בכורה: מותו של סוכן. קלאסיקה תיאטרונית

התיאטרון הישראלי ? כמו התיאטרון בעולם כולו ? אוהב את המחזה הזה, שהפך להצלחה אדירה בארצות הברית מייד עם עלותו לבמה לראשונה ב-1949 וכבר באותה שנה זכה בפרס פוליצר ובפרס הטוני ? מה שהפך את המחזאי ארתור מילר לתגלית תיאטרונית עולמית ולאחד המחזאים הגדולים באמריקה. בארץ הוא הועלה עד היום לא פחות משש פעמים, כשהאחרונה היתה רק לפני ארבע שנים, ב"הבימה" (אז עם מוני מושונוב בתפקיד הראשי). עכשיו מעלה המתחרה העירוני, התיאטרון הקאמרי, את הגירסה שלו, בעיבודו ובבימויו של מיכה לוינסון ובתרגומו של הלל מיטלפונקט, עם עודד תאומי בתפקיד הראשי, ולצידו תיקי דיין.
מאבות התיאטרון המודרני
מילר, יהודי גאה שזכה בפרס ירושלים שנתיים לפני מותו (ב-2005), חיבר למעשה בין הקולנוע לבמה בצורת הבאת עולם המחשבות והזכרונות אל העולם החיצוני בהעמדות בימתיות חדשניות, שבהן כמה זירות התרחשות מתנהלות בו-זמנית על הבמה. אלה, כמו גם כתיבתו על הטרגדיה של האדם הקטן הנלחם נגד כוחות חברתיים ונגד עצמו, הפכו אותו לאחד מאבות התיאטרון המודרני. למרות שלא היה ענק כמו יוג'ין אוניל ופופולארי כמו טנסי ויליאמס בן זמנו, מילר היה המחזאי המשפיע ביותר על בני דורו במחזאות האמריקנית. "מותו של סוכן" היה גולת הכותרת, שהטילה צל ענק לא רק על מחזאים אחרים, אלא גם על המשך יצירתו שלו, שמעולם לא הצליחה להגיע לאותם שחקים. למרבה האירוניה, מילר נפטר בדיוק ביום הפרמיירה ה-56 של המחזה. הוא היה בן של מהגרים יהודים מפולין שנולד ב-1915 בניו יורק. אביו היה סוחר מעילים, שעסקיו התמוטטו בתקופת השפל הגדול ? מה שהטביע חותם עז בילד שהתפכח מחלום ההצלחה האמריקני בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. מחזהו המצליח הראשון, "כולם היו בני" (בבימויו של במאי הקולנוע הנודע איליה קאזאן), הפך אותו ב-1947 לתגלית הגדולה של התיאטרון האמריקני, אבל רק כעבור שנתיים עשה ממנו "מותו של סוכן" לענק שהיה. סיפורו של הסוכן הנוסע וילי לומן, המפוטר מעבודתו וכל חלומותיו קורסים כאשר גם בניו אינם מצליחים להפוך לחלק מהחלום האמריקני של התעשרות מהירה, הפך לסיפורם של רבים שהזדהו עימו. לומן, שמאבד גם את מקום עבודתו, גם את אהבת ילדיו (אחד מהם תפס אותו בוגד עם אשה אחרת) וגם את אהבת אשתו, בורח לפנטזיות העבר של גדולתו המדומה, ולבסוף מחליט כי רק התאבדות תסייע להפוך אותו לגדול מהחיים. ביטוח החיים יחסל את המשכנתא, וכולם יראו כמה אהוב היה בחייו. אלא שגם במותו הוא נותר חסר משמעות. העובדה היא כי מאז עלה לבמות, היה המחזה לסוס מנצח על כל במה שהיא, ולכן חוזרים אליו מנהלי התיאטראות והבמאים שוב ושוב. היו מי שראו בו את המחזה האמריקני הגדול של המאה ה-20. כמה ענקי בד גילמו את לומן, ביניהם ג'ורג' סי סקוט (בגירסה הבימתית של ברודוויי ב-1975), לי ג'יי קוב, דסטין הופמן (בעיבוד טלוויזיה מ-1985 בבימויו של פולקר שלנדורף הגרמני ? הפקה שזיכתה את הופמן הן בפרס הטוני והן בפרס גלובוס הזהב) ובריאן דנהי (בהפקה בברודוויי מ-1999 שזיכתה גם אותו בטוני).
בעלה של מרילין מונרו
אבל מילר הפך לסלבריטי לא רק משום המחזה, אלא גם משום רעייתו המפורסמת, מרילין מונרו, לה נישא ב-1956 לאחר שעזב למענה את רעייתו. איש לא הבין מה למחזאי האינטלקטואל ולכוכבת "שמתאימה להיות מקסימום פילגש". אפילו מילר עצמו ידע כי סופם של יחסים אלה נידון לכישלון בגלל אופיה ההרסני של רעייתו המפורסמת. ואכן, הנישואים התפרקו ב-1961, דווקא בעת שמונרו הצטלמה לסרט "הבלתי מתאימים", בתפקיד אותו כתב לה מילר במיוחד. סיפור יחסיהם הקשים קיבל ביטוי במחזהו הבא של מילר, "אחרי הנפילה" (שגם אותו ביים איליה קאזאן, בתיאטרון שהקים יחד עם מילר). עוד קודם לכן, ב-1957, כיכב מילר שוב בכותרות, הפעם משום שסרב למסור בפני ועדת הקונגרס רשימה של חבריו שנחשדו בהשתייכות למפלגה הקומוניסטית. דרכונו נשלל, אבל הוא עמד במריו וב-1967 נבחר ליו"ר הארגון הבינלאומי שייצג מחזאים וסופרים שהשלטון התנכל להם. מילר נפטר ב-2005. * עוד משתתפים בהצגה: אלי גורנשטין, יונתן צ'רצ'י, חירת אשכנזי, צביקי לוין, אוהד שחר, מיכה סלקטר, יפתח קליין, ניר שלמון, מיכל קלמן ואבי טרמין.