בני 50+? כדאי לכם לעבור לבניין

בשיתוף אשדר, צמח המרמן ואזורים

בית פרטי נחשב שנים לפנטזיית המגורים האולטימטיבית, בעיקר בקרב זוגות צעירים, שחולמים על חצר צמודה, מקסימום פרטיות, ושפע של מרחב לגדל בו שלושה ילדים וכלב. אבל בגיל 50 פלוס הצרכים משתנים – הילדים עוזבים את הקן, ופתאום הקוטג' הדו מפלסי שנראה כמו הדבר הכי נכון כשהילדים נולדו, הופך לחלל ענק עבור שני הדיירים שנותרו בו, ודורש תחזוקה שוטפת גבוהה. לא מפתיע אם כך, שבשנים האחרונות יותר ויותר מבוגרים מעדיפים לעזוב את ביתם הפרטי לטובת דירה קטנה יותר בבניין מגורים משותף, וליהנות  מאיכות חיים ומצורת מגורים המתאימה לצרכים שהשתנו.

"בהחלט ניתן לומר שקיימת כיום מגמה של אנשים בני 50 פלוס, שעוברים מביתם הפרטי בו התגוררו שנים ובו גידלו את הילדים לדירה בבניין מגורים", מאשרת שרית שחם, יועצת נדל"ן ותיקה. "הרבה פעמים אותם אנשים מנצלים זאת כדי להתקרב למקום המגורים של הילדים, כך שהם לא רק עוברים דירה אלא לפעמים גם עיר, בניגוד לקיבעון ולפחד משינויים שלעיתים מייחסים לאנשים מבוגרים".

היתרונות לדברי שחם במעבר מבית פרטי לדירה בבניין מגורים משותף, לאחר שהילדים עוזבים את הבית, הם רבים. "ראשית קיים העניין הבטיחותי – לגור בקומת קרקע זה הרבה פחות בטוח מאשר לגור בבניין דירות, ובבניינים חדשים יש מעליות כך שאין בעיה של טיפוס במדרגות", מסבירה שחם. "דירה בבניין בנויה כמפלס אחד, אין מדרגות בתוך הבית כפי שיש פעמים רבות בבית פרטי, מה שתורם גם כן לבטיחות הדיירים". 

דירה קטנה יותר, הוצאות קטנות יותר

בדירה בבניין התחזוקה השוטפת קלה יותר, ההוצאות קטנות יותר ותחושת הביטחון עולה. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

גם ההוצאות קטנות יותר בדירה בבניין לעומת בית פרטי. "מן הסתם שטח דירה יהיה קטן יותר משטחו של בית פרטי, ולכן עלויות התחזוקה השוטפת, ניקיון וכיו"ב יהיו קטנות יותר", מוסיפה שחם. "בדירה בבניין גם אין גינה לתחזק, שמהווה הוצאה בפני עצמה". אבל החיסכון לא מסתכם רק כאן - ברוב המקרים, כשעוברים מבית פרטי גדול לדירה בבניין, עלות הנכס עצמו קטנה יותר.

"מבחינה כלכלית אנחנו מדברים לא רק על הקטנת ההוצאות, אלא גם על עודף כסף שנשאר בבנק, מעסקת מכר הנכס הגדול וקניית הדירה בבניין", מסבירה שחם. "ודווקא בגיל מבוגר אנחנו צריכים יותר כסף פנוי מאשר בגיל צעיר - גם מבחינה רפואית, ככל שעולים בגיל, וגם מבחינת בילויים, שכן יש לנו יותר זמן פנוי. החיסכון הזה מאפשר לנהל את החיים איך שאנחנו רוצים – יותר תרבות פנאי, נסיעות לחו"ל וכיו"ב. רעיון נוסף לניצול סכומי הכסף שנותרו הוא בקניית נכס קטן נוסף להשקעה בפריפריה, שיניב הכנסה קבועה נוספת".

ויש גם את עניין הנגישות: מגדלי מגורים גבוהים ממוקמים לרוב במרכזי הערים, בלב העניינים - בקרבה למרכזי פנאי כתיאטראות, ולמוקדים נוספים החשובים בגיל מבוגר כקופת חולים, תחבורה ציבורית, מרכז קניות או מרכז מסחרי. מרכזים אלה מהווים גם נקודות מפגש עם השכנים, מה שמוביל לאחד היתרונות הבולטים ביותר במגורים בדירה בבניין משותף: יצירת חיי קהילה, החשובים כל כך בגיל השלישי.

"חיי קהילה תורמים לאושר ולאיכות החיים"

 מרכזי בילוי משותפים בבנייני המגורים יוצרים אינטרקציות בין הדיירים ומעודדים חברויות. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

"מרכזי בילוי משותפים הקיימים בבנייני מגורים, כמו גם הגינות המשותפות, יוצרים נקודות השקה עם דיירים נוספים ומפגש גם עם דיירים צעירים, שחשוב כשלעצמו בגיל מבוגר", מחדדת שחם. "עצם חיי הקהילה ויחסי החברות בין השכנים מפחית את החשש להישאר לבד בגיל מבוגר, ותורם לאושר ולאיכות החיים".

ונדמה שבעידן הטכנולוגי קל יותר ליצור חיי קהילה בין הדיירים: קבוצות וואטסאפ ופייסבוק סגורות לדיירי הבניין או השכונה בלבד מחליפות היום את לוח המודעות הלקוני של פעם, מאפשרות היכרות מעמיקה ושיח אמיתי בין הדיירים, ומהוות פלטפורמה נוחה ליצירת מפגשים משותפים.

מי שניצלה היטב את הפלטפורמה הזו לטובת יצירת חיי קהילה בין דיירי הבניין היא דפנה דורון: במשך שנים התגוררה דפנה עם בעלה דודי, שניהם בני 63, בקוטג' רחב ידיים ביהוד; באפריל האחרון עברו השניים לדירת 4 חדרים עם מרפסת גדולה, במרומי הקומה הגבוהה של בניין המגורים המאובזר בפרויקט החדש המשותף לחברות הנדל"ן אשדר, צמח המרמן ואזורים, בקריניצי החדשה ברמת גן. מאז, הם נהנים מחיי קהילה עשירים, האופייניים לחיים בבנייני מגורים.

"יש לנו שתי בנות שכבר יצאו מהבית ומתגוררות בתל אביב, והרגשנו שהבית הפרטי שלנו ביהוד נעשה גדול עלינו", מסבירה דפנה את המעבר. "קיבלנו החלטה לעשות שינוי, גם מתוך ההבנה שבית בן 20 שנה צריך לעבור שיפוץ, וכלכלית זה לא משתלם. אני בדעה שהאדם צריך לייצר את העתיד שלו בעצמו, ולא לחכות שדברים יקרו. עצם השינוי מכניס אנרגיה – המעבר לסביבה חדשה, המפגש עם אנשים חדשים, שזה דבר טוב כשלעצמו".

עזרה הדדית בין דיירי הבניין דרך קבוצת הוואטסאפ

 עם הטכנולוגיה של היום קל יותר ליצור חיי קהילה בין הדיירים. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

לגבי הבחירה מספרת דפנה, כי בתור מי שגדלה והתחנכה ברמת גן, להישאר בבקעת אונו היתה האופציה הטבעית, עם תוספת של נגישות תחבורתית טובה. "מהדירה שלנו ניתן לראות את כל בקעת אונו פרושה לפנינו, ואני בעצם חזרתי לעיר ילדותי", היא אומרת. "בנוסף, התקרבנו לבנות שלנו ולמקומות העבודה שלנו, שכן שנינו עובדים בתל אביב".

חיי הקהילה שנוצרו בין דיירי הבניין בפרויקט בו מתגוררים בני הזוג התחילו מקבוצת הוואטסאפ של הדיירים. "כשרק נכנסנו לדירה נעזרנו המון בקבוצה, קיבלנו מהדיירים בה מידע רלוונטי. למשל, המלצות על אנשי מקצוע שהיינו צריכים. יש עזרה הדדית בין דיירי הבניין דרך קבוצת הוואטסאפ, דבר שמאד תורם לתחילת הדרך, אפילו בשאלות פשוטות כמו איך להפעיל את דוד החשמל", מספרת דפנה.

 "אחת הדיירות מעבירה בחדר הדיירים המשותף שיעורי פילאטיס". פרויקט קריניצי החדשה ברמת גן, צילום: יח"צ

"בנוסף, יש נקודות מפגש בין הדיירים: גינה ליד הבית, מרכז מסחרי שעתיד לקום, שאני מאמינה שיצור גם כן נקודות מפגש, חדר דיירים משותף. אחת הדיירות למשל מפעילה בחדר הזה חוג פילאטיס לדיירי הבניין. אני מאמינה גדולה בנטוורקינג ,ולקראת ראש השנה האחרון אמרתי לעצמי שבטח רוב הדיירים כבר התמקמו, ושזה זמן טוב לערוך מפגש אמיתי בין הדיירים, ולא לדבר רק על אנשי מקצוע ולהחליף המלצות".

אמרה – ועשתה. דפנה הזמינה לביתה גרעין דיירים שהכירה, אלה הזמינו דיירים נוספים, והתוצאה: כ-15 איש התאספו למפגש משותף ראשון, שהיווה את יריית הפתיחה לפעילות נוספת שעל הפרק.

"היה מאד כיף, רוב הדיירות היו נשים בגיל מבוגר", מספרת דפנה על המפגש ההוא. "עשינו סבב היכרות וזה היה כל כך מעניין, גילינו דיירים עם עולמות תוכן מגוונים, עם מקצועות מעניינים שיכולים להעביר הרצאות בתחומם. אנחנו מתכננות לקיים מפגשים נוספים והרצאות בחדר הדיירים המשותף, זה בתחילת הדרך אבל אנחנו נהיה קבוצה פורה. אני מכירה את המחקרים על האושר, ויודעת שחלק גדול מהאושר טמון במפגשים עם חברים, במיוחד בגיל מבוגר שיש פחות משימות משפחתיות, והרבה אנשים מוצאים את עצמם לבד".

"בבניין משותף הדיירים חולקים אינטרסים משותפים"

 חלק גדול מהאושר, במיוחד בגיל מבוגר, טמון במפגשים עם חברים. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

ביהוד, מספרת דפנה, היו לבני הזוג מספר שכנים שהפכו לחברים, אבל הדבר היה פחות מאורגן. "בבניין יש משהו יותר מאורגן מעצם היותו בניין – הדיירים חולקים נכסים משותפים, יש אינטרסים משותפים, יש ועד שלא קיים בבית פרטי כך שיש יותר אינטראקציה בין הדיירים, ומובן שגם הטכנולוגיה של היום תורמת לזה.

"אנחנו פוגשים את האנשים במעלית, בלובי, וזה מאד כיף שמכירים אחד את השני. זה לא רק 'שלום שלום'. המפגשים האקראיים האלה במעלית יכולים לייצר המשכיות, והם גם מייצרים אכפתיות".

פרט ליתרון הבולט והחשוב של חיי קהילה עשירים, דפנה מספרת על ההנאה במגורים בבית חדש, כשהכל נגיש וקרוב – גם בתוך הבית. "ביהוד גרנו בבית של שלוש קומות, כשקומה אחת לא היתה מאוכלסת. חדר העבודה היה בקומה השנייה, ולא אהבתי להיות שם, כי רציתי להישאר בליבה של הבית. זה גרם לי לדחות כל מיני דברים שצריך לעשות והיו בחדר העבודה, כמו טיפול בניירת. עכשיו, בדירה שלנו בבניין, כל החללים קרובים ונגישים, אפשר לשלוט יותר בסדר ובארגון של הבית, כי בדירה קטנה יותר אי אפשר להעמיס ולהשאיר חוסר סדר, לעומת בית של שלוש קומות שהבלגן בחדרים יכול להיערם. הקוטן מאלץ אותך להיות יותר מסודר, ופחות לאגור חפצים".

גם הקרבה לתל אביב משחקת תפקיד חשוב: "רק עכשיו אנחנו מבינים כמה יהוד היתה רחוקה", מסכמת דפנה. "עכשיו הכל יותר נגיש, ובכלל - יש תחושת מרחב מעצם זה שאנחנו גרים בגובה, ואפשר לפתוח חלונות לרווחה ולחוות את הנוף המרהיב והפתוח שנשקף מהדירה שלנו".

חברות אשדר, צמח המרמן ואזורים מזמינות אתכם, גולשי מוטק'ה, לבוקר של כיף ברמת גן ובחיפה, הכולל ארוחת בוקר והרצאה לעיצוב הבית של מושיק גלאמין, להיכרות עם הפרויקטים החדשים שלהן.

האירועים ללא תשלום ובלעדיים לגולשי מוטק'ה!

האירוע ברמת גן יתקיים ב-19.11 בשעה 10:00, לפרטים נוספים לחצו כאן

האירוע בחיפה יתקיים ב-20.11 בשעה 11:00, לפרטים נוספים לחצו כאן

 [#middleBanner] 

שניים בדירה אחת: שותפים לדירה בגיל 50 פלוס

מודל חדש: שכונות מגורים לבני 50 פלוס

טרנד: מעדיפים להזדקן בבית

פתרון להורים המזדקנים: יחידת דיור ליד הילדים

טורפות את החיים: קהילת נשים מעל 50

גירל פאוור: מהפכת הנשים המבוגרות

לחיות עד 150 שנה? זה אפשרי

"מיד הרגשנו שאנחנו מכירות שנים"