בריאות נפשית חיובית בהזדקנות ובזיקנה (2)

תהליך ההזדקנות מציב בפני האדם אתגרים רבים. ההתמודדות עם שינויים, אובדנים, פרידות, ירידה בתפקודים, יחד עם הצורך המתגבר בתלות ובקבלת עזרה מהסביבה, תלויים במידה רבה במשאבים השונים שברשותו של האדם. הבריאות הנפשית היא מרכיב חשוב ביכולת ההסתגלות לזיקנה והיא חלק בלתי נפרד מהבריאות הכללית. בניגוד למגמה שהיתה קיימת בעבר, לפיה דיסציפלינות שונות עסקו בחקר ההזדקנות ללא קשר ביניהן, היום ברור לחלוטין שתהליך ההזדקנות משלב בתוכו מרכיבים שונים - ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים והיסטוריים - המשפיעים ומושפעים זה מזה, ולכן לא ניתן לעשות ההערכה מלאה של תפקודו של האדם הזקן ללא התייחסות לכל התהליכים והמרכיבים השונים הפועלים בהזדקנות. העלייה בתוחלת החיים, ובעיקר השיפור המשמעותי שחל באיכות החיים של האוכלוסייה המבוגרת, תרמו לכך שהאוכלוסייה המזדקנת בריאה יותר ועצמאית יותר מאשר בעבר. הצרכים של האוכלוסייה הבריאה שונים בחלקם מאלה של האוכלוסייה הסובלת ממחלות הזיקנה השונות. הצורך בשמירה על עצמאות תפקודית, פעילות, עניין ומעורבות חברתית הם חלק בלתי נפרד מניסיונם של המזדקנים להמשיך ולשמור על אורח חיים בריא ועצמאי. הדגש הרב המושם בחברה המערבית על הבריאות הפיזית חשוב ביותר, אך מקומה של הבריאות הנפשית חשוב לא פחות, ויש מקום להשקיע משאבים גדולים הרבה יותר בפיתוח שירותים ומסגרות שונות שבהן יוכל הזקן הבריא פיזית להמשיך ולשמר גם את בריאותו הנפשית. המונח "בריאות חיובית", שהוצע על ידי צמד הפסיכולוגים ריף וסינגר עוד בשנות ה-90, מאפשר לחוקרים ולמטפלים באוכלוסייה המבוגרת להעריך את תפקודו ובריאותו של האדם, וכן ולאתר את התחומים בהם האדם מתקשה. המגמה היא להגביר את המודעות לחשיבות הבריאות הנפשית ותרומתם של מרכיבים חברתיים ורגשיים להסתגלות לזיקנה.
שוכחים את חשיבותה של הבריאות הנפשית
בארצות הברית קיימות היום תוכניות לקידום בריאות שעוסקות בשמירה על בריאות, תזונה, פעילות גופנית וחברתית, וגם בהצבת יעדים לתעסוקה ולמילוי הזמן הפנוי. גם בישראל קיימות תוכניות לקידום הבריאות של האוכלוסייה המבוגרת. "אשל", למשל, בונה מספר תוכניות התערבות ומניעה לקדום הבריאות בקהילה. כיום פועלים כמה פרויקטים חשובים העוסקים באיתור ובמניעה של ירידה בתפקודים כמו שמיעה, ראייה, שיווי משקל, שליטה על סוגרים אצל תשושים. יש תוכניות הדרכה לתזונה נכונה ולשמירה על הזיכרון. יש גם קבוצות הליכה בערים הגדולות המופעלות על ידי גמלאים מתנדבים וקופות החולים, וכן חדרי כושר למבוגרים. העניין המוגבר בשמירה על הבריאות הפיזית ובעיכוב תהליכי ההזדקנות הינו, ללא ספק, חשוב. השאלה היא האם מושם דגש מספיק גם על הבריאות הנפשית. התשובה: לא! אין ספק, שמי שמתחזק ומשמר היטב את גופו - משפר גם את בריאותו הנפשית, אך כדי לתחזק ולהשקיע בגוף צריך מוטיבציה, כוחות, עניין ומטרה - ואלה מושפעים מהבריאות הנפשית. זקנים לא מעטים מחפשים את הפתרון למצוקה הרגשית בביקורים בקופות החולים, ולכן יש מקום לפתוח תוכניות גם לקידום הבריאות הנפשית.


תוכנית ראשונה הנקראת "ביני לבינך", העוסקת בפיתוח מיומנויות תקשורת, החלה לפעול לפני כשנה באמצעות הכשרת מתנדבים להקמת קבוצות תקשורת לאוכלוסיה הזקנה. מטרת התוכנית היא לסייע לאוכלוסיה המבוגרת לפתח מיומנויות בתקשורת ישירה ופתוחה עם הגורמים המטפלים בהם ועם בני המשפחה, כך שיוכלו לבטא את הצרכים והרצונות שלהם באופן יעיל. מעבר לתוכנית זאת יש, כמובן, חשיבות גדולה לנסות ולהעריך את מצב הרוח של האדם המבוגר ובאיזו מידה הוא מקבל תמיכה חברתית ורגשית מספיקה, האם הוא מבודד חברתית וזקוק לתמיכה. ההתייחסות למצבו הרגשי והחברתי של האדם חייבת להיות במסגרת כל תוכנית התערבות המיועדת למניעה או לשיפור הבריאות הפיזית של האדם הזקן. ניתן לנסות ולשלב מתנדבים בקופות החולים ובמרפאות הציבוריות אליהם פונים זקנים רבים בניסיון לאתר אוכלוסיה במצוקה. יש גם חשיבות מירבית בהגברת המודעות אצל הצוות הרפואי, אחיות ורופאים, לגבי חשיבות המרכיבים הללו. לו יכלו הרופאים והאחיות להקדיש מספר דקות כדי לשאול את האדם, מעבר למצוקה הפיזית, על לחצים או דאגות, יתכן שהיינו מונעים, או לפחות מפחיתים, את המצוקות הרגשיות ועקב כך גם את הנזק הפיזיולוגי שהן עלולות לגרום.
ההבדל שבין רופא לפסיכולוג
קיים הבדל מהותי בין ביקור של אדם מבוגר אצל הרופא לבין מפגש של אותו אדם עם הפסיכולוג. כשהאדם מגיע לרופא, הציפייה שלו היא שהרופא ימצא מה לא בסדר אצלו. הוא לחלוטין פסיבי וחסר אונים. הרופא הוא האקטיבי, בידיו הידע ומכאן השליטה. בחלוק הלבן הוא יכול למלא תפקיד חשוב בפנטזיה של כל חולה, תפקיד "הקוסם" בגלימה הלבנה. חלק מהרופאים אכן נכנס לתפקיד בקלות ונוהג כך. הרופא נותן ל"חולה" משהו קונקרטי ביד: טופס לבדיקות, מרשם לתרופות, אבחון מהיר ראשוני של הסימפטומים שהוא מציג בפניו. לרופא יש הרבה כוח. הצרה היא שחלק מהרופאים כלל אינו רואה את ה"חולה" כאדם שלם, אלא מתמקד באיבר או באותו חלק חולה בגוף. יש גם רופאים שמסיבות לא ברורות אינם יוצרים קשר עין עם החולים. הזמן שלהם קצוב, מכסת החולים בשירות הציבורי גדולה, ההתייחסות שלהם עניינית ולעתים טכנית ומנוכרת. רופאים לא מעטים, שהמטופלים הזקנים שלהם מגיעים למרפאה עם בני משפחה צעירים, נוטים לדבר עם הצעירים, שוכחים או מתעלמים מהעובדה שהמטופל הזקן אמנם חולה ואולי לא שומע טוב, קצת מבולבל ומפוחד, אך מבין ומקשיב וזקוק לתמיכה ולעידוד. לעומת הביקור אצל הרופא, המפגש עם הפסיכולוג, או העובד הסוציאלי, שונה לחלוטין. הפסיכולוג מנהל שיחה עם המטופל, שואב ממנו את המידע ויחד איתו מנסה לעשות הערכה של תפקודו. גם אם המטופל מגיע בליווי וביוזמת בן משפחה, הפנייה הראשונית והעיקרית היא אליו, והשיחה עם בני המשפחה הצעירים היא משנית. תפקידו של הפסיכולוג, או של העובד הסוציאלי, בשונה מהרופא, הוא לעזור למטופל למצוא מה כן בסדר אצלו ולא מה לא בסדר אצלו. לגלות את הכוחות, את הרזרבות והמשאבים של האדם ולעזור לו להשתמש בהם באופן נכון. אין למטפל כוח או שליטה על המטופל, גם לא גלימת קוסם או כדורי פלא. כוחו ביכולת שלו ליצור קשר עם האדם, ליצור אמון ראשוני ובסיס לעבודה משותפת. נראה לי, שאחת המשימות החשובות של כל מי שמטפל באוכלוסיה המבוגרת היא לנסות לאתר אצל כל אדם בריא או חולה את הכוחות שעוד נותרו לו, את הרזרבות הלא מנוצלות, לחזק ולעודד את האדם שמרגיש לא פעם חרד, חסר אונים, אפילו מיואש. יש מי שזקוקים רק לעידוד, ל"תידלוק" רגשי, כדי שיוכלו להמשיך את מסע חייהם שנהיה כבד וקשה יותר עם השנים, וכדי שיוכלו לסיימו בכבוד ובשלווה.
הגורמים התרומים לבריאות נפשית בזיקנה
פסיכולוגים ומומחים נוספים מתחום בריאות הנפש עוסקים מזה שנים רבות בניסיון לאתר את הגורמים התורמים להסתגלות טובה ולבריאות נפשית בזיקנה. בריאות, על פי המודלים הרפואיים, מוגדרת באופן שלילי - כהיעדר מחלה פיזית. לבריאות במובן החיובי יש נוכחות מינימלית במודלים אלה והיכולת לקדם אותה מוגבלת. העניין המוגבר בשמירה על בריאות פיזית ובעיכוב תהליכי ההזדקנות הינו, ללא ספק, חשוב. אנו רואים היום לא מעט מבוגרים העוסקים כבר בשלבים מוקדמים של חייהם, כמו גם זקנים רבים, בתחזוקה של הגוף באמצעות תזונה נכונה ופעילות גופנית מבוקרת. אבל נשאלת השאלה האם מושם דגש מספיק גם על הבריאות הנפשית. מאחר שקיים קשר הדוק ובלתי נפרד בין המצב הגופני למצב הרגשי, חשוב לבחון ולטפל לא רק בחולי בזיקנה ולשמור על הבריאות הפיזית, אלא גם במצב הרגשי ובבריאות הנפשית. הגבולות בין נפש לגוף מיטשטשים לא פעם בזיקנה; הגוף יכול לבטא את המצוקה הרגשית והמצוקה הרגשית משפיעה על הגוף. ------------------------- פורסם לראשונה ב"גרונטולוגיה" 2005 כרך לב (2), 113-127
למאמר השלישי בסדרה

לחץ

למאמר הקודם בסדרה

לחץ