בעקבות הילד האבוד

:פילומנה". צילומים באדיבות קולנוע לב 

עד לסרט הזה, "פילומנה" נחרטה בזיכרוני כגיבורת מחזה בשם זה, קומדיה מתפרעת של אדוארדו דה פיליפו האיטלקי, שהועלתה מספר פעמים בתיאטרונים הגדולים בישראל (לאחרונה בבית ליסין, עם יונה אליאן וששון גבאי). לא עוד: גיבורת "פילומנה" הסרט היא פילומנה לי, אישה אמיתית שעל סיפורה (כפי שתיעד אותו מרטין סיקסמית' בספרו "הילד האבוד של פילומנה לי") נעשה הסרט, והיא ממש לא דמות קומית, למרות שהיא אישה שניחנה בלא מעט הומור, ובהרבה אופטימיות. פילומנה לי היא אישה מבוגרת שחיה רוב חייה חיים שנדמו לגמרי רגילים: קתולית מאמינה מילדות שנישאה, הקימה משפחה והייתה במשך שלושים שנה אחות. אלא שכמובן, זה לא היה בדיוק ככה.

בראשית שנות החמישים של המאה ה-20 הייתה פילומנה צעירונת בת עשרה שחיה עם משפחתה באירלנד. היא הוקסמה מבחור ונכנסה להיריון. אביה, שראה במעשה לא רק חטא אלא גם בושה גדולה, זרק אותה מהבית והיא הגיעה למנזר שבו שהו עוד צעירות כמוה, שם הן ילדו את ילדיהן והתחייבו לשלוש שנות עבודה - אם תרצו, סוג של עבדות מודרנית. היא ילדה בן ב-1952 וקראה לו אנתוני. כשהילד היה בן שלוש הוא נמסר בידי הנזירות לאימוץ לזוג אמריקני, שבתמורה העניק למקום "תרומה" נדיבה. לאמריקנים נאמר שהילד - כמו ילדים אחרים שנמסרו כך לאימוץ - הוא יתום, וככזה הוא בעצם נמכר להם; לאמהות, שהיו ילדות בעצמן, לא ניתנה זכות התערבות או ערעור, ולימים, כשפילומנה ניסתה לברר מה עלה בגורל הילד, נאמר לה שאין להם מידע.

חמישים שנה שומרת פילומנה את הסיפור בסוד, בתחושה עזה של חוטאת שזהו בעצם עונשה, עד שיום אחד היא מגלה אותו לבתה הבוגרת ג'יין. זו נתקלת במקרה בעיתונאי המובטל-כרגע מרטין סיקסמית' ומשכנעת אותו שמדובר בסיפור ראוי. וככה יוצא העיתונאי הציני, איש העולם הגדול, עם פילומנה טובת הלב, שרק רוצה לדעת מה עלה בגורל בנה מבלי לעורר מהומות, למסע שמתחיל במנזר באירלנד, מגיע עד וושינגטון בירת ארצות הברית וחוזר לנקודת ההתחלה.

עוד על קולנוע:

השנאה חייבת להיפסק

החלום והקומבינה

ארוכה הדרך הביתה