בני 50+ שהפכו את העולם למקום טוב יותר השנה

[u]
גלן קלוז (61)
[/u]
שחקנית, תומכת בחולי נפש
השחקנית, שהיתה מועמדת לאוסקר על תפקידה בסרט "חיזור גורלי" (1987) כחולת נפש, מקורבת למחלת הנפש לא רק דרך הסרטים. קרוב משפחה שלה סובל מהפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה), בעוד קרוב אחר סובל מסכיזופרניה. "אני יודעת שיש מיליוני אנשים הסובלים ממחלות נפש, ולצידם ? כל מי שסובב אותם", היא אומרת. זו הסיבה שלפני שנתיים החלה לגייס תרומות לארגון בשם Faountain House, המפעיל 325 מרכזים ברחבי העולם המסייעים לנפגעי נפש, בין היתר במציאת עבודה, בחינוך ובמתן קורת גג. "הרשת מאפשרת לאנשים הסובלים ממחלת נפש להרגיש בטוחים ובעלי ערך", אומרת קלוז. במהלך השנה החולפת קלוז גם התנדבה במינהלת הארגון השוכנת בניו יורק ? היא בישלה ארוחות, אירגנה משלוחי פרחים וסייעה בעבודה טלפונית לטובת חברי הארגון המחפשים קורת גג וטיפול. בשנה הקרובה היא מתכוונת להוביל קמפיין שינסה לקעקע את הסטיגמה המרחפת מעל מחלות הנפש, תוך התמקדות בשלוש המחלות הרווחות ביותר ? דיכאון, מאניה-דפרסיה וסכיזופרניה. לדבריה, "הסרת הסטיגמה מעל חולי הנפש תסייע להפחית את הבידוד שממנו הם סובלים". נראה שפרט לקשר המשפחתי שלה למחלות הנפש, קלוז שואבת השראה למעשיה גם מאביה, טייס קרב שהפך למנתח ועקר לקונגו כדי לסייע לתושביה במלחמה במחלת האבולה וכמנתח בבית חולים מקומי. כשחזר ב-1975 לארה"ב, פתח בוויומינג מרפאה לחסרי אמצעים. "גודלתי במשפחה שבה עשייה למען האחר היתה דרך חיים", מספרת קלוז. ואכן, הנתינה דבקה גם בה, ובמשך שנים התגייסה למספר פעילויות פילנתרופיות. לפני שנה הקימה עסק למכירה מקוונת של ציוד ומזון לכלבים, עם בעלה, הביוטכנולוג דיויד שו, כאשר אחוזים מכל מכירה הם קודש לצדקה. בשנה שעברה היא זכתה בפרס האמי (האוסקר של הטלוויזיה האמריקנית) על תפקידה בסדרה Damages, שבה היא "מגלמת עורכת-דין מצליחה "המנסה להוכיח כי גם אשה מבוגרת יכולה להיות סקסית ומורכבת, ועדיין לשאת על כתפיה את התוכנית".


[u]
אלמה פאוול (71)
[/u]
מסייעת לילדים
ילדים בכל הגילים ובכל הצבעים מקיפים את אלמה פאוול, יו"ר הארגון America's Promise Alliance המסייע לילדים ואשר אותו יסדה ב-1997 עם בעלה, גנרל קולין פאוול (לשעבר מזכיר המדינה אמריקני). המטרות שעמדו מאחורי הקמת הארגון היו לאפשר לילדים להצליח בחיים, טיפול בילדים מתוך הנחה כי כל בני האדם הצעירים זקוקים למבוגרים תומכים, מקומות בטוחים (בתים ובתי ספר), בריאות וחינוך יעיל. הארגון תומך בארגוני ילדים בעולם כולו, מתוך הנחה כי הילדים הם העתיד שלנו, לדברי אלמה. "ארגון יוניצ"ף ערך מחקר על 21 ארצות מפותחות ועל הדרך שבה הן דואגות לילדיהן, וארצות הברית נמצאת במקום ה-20. איזה עתיד יש לילדינו אם לא נשנה את המצב הזה?" [u]
קווינסי ג'ונס (75)
[/u]
מוסיקאי, לוחם בעוני העולמי
המוסיקאי והאמרגן המחונן לא יכול לשכוח את הארוע ההוא, מלפני 56 שנה. הוא ניגן אז בלהקתו של ליונל המפטון במועדון לילה בתוניסיה. בסוף הערב ניגשה אליו ילדה בת חמש כשידה האחת מעבר לגבה והיא מושיטה לעברו את ידה השנייה בתחינה. "אני עצמי מהגטו," אומר ג'ונס, שגדל בדרום העני של שיקגו, "אבל מעולם לא ראיתי מראה שכזה. נתנו לה את הכסף המזומן שהיה לנו, והיא הלכה מעבר לפינה ומסרה אותו לשני גברים." למחרת הבין ג'ונס כי הדוד של הילדה כרת את ידה כדי שהיא תעורר יותר אמפתיה כקבצנית. "הסיפור הזה לא מרפה ממני מאז," אומר ג'ונס, המקדיש את זמנו החופשי לניהול הארגון שהקים וקרוי על שמו, שמטרתו סיוע לילדים ממשפחות חסרות אמצעים בכל העולם. עד כה עזר הארגון בתוכניות לחיסול המלריה בניגריה, מימון מגורים בדרום אפריקה והקמת מרכזי נוער באזורי עימות. הפרוייקט האחרון שלו הוא הקמת פרלמנט הנוער העולמי, המעודד כמה מאות ילדים מארצות מפותחות ומארצות העולם השלישי להציע פתרונות לבעיות של ארצותיהן. "אני בהחלט חושב שאנו יכולים ליצור שינוי", אומר ג'ונס.


[u]
קתרין פרוינד (58)
[/u]
בעלת חברת הסעות לקשישים
קתרין פרוינד עדיין מתקשה לדבר על האסון שארע לה ב-1988 ? בנה, ריאן (3), רדף אחרי אחותו, אליסון, אל הכביש ונדרס. הנהג, בשנות ה-80 שלו שסבל מדמנציה, לא עצר. מאוחר יותר סיפר כי חשב שפגע בכלב. "אנחנו חייבים לבדוק את הנהגים הקשישים," היא אומרת, "אבל ברגע שאתה מאבחן כי אדם אינו מסוגל לנהוג יותר ? עליך לדאוג לו לתחבורה חליפית." פרוינד הקימה ארגון שייעודו הסעת קשישים שאינם מסוגלים לנהוג, ובשנה האחרונה דאגה ליותר מ-30,000 הסעות בשמונה מדינות. בניגוד לשירותים קהילתיים דומים, הדואגים להסעת קשישים לכנסיות, לרופאים, או לסופרמרקט, הארגון שלה אינו מגביל את הקשישים במטרות ההסעה. "איכות חייהם של קשישים אלה תלויה במידה רבה בהסעות," היא אומרת, "ולכן אין לסמוך רק על ההסעות המותנות של המדינה". [u]
רוז נקמורה (80)
[/u]
מטפלת בקשישים
אחת הבעיות החברתיות של הוואי היא מספרם של הקשישים הנהנים מתוחלת חיים גדולה באי החלומות, כשמצד שני צאצאיהם מעדיפים ללמוד ולעבוד מעבר לים, בארצות הברית. התוצאה: הקשישים נותרים בלי קרוביהם שיטפלו בהם בערוב ימיהם. רוז נקמורה חוותה את הבעיה בין חבריה בעיר אואהו, כאשר המוגבלים שבהם הפסיקו להגיע לכנסייה לאחר שהם לא יכלו עוד לנהוג ולא היה מי שיסיע אותם. ב-1989 היא ייסדה את "פרויקט דנה", תוכנית צנועה שייעודה חיבור בין חברי קהילה קשישים למתנדבים המארחים להם לחברה ומסיעים אותם. "תכלית הפרוייקט היא העצמת החמלה והסיוע, בלי כל תמורה או פרסום", אומרת נקמורה, העוסקת רק בכך בעשרים השנה האחרונה. כיום מסייע הפרוייקט ליותר מאלף קשישים. [u]
מרטין איקס (54)
[/u]
מלווה לעניים
"אילו הייתי צריך לבחור בין מתן הלוואה לעשיר או לעני, רק על בסיס חישוב הסיכון שבהחזר ההלוואה, הייתי בוחר בעני," אומר מרטין איקס (54), שהקים את ארגון Self-Help בדורהאם, צפון קרוליינה, המסייע במתן הלוואות למשפחות מעוטות הכנסה, אימהות חד-הוריות ויתר האוכלוסיות הנצרכות להלוואות שכאלה. הסיבה להצהרתו המפתיעה של איקס: "העניים דואגים להחזר ההלוואה יותר מאשר העשירים". מאז הקמת הארגון ב-1984 הוא הילווה יותר מ-5.24 מיליארד דולר ל-60,130 רוכשי בתים, עסקים קטנים או עמותות. ב-1999 הוא הוביל בצפון קרוליינה את המאבק בעד החוק נגד הלוואות עושקות בריביות נשך שגרמו לגדילה משמעותית בעיקולים. "הוכחנו כי משפחות בעלות יכולת כלכלית מוגבלת הן דווקא לוות טובות אם רק נותנים להן סיכוי", הוא אומר. [u]
פיטר גלגר (53)
[/u]
שחקן, פעיל בחקר האלצהיימר
בעשרים השנים שקדמו למותה של אימו ב-2004, בגיל 89, השחקן פיטר גלגר היה עד להתדרדרותה למצב של שיכחה המאפיין את האלצהיימר. מה שהחל כבעיות זיכרון קלות הגיע לנתק מוחלט מהקורה סביבה, עם רגעים בודדים של צלילות. "לפתע עלה המבט החם, האוהב, בעיניה, ואז ראיתי בהן פחד שלא ראיתי דוגמתו בעבר, כאילו כל מה שהכירה נשכח," מספר גלגר. הוא החליט לתרום לחקר המחלה, וכיום הוא חבר במועצה המייעצת הלאומית של ארגון האלצהיימר האמריקני, הדואג לאיסוף תרומות לחקר המחלה ולמימון מחקרים, בתקווה להגיע לתרופות ולטיפולים שיסייעו במהרה בימינו לטיפול בה. "הפעילות הזו, שאני עושה למען אימי, נותנת לי כוח. זו הדרך הטובה ביותר לחלוק לה כבוד"., הוא אומר. [u]
דיוויד הייס-באוטיסטה (63)
[/u]
מסייע לבריאות האוכלוסיה הלאטינית
סיפור אחד מייצג את המניע לכל פעילותו של ד"ר דיוויד הייס-באוטיסטה: סלן סגורה ריוס, ילדה בת 18 חודש שסבלה משפעת, לא הובהלה לחדר המיון רק משום שלהוריה לא היה כסף כדי לממן את הטיפול הרפואי. היא מתה מהתייבשות בגלל חוסר היכולת של הוריה לספק לה טיפול רפואי נאות, ובמקום זאת היא הועברה לטיפולו הלא מקצועי של הילר חסר רישיון. ולא מדובר בעולם השלישי, אלא בארצות הברית. בדומה לילדים רבים שהוריהם הגיעו לארה"ב מאמריקה הלאטינית, סלן לא זכתה לביטוח רפואי ולפיכך גם לטיפול רפואי נאות. מאז השלים את לימודי הרפואה שלו בשנות ה-70, הייס-באוטיסטה החליט לדאוג להמוני הלאטינוס תושבי קליפורניה כשהקים רשת מרפאות שהעניקה טיפול במחיר מוזל ואשר דאגה ליותר מ-100 אלף מטופלים מדי שנה. באוטיסטה, מהנדס במקצועו שהחמלה הובילה אותו להסבה לסוציולוגיה רפואית, מנהל כיום את המרכז לחקר הבריאות והתרבות הלאטינית באוניברסיטת UCLA. למעשה, השפעת מחקריו חורגת הרבה מעבר לגבולות לוס אנג'לס ומגיעה לכל קצות תבל. מחקריו מסייעים למקבלי ההחלטות להניח אצבע על הבעיות הבריאותיות המהותיות ביותר הנוגעות לקהילה הלאטינית, כך שתינוקות כמו סלן יהפכו לחריגים ולא לעוד נתון בסטטיסטיקה העולמית. [u]
ריצ'רד כהן (60)
[/u]
קולם של החולים הכרוניים
ריצ'רד כהן יכול להצביע בבירור על הרגע בו החליט להפוך ממפיק טלוויזיה בגימלאות, הסובל מטרשת נפוצה, למקדם עניינם של החולים הכרוניים. זה היה ב-2004, כשנשא הרצאה על ספרו "לחיות למרות המחלה" בפני כמאתיים וחמישים איש. הוא ציפה לקהל מצומצם בספרייה הקטנה שבה הופיע, וההיענות דירבנה אותו לסייע לציבור על ידי הבאת סיפוריהם של אנשים שהתמודדו עם מחלה כרונית. התוצאה היתה ספר נוסף, "להיות חזק בנקודות השבירה: קולות של מחלות, מקהלת תקווה", שבעקבותיו קיבל תוכנית רדיו שהתמודדה עם מחלות כרוניות. כהן גילה כי הוא סובל מהטרשת ב-1973. גם סבתו ואביו סבלו ממנה. בשני העשורים לאחר מכן סרב לאפשר למחלה להגביל אותו, בעודו ממשיך לסקר מלחמות ופוליטיקה כמפיק ברשת CBS. רעייתו, מרדית ויאיירה, היא מגישה בתוכנית היומית של הרשת המתחרה NBC ולשניים יש שלושה ילדים. ב-1996 נאלץ לפרוש מעבודתו בטלוויזיה לאחר שמצבו הבריאותי לא איפשר לו עוד להמשיך בה, והיום הוא מקדיש את כל זמנו לשמש כקולם של מיליונים הסובלים ממחלות חשוכות מרפא. לדבריו, "כל אחד עלול לסבול ממחלה כרונית ? השיטפון ממתין מעבר לפינה". [u]
סוזן לאב (60)
[/u]
לוחמת נגד הסרטן
פעם ניתן יהיה למנוע את סרטן השד, אבל פעם אינו מספק את ד"ר סוזן לאב. ב-2008 היא היתה בין מייסדי "הקואליציה הלאומית לסרטן השד" בארה"ב וקרן המחקר הנושאת את שמה ? גופים שיאיצו, כך היא מקווה, את חיסול המחלה הפוגעת באחת מכל שמונה נשים. "אני לא מעלה על דעתי שהמחלה תימשך עוד דור אחד", היא אומרת, "הגיע הזמן לעצור אותה". בשנה שעברה ייסדה לאב גם את "צבא הנשים", שמטרתו לגייס כמיליון נשים בריאות בכל גיל ומוצא, כדי שילמדו מפי טובי חוקרי הסרטן על המחלה. וזו רק אחת מהיוזמות השאפתניות של לאב, מנתחת במקצועה, שהחליטה כבר לפני כשלושים שנה להתמקד בבריאות האשה. במהלך התקופה הזו הגיעה לאב להישגים לא מבוטלים, כולל פיתוח מודל רב-תחומי לטיפול בסרטן השד במרכז הסרטן של אוניברסיטת UCLA וכתיבת ספר על סרטן השד. לאב נשבעת כי לא תנוח ולא תשקוט עד שיימצא המזור למחלה. למיליוני נשים בעולם כולו ההבטחה הזו היא בהחלט עניין של חיים ומוות.