ביקורת תיאטרון: "הטוב, הרע והנערה"

"הטוב, הרע והנערה". צילומים: יוסי צבקר 

מופע הקברט "הטוב, הרע והנערה", שעלה לראשונה בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת, היה להיט שנהפך לחלק ממיתולוגיית מופעי הבידור המקומיים. אהוד מנור הוכיח אז שאפשר לשיר מיוזיקלס גם בעברית שיושבת נכון בפה, והוא ושמוליק קראוס ביחד הראו שאפשר לשדך ללהיטי מיוזיקלס מוכרים ומתנגנים פזמונים מקוריים, שמתכתבים איתם בטבעיות ובקלילות. צמד הדודאים התחבר עם ג'וזי כץ, ושלושתם ביחד הכניסו לפסקול הישראלי אי אילו ביצועים ושירים בלתי נשכחים.

עידו רוזנברג, אחד הבוגרים הצעירים והמוכשרים של בית צבי, לקח את חומרי הקברט ההוא, ערך אותם וביים למה שמוגדר "הומאז' עדכני" למופע ההוא. רוזנברג אינו רק העורך והבמאי, הוא גם אחד משלושת השחקנים-זמרים שמשתתפים במופע הזה, כשלצדו עוד שני בוגרים של בית צבי - גלעד שמואלי ונוי הלפרין. על הבמה יש גם תזמורת של שלושה נגנים ויותר משלושה כלים, שמעניקה צבעים וחום ולהט נוסף לערב הזה, ששופע עליצות והתלהבות כמו שיודעים לייצר רק שחקנים-זמרים צעירים ונלהבים, שמשדרים הנאה גדולה מכל מה שהם עושים. רוזנברג ביים את עצמו ואותם ביד בוטחת וגם נינוחה, והתוצאה היא מופע מלוטש ומהוקצע, שעושה כבוד עם קריצה לחומרים, לשירים ולרוח אהבת הקולנוע, שהיא חוט השני של הערב.

הקמצן

רוצים להתעדכן באירועי תרבות, לקרוא המלצות על מופעים או להמליץ על מופע טוב שראיתם? לקהילת פנאי ותרבות: לחצו