בני 80 פלוס קנו חבילת נופש ל-35 שנה

אילן, יצחק ושמואל ריז'י תבעו בשם הוריהם המנוחים את חברת אקטיביטי תיירות ונופש (1991) בע"מ בבית משפט השלום בירושלים לאחר שבחודש אוגוסט 1997, חתמו הוריהם על עסקה לרכישת חבילת נופש לתקופה של 35 שנה תמורת 16,900 דולר. לדברי הבנים, בעת החתימה אביהם היה בן 85 ואמם בת 82 ולאור גילם המבוגר ומצבם הרפואי, לא היתה גמירות דעת מצידם להתקשר בהסכם והם לא היו כשירים לחתום עליו. כמו כן שבמהלך העסקה הופעל על הוריהם לחץ רב תוך התעלמות ממצבם הרפואי וגילם המתקדם. לדברי התובעים, המנוחים שילמו סך של 21,825 שקל בתשלומים במהלך שנת 1998, ובחודש ינואר 1999 הודיע אילן ריז'י לנתבעת על ביטול ההסכם. התובעים ציינו בכתב התביעה שמשנת 1995, סבל אביהם מאלצהיימר וארבע שנים אחר כך סבלה אמם מאובדן זיכרון שסימניו הופיעו שנים קודם לכן. לאור זאת ביקשו לבטל את ההסכם ולהשיב להם את הסכומים ששולמו. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה לגריאטריה שבדק את המנוח בשנת 1996 ואת המנוחה בחודש נובמבר 1998 בה נאמר: "דרגת זיכרונם, הבנתם ויכולת השיפוט שלהם בקיץ 1997, לא אפשרה להם להבין את משמעות חתימתם על חוזה בכלל וחוזה רכישת יחידת נופש בפרט". התובעים הדגישו שהחוזה נחתם תחת עושק ובחוסר תום לב. בכתב ההגנה השיבה הנתבעת שהמנוחים הבינו היטב את פרטי ההתקשרות והמנוחה חתמה על טופס בו הצהירה שהבינה את ההסכם. לדברי הנתבעת, בחודש ינואר 1998, ביקשו המנוחים לבטל את העסקה בטענה שהם זקוקים לכסף לרכישת תרופות וטיפול רפואי ואינם יכולים לעמוד בהסכם. "סוכם עמם שהעסקה לא תבוטל ואושרו עבורם תנאי תשלום מיוחדים. יתרת התשלומים נפרסה ל-60 תשלומים במקום ל-36 והם חתמו על שטרי חוב. לא נטענה כל טענת ביטול הקשורה למצבם הרפואי או הנפשי". הנתבעת הדגישה שאין מקום לבטל את ההסכם ואף במכתבם של המנוחים מחודש יולי 1998, בו ביקשו לבטל את ההסכם לא נטענה טענת ביטול הקשורה למצבם".
עוד על זכויות משפטיות בגיל המבוגר


זוגיות בגיל השלישי - ההשלכות המשפטיות



בעיות שפה ותרמיות ביטוחיות



התפטרות בשל מצב בריאתי לקוי



נכה במוסד אינו זכאי לגימלת נכה בביתו



תיקון צוואה כשהמנוח טעה בחישוב חלוקת רכושו



דין אלמנה ידועה בציבור כדין אלמנה שנישאה



קורבנות תאונות והקשר למחלות כרוניות קשות



מותו של קשיש אינו נחשב לאובדן חיים



ידועים בציבור: מבחינת מס זה כמו זוג נשוי



כשבית האבות מנצל מצוקת דיירת קשישה

מנהל הנתבעת, גיורא ניר, טען ששוחח עם המנוחים בעת החתימה על ההסכם ובשיקול הדעת שהפגינו לא ניכר פגם או מגבלה או שהיו מצויים במצב רפואי שמנע מהם להבין את מהות העסקה אלא ההיפך. "המנוחים היו צלולים לחלוטין, הבינו את כל אשר נאמר להם, והפגינו שיקול דעת מלא בהחלטתם להתקשר בהסכם. בני הזוג ידעו היטב שהם מתקשרים בהסכם מחייב". הנתבעת הוסיפה שבחוות הדעת שהציגו התובעים אין משום הוכחה למצבם הנפשי והרפואי של המנוחים ויש לדחות את התביעה. הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתיק בפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, קבע השופט רפאל כרמל, שההסכם שחתמו המנוחים מבוטל והנתבעת תשיב לתובעים סך של 21,825 שקל בצירוף הצמדה בלבד מחודש יולי 1998. "הבאתי בחשבון את מאזן הסיכונים והסיכויים של הצדדים, לרבות גילם המתקדם של המנוחים בשעת חתימת הסכם לרכישת יחידת נופש למשך 35 שנה, הראיות בקשר למצבם מפי עדי שני הצדדים, ולאחר שלא התעלמתי מכך שבפניותיהם הראשונות של המנוחים לא באה כל טענה בדבר חוסר גמירות דעת או כושרם להבין את משמעות מעשיהם וטענותיה האחרות של הנתבעת". (nfc)



להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:


פורום זכויות משפטיות לאוכלוסיה המבוגרת



פורום זכויות ושירותים לאוכלוסיה המבוגרת



פורום יעוץ משפטי כללי