בשורה משמחת לסובלים מדיאטות: הן לא מרזות

האם תאבדו את הקילוגרמים שאתם רוצים לאבד בדיאטה ותצליחו לשמור על גיזרה חטובה לאורך זמן? נראה שלא ? אלה המסקנות העולות ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת UCLA ופורסם בגיליון אפריל של המגזין American Psychologist, ירחון איגוד הפסיכולוגים האמריקני. "אתה יכול לאבד 5-10 אחוזים ממשקל גופך בכל דיאטה שהיא, אבל אז המשקל חוזר," אומרת טרייסי מאן, פרופ' לפסיכולוגיה שעמדה בראש צוות החוקרים. "מצאנו כי רוב האנשים חזרו למשקלם לפני הדיאטה, ואף הוסיפו עליו. איבוד משקל קבוע נמצא רק אצל מיעוט ממשתתפי המחקר, בעוד הרוב החזיר לעצמו את כל הקילוגרמים שאיבד. המסקנה: דיאטה אינה מובילה להפחתת משקל קבועה, ואף לא מספקת יתרונות בריאותיים לרוב האנשים." מאן וצוות החוקרים שלצידה ערכו את הבדיקה המקיפה והקפדנית ביותר של מחקרים שבוצעו בנושא הדיאטות - 31 במספר, כולם על פני טווחי-זמן ארוכים. אלה נעו בין שנתיים לחמש שנים (לדעת החוקרים, מינימום הזמן הנדרש כדי לדעת בוודאות האם אדם באמת הוריד ממשקלו, או גם הספיק להעלות אותו בחזרה הוא שנתיים ? לתקופה קצרה יותר אין אפקטיביות).
עדיף לא להתחיל בדיאטה כלל
"החלטנו לנתח כל מחקר שבדק אנשים שעשו דיאטה והגענו למסקנה כי עדיף היה לכל אלה שערכו את הדיאטות אילו לא היו מתחילים בהן כלל," אומרת מאן. "למעשה, אם לא היו מתחילים בדיאטה, היו נשארים באותו משקל כמו זה שבו התחילו את הדיאטה, בלי לגרום לגוף זעזועים." מתברר, כי באופן ממוצע עושי דיאטה מאבדים 10-5 אחוזים ממשקל גופם ההתחלתי בששת החודשים הראשונים לדיאטה, אבל שליש עד שני שלישים מהאנשים מעלים מחדש את המשקל שהורידו בתוך 5-4 שנים, וברוב המקרים גם מעלים יותר קילוגרמים מאשר השילו מעליהם. ואם הנתונים האלה אינם מעודדים במיוחד, הרי שהיעילות האמיתית של הדיאטות מוטלת בספק גדול אף יותר. לדברי מאן, נתונים מסולפים שמוצגים במחקרים שונים אודות דיאטות מטעים את הציבור. למשל, רבים מהאנשים שערכו דיאטות דיווחו על תוצאותיהן בטלפון או במייל במקום להישקל על ידי הדיאטנים, או על ידי גורמים בלתי תלויים. פרט לכך, רוב המחקרים לא זכו למשוב משמעותי, כשרבים מאלה שכן שיתפו פעולה לא היוו מייצג אמין לקבוצות נבדקים גדולות יותר. הסיבה: רבים מאלה שעלו מחדש במשקל לא הזדרזו לדווח על התוצאות הלא מחמיאות, וודאי שלא הגיעו למבדקים חוזרים.


"מספר מחקרים מצביעים על כך שדיאטה היא גורם מנבא בדוק לעלייה במשקל בעתיד," מאשרת גם ג'נט טומייאמה, סטודנטית לפסיכולוגיה מאוניברסיטת UCLA שהיתה בין עורכות המחקר. "מחקר מקיף אחד מצא שהן גברים והן נשים שהשתתפו בתוכניות הרזיה רשמיות צברו בסופו של דבר משקל עודף בתוך שנתיים, יחסית לאלה שלא השתתפו בתוכניות שכאלה." מחקר אחר, שבחן במשך ארבע שנים גורמים שונים המשפיעים על איכות החיים והקשר של גורמים אלה לשינוי במשקל של יותר מ-19,000 גברים מבוגרים, העלה כי אחד מהסימנים המנבאים הטובים ביותר לעלייה במשקל במשך ארבע שנות המחקר היה דווקא ירידה במשקל בדיאטה שנעשתה בשנים שקדמו למחקר. במחקרים שונים הוכח גם, כי אנשים שהיו חלק מקבוצת הביקורת ולא עשו דיאטה, לא העלו במשקלם ולעיתים אף הורידו במשקל, לעומת אלה שעשו דיאטה.
אז אם הדיאטה לא עובדת ? מה כן עובד?
"אכילה במידה סבירה הוא רעיון טוב לכל אחד, וכך גם התעמלות באופן קבוע," אומרת מאן. "אבל אנחנו לא בדקנו נושאים אלה במחקר שלנו. התעמלות יכולה להיות המפתח לשמירה על המשקל לאחר שהורדנו אותו. מחקרים שונים מוכיחים בעקביות כי מי שמתעמל בקביעות הכי הרבה ? הוא גם זה שהוריד הכי הרבה ממשקלו לאורך זמן". "צריך לעקוב אחרי מי שעושה דיאטה במשך שנים, כדי לדעת באמת כמה ירד וכמה עלה חזרה במשקל," מוסיפה מאן. "מחקר אחד, שבדק אנשים שמנים לאורך פרקי זמן משתנים, גילה כי בין אלה שנבדקו במשך פחות משנתיים 23% עלו במשקל יותר מכפי שירדו, בעוד שבקרב אלה שנבדקו יותר משנתיים קפץ אחוז אלה שהעלו במשקל לאחר הדיאטה ל-83! מחקר אחר מצא כי 50% מעושי הדיאטה שקלו חמש שנים אחריה כ-5 ק"ג יותר מכפי ששקלו בתחילתה." אבל הבעיה ? כך עולה ממחקרים אלה ? הרבה יותר חמורה מאשר לא לרדת במשקל, או אפילו להוסיף קילוגרמים לגיזרה. הורדה והעלאה חוזרת של קילוגרמים היא, כפי הנראה, הגורם למחלת כלי הדם והלב, לשבץ, לסוכרת ולמערכת חיסונית חלשה. מאן וטומייאמה ממליצות על המשך המחקרים שיבדקו את ההשפעות הבריאותיות של מטוטלת הירידה והעלייה במשקל, בהדגישן כי נראה שהרופאים עדיין אינם מודעים דיים להשלכות הבריאותיות של תנודות אלה. מאן מציינת עוד, כי אמא שלה ניסתה דיאטות שונות ולא הצליחה לשמור על משקל נמוך. היום גם אמה מודה כי המימצאים של בתה מובנים מאליהם. עם זאת, מאן וחבריה לא העריכו במחקר דיאטות ספציפיות. האם יובילו מחקרים אלה לכך שרשויות הבריאות יתחילו להגדיר גם את השמנת-היתר כמחלה, מה שיזכה אותה לא רק בתשומת לב מחקרית, אלא גם בתקציבים ממשלתיים? אם זה תלוי במאן, היא חושבת שהממשלה צריכה לוותר על מימון תוכניות הרזיה לכל הסובלים מהשמנת-יתר, מתוך ידיעה כי התועלות הטמונות בדיאטות למיניהן שוליות ביחס לנזק שהן עלולות לגרום. אבל הבעיה הולכת ומתרחבת ? בין 1980 ל-2000 הוכפל מספר האמריקנים הסובלים מהשמנת-יתר ? מ-15 ל-31 אחוז. עלייה דומה נרשמת, אם כי לא באותם מימדים, גם בישראל בשנים האחרונות. עכשיו השאלה הגדולה היא כיצד יתמודד שוק הדיאטנים עם המימצאים החדשים...