ביקורת תיאטרון: קורוס ליין

הכוריאוגרף והבמאי האמריקני המנוח מייקל בנט יצר את "קורוס ליין" ("שורת המקהלה", אשר בשל בינלאומיות ההפקה המועלית עכשיו בבית האופרה בתל אביב נשארת בשמה המקורי) מחומרים של החיים. הוא הקשיב לסיפוריהם האישיים של רקדנים בסדנה לרקדני ברודוויי תוך כדי תהליך העבודה איתם, ומתוך הסיפורים הללו נולד המחזמר, שהוא קולאז' של סיפורים של רקדנים בברודוויי שרק מבקשים להתקבל למיוזיקל הבא. בהיפוך תפקידים חדשני בשעתו הציב בנט בקדמת הבמה את מי שבדרך כלל נמצאים בחלקה האחורי, את רקדני שורת המקהלה שנועדו, כדברי הבמאי במחזה, לא למשוך אל עצמם תשומת לב וזרקורים, אלא לגרום לכוכב המחזמר לנצנץ באור מסנוור עוד יותר. אל בנט חברו אז ג'יימס קירקווד וניקולס דנטה שרקחו את חומרי הגלם למחזה, אדוארד קלבן שכתב מילים לשירים והמלחין מרווין המליש שכתב מוזיקה שהצליחה לשלב היטב בין הדרמה והפאתוס של הדמויות והסיפורים לבין הדרישה למוזיקה קצבית, מקפיצה ורווית אנרגיות, כיאה לרקדנים המתבקשים להפגין את יכולותיהם. התוצאה הייתה מחזמר שמתרחש כולו במהלך אודישנים להפקה מוזיקלית בברודוויי, מחזמר אחר ושונה מהמקובל עד אז בנוף המיוזיקלס, החל בבמה הריקה ובדיאלוג המתנהל ברובו בין הנבחנים על הבמה מול קולו הבוקע ממעמקי חשכת האולם של הבמאי, וכלה בתלבושות שכולן גרסאות שונות לבגדי ריקוד וחימום מינימליסטיים, עד לתמונת הסיום - שהיא ההפך המוחלט. הרבה לפני שלל סדרות טלוויזיה וסרטים שעסקו בכך היפנה בנט את המבט התיאטרוני אל הזיעה, הדמעות, החלומות והתקוות של מי שמניפים רגליים לשמים בשולי הבמה לאורך שנים, אל המציאות האכזרית, המפרכת ונטולת הזוהר של מאות ואלפי שחקנים-רקדנים שמאיישים את שורות המקהלה הללו בדבקות ובלהיטות, כמעט בהתמכרות, רק כדי לזכות ברגע האחד הזה - One כשם השיר - של ריגוש ותשואות, של זוהר וברק בימתי. של תהילה, גם אם זו תהילת רקע רגעית וחולפת בלבד.


הרבה דברים השתנו מאז בכורת ההצגה לפני 36 שנים ב"פאבליק תיאטר" באוף ברודוויי בניו יורק. ג'וזף פאפ, המפיק המקורי, שלקח צ'אנס (גם כספי) ענק, נהפך מזמן לאגדה. המחזמר, שעבר אחרי חודשיים לברודוויי, הועלה שם 6137 פעמים, מספר שיא של הופעות שנשבר רק ב-1997. "קורוס ליין" זכה בתשעה פרסי טוני, בכל הקטגוריות החשובות, בפרס פוליצר לדרמה, בפרס המבקרים של לוס אנג'לס, בפרס אוליבייה בלונדון ובעוד שורה של פרסים, וכן לשורה של הפקות ברחבי העולם (כולל אחת בבית צבי לפני שנים אחדות). מנגד, הסרט שנעשה לפיו לא הצליח, שלא לומר נחשב לכישלון (ודאי בהשוואה לגרסה הבימתית). קלי בישופ, שזכתה אז בטוני על תפקידה כשילה המקורית, מוכרת היום בעיקר בזכות תפקידה כסבתא בסדרה "בנות גילמור". חלק מהשנינויות הקטנות בטקסט המחזה דהו קצת עם השנים (מי זוכר היום את ג'ורג' המילטון ולמה מצחיק לדבר עליו כשחקן רציני?). אבל למרות הזמן שעבר ועובר, "קורוס ליין" נותר מחזמר מצוין בעל ייחוד ועוצמות, תכונות שבולטות, כמובן, כשהוא זוכה להפקה טובה. במשך השנים ראיתי ארבע גרסאות שלו (כן, כזאת אני. שתיים בברודוויי - אף אחת לא המקורית לצערי - אחת בלונדון ואחת ברמת גן), וההבדל בעיני טמון ברמת החשמל שנטען באוויר, בעיקר בשיר תמונת הסיום, אבל לא רק. הוא זה שעושה את ההבדל בין הפקה טובה ומלוטשת לבין הפקה מרגשת ומקפיצה, שנחרטת בזיכרון. ההפקה שהגיעה אלינו עכשיו כוללת להקת שחקנים-רקדנים מלוטשת, שכולם נראים טוב, מבצעים במיומנות את צעדי המחול וכאנסמבל שרים היטב ביחד. יש במחזמר שיר, שאותו שרה דיאנה עם הלהקה, המדבר על כל מה שאותם רקדנים-שחקנים בשורות המקהלה לדורותיהם מקריבים-עושים למען אותה תשוקה-אהבה-התמכרות למקצוע. וזו בעצם תמצית הסיפור העצוב של כל אותם כישרונות, חלומות ושאיפות, שנותרים לנצח ברקע וזה - במקרה הטוב, שבו עברו את האודישן והתקבלו לשורת המקהלה. זהו, אגב, נאמבר בעל פוטנציאל ריגוש עז, שבהפקה הנוכחית זוכה לביצוע בסדר, אבל לא יותר מזה. וזו לא רק השחקנית המגלמת את דיאנה, זו חולשת הלהקה כולה: איש בה אינו מפגין יכולת קולית מדהימה או כריזמה מתפרצת, ולכן אף אחד מקטעי הסולו - או נאמבר הסיום הקבוצתי שהוא השיא - לא מעיף את הגג או עושה צמרמורת. ההפקה הזו בכללותה נעימה, מקצועית ונחמדה, אך נעדרת את אותו חשמל ולהט מרגש שיכול היה להקפיץ אותה מדרגה ולהפוך אותה מנחמדה לנהדרת.
שורה תחתונה:
הפקה נחמדה של מחזמר מצוין שלא נס לחו.
"קורוס ליין" ? שורת המקהלה, ש. צמח-א.עופר הפקות בע"מ ? Bronowski Productions (London); יוצר, כוריאוגרף ובמאי מקורי: מייקל בנט; מחזה: ג'יימס קירקווד, ניקולס דנטה; מוזיקה: מרווין המליש; מלות שירים: אדוארד קלבן; כוריאוגרף שותף: בוב אוויאן; חידוש הבימוי והכוריאוגרפיה המקוריים: באיורק לי; במאי וכוריאוגרף שותף להפקה זו: מייקל גורמן; מעצב מאורה: דיוויד האו; מעצב קול: גארת' אוון; תפאורה מקורית: רובין וגנר; תלבושות מקוריות: תאוני ו. אלדרג'; נוסח עברי- תרגום לבמה: יואב גינאי; עריכת תרגום והשלמה: דפנה טליתמן. משתתפים: איימי אנזל, אניטה לואיז קומב, סטפני פרון, שון מליגן, מתיו ברדלי ואחרים. משך ההצגה: שעתיים ללא הפסקה עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: משחקי שלטון

תערוכה חדשה: אתא - מפעל, אופנה וחלום

ביקורת ספר: רביעי בערב

ביקורת קולנוע: אין לי מושג איך היא עושה את זה

ביקורת ספר: תיק נעדר

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות