ביקורת תיאטרון: ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי

השורה התחתונה היא שזה פשוט פרויקט מדהים: זוהי הפקה מוקפדת עד לפרט האחרון של צמד הצגות שהן מחזאות קלאסית מעולה, שזכתה ללבוש עברי עשיר ונגיש, לפרשנות בימתית יצירתית ועם זאת נאמנה ומלאת כבוד (במובן הכי חיובי) למקור, ולביצוע מבריק שמותיר את הקהל מרותק לבמה וקשוב לכל מילה בידי אנסמבל הרמוני רב כישרונות שבראשם איתי טיראן אחד, יחיד ומיוחד. ואם ב"ריצ'רד השני", הפיוטי והעצור יותר, הדואט-דו קרב המתמשך בין ריצ'רד של טיראן, המנהיג הכושל שמנסה להיאחז בכתרו ובתוך כך מתפכח ומתייסר, לדודנו בולינגברוק של גיל פרנק, המומלך תחתיו, הפנט והמיס אותי בעוצמותיו-עוצמותיהם של השניים הללו, "ריצ'רד השלישי" המוחצן ורב האקשן, שבמרכזו ריצ'רד הנכה, נבל כריזמטי, מניפולטור שנון וקטלני, ולצדו עושה דברו, סר טירל הרוצח תאב הזוועות, ריתק אותי בעוצמותיו, בגרוטסקה האנושית המרתיעה והמפעימה שיצר. התיאטרון הקאמרי לקח על עצמו משימה שאפתנית-תובענית, שזרעיה נטמנו לפני כעשור בבית הספר למשחק בית צבי, כשמנהלו היה גרי בילו (שנפטר בשנה שעברה), הבמאי ארתור קוגן היה (ועדיין) אחד המורים שם, ואיתי טיראן היה תלמיד שנה ב' מבריק ומבטיח: להעלות שני מחזות היסטוריים של שייקספיר, שמתכתבים זה עם זה, ובמרכזם שני מלכים - ריצ'רד השני והשלישי, שכל אחד מהם הוא במובנים רבים היפוכו של האחר. הקאמרי, שטיראן הוא כוכבו הצעיר, לקח על עצמו את המשימה באקלים תרבותי-כלכלי שבו בדרך כלל בורחים מקלאסיקה, ודאי מקלאסיקה היסטורית, נרתעים ממחזאות מורכבת ומאתגרת - הן את השחקנים והן את הקהל - ונמנעים במידת האפשר ממחזות ארוכים, בעלי שפה גבוהה ומלל רב. הקאמרי לא רק לקח על עצמו את המשימה - עניין ראוי לשבח בפני עצמו - אלא גם עומד בה בכבוד ובהצלחה רבה.


לא מעט אנשים שהיו מעורבים בהפקות הללו בבית צבי התקבצו גם לפרויקט הנוכחי, ובראשם הבמאי ארתור קוגן, שמשאיר את המחזות בזירה השייקספירית הקלאסית אבל מצליח בה בעת להביא אותה לכאן, להפוך את העלילות למותחנים פוליטיים רלוונטיים רוויי תככים ומזימות, לדרמות אנושיות נוגעות, עמוסות יצרים ורגשות. העברית השייקספירית כבר מזמן לא נשמעה ברורה וטבעית כל כך, נגישה כל כך, עשירה ויפה כל כך. ואם זו של ויזלטיר ב"ריצ'רד השלישי" קולחת בתפארת, זו של זנדבנק ב"ריצ'רד השני" פשוט מרהיבה (ומחמאות גם לאסי אשד, מדריכת השפה והדיבור). בין ריצ'רד השני המיוסר לריצ'רד השלישי התככן, על נאמניהם ויריביהם, אויביהם ומקורביהם, מציב קוגן מראה דרמטית, שהתפאורה המינימלית ורבת העוצמה (של ערן עצמון, שגם היא מתכתבת עם עצמה בין שני המחזות) רק מדגישה. מראה שחושפת את התמונה המורכבת של החיים, על כל הרגש והרפש שבהם, ההתעלות וההתנצחות, הכמיהות והתאוות, הרוע והתום, הקומי והטראגי. השחקנים כולם פועלים כלהקה שייקספירית, בהרמוניה נדירה. כולם טובים מאוד, כולם ביחד יוצרים אשליה קסומה של תיאטרון שהיא יותר מסכום הפרטים. כל מי שמשתתפים בשני המחזות מצליחים ליצור בכל אחד מהם דמות מובחנת אחרת. לציון מיוחד ראויים גיל פרנק הנפלא שהוזכר לעיל, כבולינגברוק ב"ריצ'רד השני", שמהווה יריב שקול וראוי לטיראן-ריצ'רד, בכל מובן; אלי גורנשטיין כסר טירל הרוצח המוזיקלי ב"ריצ'רד השלישי" (המאפשר ביטוי לכל נתוניו וכישרונותיו המגוונים של בורנשטיין, כולל נגינה בצ'לו), שמעצב דמות גרוטסקית מעוררת פלצות וצחוק - שונה לחלוטין מדמות הרוזן של נורתמברלנד שהוא מגלם ב"ריצ'רד השני"; רותי אסרסאי כליידי אן ב"ריצ'רד השלישי", שהיא התגלמות של עוצמה מובסת; דודו ניב, שמרשים בשני תפקידיו בשני המחזות, ובמיוחד כדוכס בקינגהם ב"ריצ'רד השלישי"; אלון דהן, שגם הוא מלהטט היטב בשני תפקידים שונים בשני המחזות; יוסי גרבר שמטביע חותם בנוכחותו בשני המחזות; הלנה ירלובה, במיוחד כמלכה אליזבת ב"ריצ'רד השלישי"; גיא אלון כמזכיר קטסבי ב"ריצ'רד השלישי" שמשרטט בדייקנות את דמות הלבלר שהוא כל כך הרבה יותר מפקיד.


איתי טיראן הוא רי'צרד השני וריצ'רד השלישי, ומוכיח שוב וביתר שאת עד כמה הוא כישרון יוצא דופן. הפרויקט הזה הוא חלון ראווה נדיר ונפלא, המאפשר לו להפגין את הקשת הגדולה והמרהיבה של יכולותיו וכישרונו. כל הסופרלטיבים נכונים. המנעד המשחקי שלו, שנע מקצה אל קצה בין ריצ'רד השני לריצ'רד השלישי, מדהים. בכל אחת מהדמויות, השונות באורח קיצוני זו מזו, הוא כובש, משכנע ועוצר נשימה. כריצ'רד השני הוא מכמיר לב, כריצ'רד השלישי הוא מעורר חלחלה. הוא מדבר עברית שייקספירית בטבעיות מוחלטת וכל מילה שהוא מוציא מהפה ברורה ומובחנת, נצבעת בגוון הקול ההולם. הוא שולט בקול ובגוף, בכל תנועה והבעה, הוא שולט בשייקספיר, בבמה, בקהל. הוא וירטואוז. ההמלצה החמה היא לראות את שני המחזות, בסמיכות של ימים ספורים אם אפשר (כדי שהחוויות יקרינו וישלימו זו את זו), לפי הסדר - "השני" ואחריו "השלישי". אבל כיוון שברור לי כי גם אחרי שלל המחמאות וההסברים על נגישות הפרויקט והרלוונטיות שלו יהיו מי שיירתעו מראש משייקספיר, ודאי ממנה כפולה שלו, אני מציעה לא לוותר לפחות על אחד. "ריצ'רד השלישי" המוחצן ורב האקשן קל יותר לעיכול. אבל "ריצ'רד השני" המהורהר והמדובר יותר לא פחות מהפנט, יפה ושווה.
שורה תחתונה:
לכו לשניהם, או לפחות לאחד. חוויה נדירה, מרחיבת לב ונשמה.
"ריצ'רד השני", "ריצ'רד השלישי", תיאטרון הקאמרי. מאת: וויליאם שייקספיר. נוסח עברי ל"ריצ'רד השני": שמעון זנדבנק; נוסח עברי ל"ריצ'רד השלישי": מאיר ויזלטיר. עיבוד ובימוי: ארתור קוגן; תפאורה: ערן עצמון; תלבושות: אורנה סמורגונסקי; תאורה: יעקב סליב; שפה ודיבור: אסי אשד; קרבות במה: גיל וינברג; תנועה ("ריצ'רד השלישי): גיא אלון. משתתפים ב"ריצ'רד השני": איתי טיראן, גיל פרנק, דודו ניב, ערן מור, אלון דהן, אלי בורנשטיין, יוסי גרבר, הלנה ירלובה, אביהוד תדהר, אורי רביץ, טל וייס, גיא אלון, גיל וינברג. משך ההצגה: כשעתיים ו-15 דקות, כולל הפסקה. משתתפים ב"ריצ'רד השלישי": איתי טיראן, דודו ניב, אלי בורנשטיין, גיא אלון, אורי רביץ, רותי אסרסאי, הלנה ירלובה, אלון דהן, מרים גבריאלי, יוסי גרבר, ערן מור, אביב זמר, טל וייס, ליאור חקון, גיל וינברג, אביהוד תדהר, אוריה חורש (לסירוגין עם נועם טל, יניב שביט), לורן סביר. משך ההצגה: כשעתיים ו-15 דקות, כולל הפסקה. עוד על תרבות ובידור:

תיאטרון: פרויקט הריצ'רדים בקאמרי

ביקורת תיאטרון: פרימה דונה

ספר חדש: קונפוציוס מהלב

ביקורת ספר: מסלול מכשולים

ביקורת תיאטרון: שרי המלחמה

ספר חדש: אני לא זוכרת כלום

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות