ביקורת תיאטרון: תקלה קלה

כשם שהרלן קובן הוא שם נרדף למותחנים, כך ריי קוני הבריטי הוא שם נרדף לצחוקים בתיאטרון. נדרשו לליאור אשכנזי, בתפקיד שר בריטי הזומם ערב של זימה, דקות ספורות לחמם את הקהל, אבל מרגע שביצע את מחול החרבות הדמיוני עם זבוב דמיוני לא פחות (אותו מחץ למוות על ראשו של מנהל המלון), נפרץ סכר הצחוקים של היושבים באולם וכל טריקת דלת (ויש המון כאלה) ונפילת חלון (עוד שחקן מרכזי בעלילה), שלא לדבר על מצמוץ שפתיים, נפילת מכנסיים, כפל לשון או יציאה מהארון, גרמו ליושבי האולם לגעות בצחוק. מעשה בשר בריטי נואף המבקש לנצל ישיבה לילית של הפרלמנט למפגש אינטימי עם מזכירת האופוזיציה במלון לונדוני. אלא שהעניינים מסתבכים כשבחלון הסוויטה מתגלה גופת גבר לכודה. מכאן הכול רק מסתבך ומסתכסך, כשהשר מזעיק את עוזרו חדל-האישים לסייע לו ולמקום מגיעים (כל אחד בנפרד) גם בעלה החשדן והאלים של המזכירה ששכר בלש לעקוב אחריה ואשת השר המבקשת להפתיע את בעלה. הוסיפו למרקחת גם מנהל מלון מזועזע תמידית, מלצר שפותר כל בעיה (או יוצר אחת חדשה) תמורת סכום לא סמלי, אחות סיעודית שמטפלת באמו של העוזר, שלוש דלתות (שמעל אחת מהן מתנדנדת עם כל טריקה תמונה המאיימת לנשור על ראשי השחקנים) וחלון אחד עם טיימינג נפילה כמעט קטלני, והרי לכם מתכון לשלל טעויות וקטעי צחוקיה.


אני מודה שאישית, מעולם לא הייתי חסידה גדולה של הומור סלפסטיק, קומדיות של דלתות ובדיחות מז'אנר ההחלקה על בננה. צריך להיות בהפקה מהסוג הזה משהו חינני במיוחד כדי לשבות את לבי. דורי פרנס אמנם עשה כמיטב יכולתו עם הטקסט של קוני, אבל מעצם טבעו של הז'אנר מרחב התמרון שלו מוגבל. מאוד. ליאור אשכנזי אמנם שוחה בתפקיד השר הנואף, בגינוניו נפוחי החשיבות העצמית ובטקסטים הטיפשיים שלו כמו דג במימי התמזה, ואלברט כהן כמלצר החמדן גונב כמעט כל סצנה שלו בלי להתאמץ, אבל האחרים, יותר משהם מגלמים דמויות הם מציגים קריקטורות שלהן. קל אולי לצחוק מהם (וגם זה תלוי בכושר האישי לצחוק גם מסתם העוויות, ג'סטות מגוחכות ובדיחות תפלות), קשה מאוד להאמין להם. גם התפאורה, שלה תפקיד מרכזי במחזה כזה, לא מלוטשת דיה וכך כל טריקה של דלת הכניסה לסוויטה מזעזעת את קירות התפאורה ומזכירה את דיקטיותם וכל נפילה של החלון על עורפו של קורבן זה או אחר מסתיימת במרחק ניכר לעין מהמותקף, שנופל שדוד-תיאטרלית ללא מגע ישיר. אבל כל זה כנראה לא יפגום בהנאתם של מי שבאים רק בשביל צחוקים, ושלא יבלבלו להם את המוח. הרי נאמר מראש, זה קוני - לא שייקספיר. ובעיה שלי שאני מתקשה להתלהב מכריך גרגר-נחלים בריטי בחמסין הישראלי.
שורה תחתונה:
לחובבי קוני, ליאור אשכנזי ודלתות נטרקות.
"תקלה קלה", תיאטרון בית ליסין. מאת: ריי קוני, תרגום: דורי פרנס, בימוי: לסלי לאוטון, תפאורה: דאגלאס היפ, תלבושות: אורנה סמורגונסקי. משתתפים: ליאור אשכנזי, מורדי גרשון, אלברט כהן, שמעון מימרן, טלי בן-יוסף, דני איסרליש, גיל וסרמן, מיכל לוי, אדריאנה שוורץ

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: ההצעה

ביקורת טלוויזיה: מחוברות

ביקורת ספר: כתוב בים

ביקורת סרט: שם המשחק

ביקורת תיאטרון: לעזוב את פולה

ביקורת סרט: קוד השתיקה

ביקורת תיאטרון: טניה עולה חדשה