קלאריס מצדה אינה מקורננת נוגה. בכוונתה לנצל את סוף השבוע ל"עסקים" משלה, הכוללים עיצוב מחדש של הבית מאחורי גבו של בעלה, בעזרת מעצב הומו העונה לשם רודני, ומפגש עם המאהב התורן שלה, שמגיע כל הדרך מפריז, אמן בשם רובר.

אלא שרוג'ר מבטל את "נסיעתו" כשמתברר שדייזי בטעות בדרכה לביתו, מה שגורם לקלאריס להזמין את דייזי לבלות איתה, בתקווה שתסייע בסיפוק סיפור כיסוי לרובר שנמצא בדרכו לבית אף הוא. במקביל עליה להחביא את רודני, המסתובב ברחבי הבית רב החדרים והמיטות. כשנדמה שאיכשהו כל הטעויות שקורות מסתדרות, מפציע בדלת גם בוב, בעלה החשדן של דייזי, שביטל אף הוא "נסיעת עסקים" משלו, כדי לחקור את פשר "נסיעת העסקים" שלה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

מבולבלים? זו כל הפואנטה, ועל כך מתבססת כל התסבוכת המופרכת שבה כל אחת מהדמויות, שיותר משהן דמויות של ממש הן קריקטורות מוקצנות, נעשית יותר ויותר נלעגת, מגוחכת ומוגזמת. קלאריס עוד תיתפס עם השמלה בתחתונים, דייזי תתעטש עד שוכרה, רוג'ר יבין פחות ופחות, בוב יתרוצץ ברחבי הבית וידבר בלופ מסחרר, רודני יסיים את הערב בבגדי אישה, והמאהב הצרפתי יישא נאום שלם בעברית בהגייה צרפתית עזה. במקום דלתות (או חלונות) שנפערים ונטרקים ברגיל בפארסות כאלה, יש כאן דיבורים על החדר הכחול והסגול והוורוד והירוק, התרוצצויות במעלה ובמורד מדרגות ואי אילו כניסות ויציאות אל ומאגפים עלומים.

שישה שחקנים מתזזים במחול הזה, שתובע מיומנות ודיוק בתזמון, ליצירת ההתנגשויות והמפגשים הפיזיים. הבמאי אלון אופיר תזמר את השישה לתיאום דקדקני, כנדרש מנבחרת התעמלות אמנותית. ובכל זאת, שלושה מהשישה - טלי אורן, קובי מאור ועמי סמולרצ'יק - שוחים כמו דגים בזרם הפארסה הזה, בטבעיות ובחן רבים יותר מהאחרים. אורן וסמולרצ'יק הם קומיקאים שהז'אנר הזה ממש תפור עליהם, ממשחקי הקול ועד תעלולי הגוף. קובי מאור אולי פחות מוכר, אבל מתגלה גם הוא לגמרי באלמנט שלו בטרפת השטותניקית הזאת.

סביבי שמעתי אנשים גועים בצחוק במהלך ההצגה, ועל זה מן הסתם בונים בהבימה. אני אישית פחות מתחברת להומור הזה בכלל, ועוד יותר כשהוא בא לשרת עלילה נטולת הפתעות וטוויסטים. כזאת אני (גם הומור של קליפות בננה לא מדבר אלי). ולמרות זאת, אם כבר פארסה, אז זו לפחות לא יותר מטופשת או מופרכת מאחרות, והיא מושקעת ומהוקצעת.

שורה תחתונה: לחובבי הז'אנר

"פאניקה", תיאטרון הבימה. מאת: רובין האודן; תרגום: ירון פריד; בימוי: אלון אופיר; תפאורה: אלכסנדרה נרדי; תלבושות: ילנה קלריך; תאורה: מאיר אלון; מוזיקה: מיכאל גוטליב. משתתפים: איילת רובינסון, טלי אורן, נתי רביץ, קובי מאור, עמי סמולרצ'יק, יואב דונט (לסירוגין עם רוי מילר). משך ההצגה: שעה ו-40 דקות, ללא הפסקה

עוד על תיאטרון:

וניה, סוניה, מאשה ושפיץ

חיזור גורלי

חשמלית ושמה תשוקה

המוגבלים

רוצים להתעדכן באירועי תרבות, לקרוא המלצות על מופעים או להמליץ על מופע טוב שראיתם? לקהילת פנאי ותרבות: לחצו