בר מצווה בגיל 80

יוסי הורוביץ לא זוכר את השואה. הוא נולד בשנת 1939 בעיר נוצ'ה שבפולין, חודשיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ועד גיל חמש גדל בגטו לודג'. כמו לרובנו, אין לו זיכרונות מהתקופה הזו. את אביו, שנלקח באקציה כשהיה בן שנתיים, אינו זוכר כלל. גם לא את השנתיים אחרי המלחמה, אז אמו השאירה אותו בבית יתומים וחזרה לקחת אותו כשהיא נשואה לאביו החורג. יוסי לא זוכר את כל אלה - אבל השואה זורמת בדמו. היא עיצבה את חייו, השפיעה על ההחלטות החשובות שקיבל, הייתה שם בכל צומת בחייו ואפילו השנה, כשסגר מעגל והחליט לעבור בר מצווה בגיל 79  - השואה הייתה שם.

"המשפחות של אבי ושל אמי ניספו כולן, הנאצים ניסו להפטר מכולנו ופתאום בגילי אני חוגג בר מצווה, זה עושה משהו", הוא מספר, "אני מסתכל על המשפחה הגדולה שלי שבאה לחגוג איתי, וקשה לי להיות אדיש לזה".

בר מצווה הרבה אחרי גיל 13

 
כל המשפחה הגיעה לחגוג בר מצווה לסבא יוסי. צילום: אלבום פרטי

מדובר בתופעה: אנשים מבוגרים חוגגים בר מצווה הרבה אחרי גיל 13 ועולים לתורה. חלקם ניצולי שואה שלא יכלו לעשות זאת בזמן אמת. אצל יוסי הסיפור מורכב: הסיבה שלא עשה בר מצווה היא למעשה הקומוניזם, לא הנאציזם.

אחרי השואה, הוא נשאר בפולין עם אמו, שעבדה כמזכירת המפלגה הקומוניסטית של מפעל לתפירה. "למדתי בבית ספר יהודי וחלק מהחברים עשו בר מצווה, אבל אותי זה לא עניין", הוא משחזר, "היינו קומוניסטים, בשבילנו זה היה פאסה, משהו דתי שמנוגד למי שאנחנו, אפילו טמא. גם כשהייתי מתארח בבר מצווה של חברים, לא רציתי לעשות זאת בעצמי".

ובכל זאת, למרות האמונה שכל בני האדם שווים והציפייה שגם אליו יתייחסו כאל שווה, יוסי זוכר אנטישמיות גם בתקופה זו, של אחרי המלחמה. "לא אהבו יהודים. גם לא בתוך המפלגה הקומוניסטית. היו אומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת לפלסטינה, אבל לא רצינו - היינו קומוניסטים, לא האמנו בציונות".

אמא הייתה בראש רשימת החיסול

חוגגים בבית הכנסת, שמחה שאין לה גבול. צילום: אלבום פרטי

ההיסטוריה הכתיבה את המציאות ויוסי מצא עצמו על אניה לישראל. "כשהייתי בן 17, סטלין נפטר והאנטי קומוניסטים התחילו להתארגן ולעשות רשימות. אמא שלי הייתה בראש רשימת החיסול והיינו חייבים לעזוב את פולין. ארזנו את הפקלאות וברחנו. עליתי בשנת 1957, באונייה עם אמי, אבי החורג ושני אחיי. כשהגעתי לכאן התחלתי חיים עצמאיים. כל הקומוניזם יצא לנו מהראש כשהגענו ארצה, כנראה התפכחנו, הייתי בקיבוץ של השומר הצעיר חודש וחצי ואחר כך הלכתי לאולפן ונזרקתי החוצה והתחלתי לעבוד כטכנאי אלקטרוניקה".

שישים שנים אחרי ויוסי, המתגורר היום בפסגת זאב בירושלים, מוצא עצמו בדיאלוג עם זהותו ועברו. מאז עלה לארץ, הוא כבר הספיק להתחתן ולהתגרש פעמיים, להפוך לאבא לחמישה לילדים, לעבור הסבה מקצועית למרפא ברפואה משלימה, להפעיל את קבוצת הפייסבוק "חמישים גוונים של זהב" ולקיים קשר משמעותי רציף עם "מחוברים", נוער בבית הספר "אורט" בירושלים, המתנדב עם ניצולי שואה.

"הם מגיעים אלי הביתה לעזור לי עם המחשב, ובחגים הם מזמינים ניצולי שואה לבית הספר לחגוג ביחד. באחת הפגישות בחנוכה אחר סיפר שלא עשו לו בר מצווה, וזה היה הסוף. הם לא נתנו לי מנוחה עד שאסכים שהם יחגגו לי".

היו לך הסתייגויות בהתחלה?

"כן, כי אני לא אדם דתי ומאמין, לא חשבתי שזה מתאים לי. הגעתי לטקס, התעטפתי בטלית וברגע עצמו, כשזה קרה - התרגשתי מאוד. הרגשתי שיש בזה נקמה בנאצים. בכל שנה ביום השואה אני בוכה,בלי לדעת למה, אני הרי לא זוכר כלום מהתקופה הזו - וגם לא רוצה להזכר. כנראה שיש בתוכי מנעול קטן עם מפתח גדול שסגר את זה. אפילו הציעו לי להזכר דרך היפנוזה, אבל לא הסכמתי. ובכל זאת, למרות שאינני זוכר - לעלות לתורה, אחרי כל אותן שנים, היה מרגש".

הטקס עצמו נערך בבית הספר אורט, עם רב שקרא את פרשת השבוע ("לא ממש למדתי לדרשה, אמרתי אמן אחרי הרב ואני אפילו לא זוכר איזו פרשה זו הייתה, משהו עם בניית בית המקדש", מודה יוסי), ובסופו נזרקו על יוסי סוכריות במרץ, בלי הנחות לגיל הזהב.

"ביציאה מבית הכנסת היה כיבוד וראיתי את כל משפחתי שבאה לחגוג לי: יש לי 5 ילדים, 13 נכדים וחמישה נינים וזה מאוד מרגש לראות כך את כולם יחד. שתיים מהבנות שלי חזרו בתשובה, כך שזה גם מחבר בינינו באיזה שהוא אופן. הן קנו לי מתנות, ספרים על החיבור בין מדע לתורה".

אתה מרגיש שאתה מתקרב לדת עכשיו?

"לא, זה לא השפיע עלי בצורה הזו. אני  לא אהפוך לאדם דתי. אבל אני שמח על ההזדמנות והחוויה, זו התנסות מ אוד מעניינת. וחוץ מזה", הוא אומר בקריצה, "לפחות לא הייתי צריך לעשות ברית מילה בגיל 79. את זה עשו לי בלידה, לפני המלחמה. יש לי מזל, אני הייתי צריך לעשות רק בר מצווה".

 קהילת זכויות ניצולי שואה והדור השני

תופעה: מקעקעים את זיכרון השואה

מלכת היופי לניצולות שואה: "החיים חזקים יותר"

להגשים חלום: קעקוע ראשון בגיל 60

הטבות לניצולי שואה גם ליוצאי מדינות ערב

ניצחו את השואה, וחגגו 70 שנות נישואים

פרויקט מיוחד: שירי נשים בשואה קמים לתחייה

היום שבו הנאצים החליטו שסבא שלי מרגל