בלי לטשטש אף קמט

הסרט "חיותה וברל" הוא דרמה ישראלית נוגה, שכתב וביים עמיר מנור, על בעל ואישה - היא בת 80 והוא בן 84 - אשר גרים בדרום תל אביב (רחוב וולפסון), הרחק מבנם היחיד שחי באמריקה (היא מדברת איתו בטלפון), הרחק ממה שהיו רוצים שחייהם יהיו. חיותה היא המפוכחת יותר בין השניים, ברל עדיין נאחז לעיתים בתמימות כמעט ילדותית - ואולי הדחקה - בתקוות ובאשליות רגעיות (למשל, שהוא מסוגל להקים תנועה חברתית). חיותה מתקשה יותר פיזית, או לפחות מודה בכך, ברל מתקשה יותר נפשית להשלים עם העולם שהשתנה סביבו. ויותר מכל דבר אחר, "חיותה וברל" הוא תצוגת משחק נהדרת של שני שחקנים ותיקים, רבקה גור ויוסף כרמון, שמתמסרים לצמד הדמיוני של מנור ומפיחים בו חיים מרשימים.

"חיותה וברל" עוסק בזקנה ובהזדקנות, ומתבונן בהן במבט חודרני, כמעט פולשני. בכך הוא מצטרף לשורה של סרטים שעסקו ועוסקים בנושא, אבל מנור התסריטאי בחר למקד את המבט ביום אחד בחיי הזוג, יום גורלי, שמשקף ומתמצת את סיפור חייהם הדועכים. מנור פחות או יותר מכריז בשלב מוקדם מאוד בסרט מה הופך את היום הזה לגורלי (מבחירה של הגיבורים), מה שהופך את הצפייה בסרט למוטה במובן מסוים, טעון באופציות למשמעות שלא בהכרח נחוצות.

יש לא מעט רגעי עדנה אנושיים להפליא בסרט, בעיקר בזכות משחקם המאופק והמדויק של גור וכרמון. לא מעט רגעים שצובטים ומזכירים עד כמה כולנו חוטאים בשגרת היומיום במידה של קהות, עיוורון וקוצר רוח כלפי מי שהגיל מתחיל להגבילם בצורה כזו או אחרת. כך, למשל, הסצנה המרכזית הראשונה של הסרט, ביקורה של נציגת הביטוח הלאומי בדירתם של בני הזוג כדי לבחון את כשירותם לתפקד עצמאית (וכפועל יוצא להיות זכאים לקצבה), מצמררת באנושיותה ומדגימה בדיוק את זה. כך גם המשא ומתן של חיותה עם הרוקח (ירון ברובינסקי, שפניו נגלים רק בשניות האחרונות של הסצנה) על התרופות שהיא מבקשת לרכוש, או שיחת הטלפון של ברל עם נתן זהבי בשידור חי ברדיו קצר רוח ורב ציניות.

גור יוצרת אישה צלולת מבט שיודעת לומר לבעלה בדיוק מה היא רוצה ומה היא אינה רוצה בשארית חייה, יודעת לומר לו את האמת שהוא מסרב לראות על עצמו, אבל יודעת גם להפגין חמלה אוהבת ולאפשר לו את מידת הנחמה הנחוצה ברגע הקריטי. והיא משכנעת ונוגעת ללב. כרמון, כאיש שממשיך להיאחז בעבר, מיטיב לעצב את שפת הגוף ואת חיתוך הדיבור של ה"ברלים" בעולמנו, כובש בתום הכאוב של אדם שבאמת לא מבין לאן נסחפו כל עוגני חייו.

שורה תחתונה: ללכת, בעיקר בזכות גור וכרמון הנהדרים.

"חיותה וברל", דרמה ישראלית. תסריט ובימוי: עמיר מנור; צילום: גיא רז; עריכה: איריס עוזר; עיצוב אמנותי: ברק ואזן, רותם כהן; מוזיקה מקורית: רות דולורס וייס; הפקה: אסף אמיר. משתתפים: רבקה גור, יוסף כרמון, אפרת בן צור, איתי תורג'מן, שי אביבי, ירון ברובינסקי ואחרים. אורך הסרט: 93 דקות