במשפחות הכי טובות

"מירל'ה אפרת". צילומים: ז'ראר אלון 

את "מירל'ה אפרת" כתב יעקב גורדין, מחזאי יהודי-אמריקני ממוצא אוקראיני שהיה גם ממייסדי תיאטרון היידיש בארצות הברית, ב-1898, עם זיקה מוצהרת לשייקספיר (ע"ע השם המקורי ביידיש, מופיע בתוכנייה). במרכז המלודרמה שנחשבת "אולי למחזה הייצוגי ביותר של התיאטרון ביידיש", כפי שמצוטט בתוכנייה פרופ' אברהם נוברשטרן, משבר במשפחה בורגנית אמידה, משפחת אפרת.

מירל'ה, אם המשפחה, אלמנה ואשת עסקים מצליחה, מחליטה להשיא את בנה הבכור לבחורה ממשפחה מיוחסת אך ענייה. חיש קל מתברר שהכלה היא ביץ' מרושעת, שתלטנית וחמדנית, אשר מגובה בהוריה גסי הרוח והחמדנים, מטילה טרור על בעלה החלשלוש, מסיתה אותו ואת אחיו הלא יוצלח למרוד באמם, ושלושתם ביחד מצליחים לא רק לגנוב מהאם ולפגוע בה, אלא ממש לנשל אותה מכל רכושה ונכסיה, עד שהיא עוזבת את ביתה - שנהפך בהשתלטות עוינת לביתם - ועוברת לגור אצל שלמון, מי שהיה מנהל עסקיה. עשר שנים אחר כך באים הכלה והבן להפציר בה לבוא לבר המצווה של בנם-נכדה, אך היא מסרבת ונעתרת לבסוף רק לנכד עצמו.

"מירל'ה אפרת" נחשב לא רק לקלאסיקה של מחזאות היידיש, אלא גם לסוג של קלאסיקה מתולדות הבימה. אחרי שהועלה לראשונה עוד ב-1912 ביפו בידי "אגודת חובבי הבמה העברית", הוא הועלה לראשונה בהבימה ב-1939 עם חנה רובינא ואהרון מסקין בתפקידים הראשיים, בבימויו של צבי פרידלנד. פרידלנד חתום גם כבמאי הגרסה המחודשת, השנייה, שהועלתה כעבור 18 שנה, ב-1957, שוב עם אותם כוכבים מדור המייסדים - רובינא ומסקין. ב-1986 הועלתה הפקה שלישית בהבימה שהייתה להיט, לא מעט בזכות העובדה שלשני התפקידים הנשיים הראשיים שובצו שתי כוכבות התיאטרון אז - ליא קניג ומרים זוהר, שהתחלפו ביניהן בתפקידים של מירל'ה ומחלה, המשרתת הנאמנה שהיא בעצם חברה. עכשיו נכנסת גילה אלמגור לנעליה הנחשקות של מירל'ה אפרת, תחת שרביט הבימוי של חנן שניר, במאי בעל תואר שני בפסיכולוגיה שמשלב בין התחומים, ויש לו קילומטרז' מרשים של בימוי מחזות שעניינם דרמות ומלודרמות משפחתיות.

אומרים שההוא איננו ההיא

הסיפור שמאחורי הסיפור

במלחמה כמו במלחמה 

מה יגידו הילדים