בלב המאפליה

צילומים: ישעיהו בייטל 

ישעיהו בייטל הוא צלם. לא צלם אופנה או פרסומות, לא צלם שבעבודותיו יוצר אשליות נעימות לראש ולעין. בייטל הוא צלם מתעד, פוטו-ז'ורנליסט, צלם חדשות וצלם חברתי מזן שפעם שימשו סוג של עיתונאים חמושים במצלמה במקום בעט, והיום הם הולכים ונעלמים, יחד עם העיתונות המודפסת.

בייטל, היום בן 65, נולד בשוודיה להורים ששרדו את השואה, והגיע לפריז במחצית השנייה של שנות השבעים של המאה הקודמת כדי לממש את שאיפתו להיות צלם. "אני אוהב את שוודיה, אבל אף פעם לא הרגשתי שזה הבית שלי", אומר בייטל בסרט התיעודי "ארבע שנים של לילה", שיוקרן ביום ד' (31.7) בערוץ יס דוקו בלוויין. "אולי פשוט רציתי למצוא את מקומי בעולם. בהתחלה רציתי לטייל, ורק אחר כך באה אהבת הצילום", הוא מעיד. וזו לקחה אותו לפריז ושם, במשך ארבע שנים, מ-1977 ועד 1981, תיעד מקרוב ומבפנים כנופיה של ניאו-נאצים צרפתים אלימים.

הסרט של איתמר אלקלעי חוזר עם בייטל ועם תצלומיו לתקופה ההיא, בניסיון לפענח את בייטל המתעד, את מניעיו ואת הלכי רוחו לא פחות, ובעצם הרבה יותר, מאשר את החבורה-התופעה שתיעד ואת משמעותה.

הוא הפסיק את התיעוד שלהם כשהגיע למסקנה שאין עוד טעם להמשיך, חלק מהתבגרות בכלל שבמסגרתה הבין שלא ישנה את העולם בצילומיו. ב-1982 יצא ספר תצלומי הכנופיות שלו בשוודיה, והוא ומשפחתו עלו לישראל. במלחמת לבנון כבר היה בלב המערכה, מצלם ומתעד.

אלקלעי מפנה זרקור לדמות חריגה ומעניינת, אדם מאופק שאינו עושה הנחות, גם לא לעצמו. את עיקר הרושם עושים תצלומיו של בייטל וההקלטות מאז, וחבל שאלקלעי לא הביא קצת יותר פרטים ביוגרפיים על בייטל, בעיקר על קורותיו אחרי אותה תקופה, מידע שהיה מעניק לסיפור מסגרת, פרספקטיבה נוספת ועומק נוסף.

"ארבע שנים של לילה", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ד', 31.7, 21:00. תסריט ובימוי: איתמר אלקלעי; צילום: איתי נאמן; עריכה: עליזה אסקירה; "מוזיקה מקורית: רונית רולנד; הפקה: קלאודיה לוין. אורך הסרט: 53 דקות