גאווה או מועקה? כשהנכד מתגייס

אנחנו מלווים את הנכדים שלנו לאורך כל תחנות חייהם. לא מחמיצים את ימי ההולדת, את מסיבת הסיום של בית הספר היסודי ואת זו של התיכון. ועכשיו, כנהוג במקומותינו, הם מתגייסים לצבא.

מה זה עושה לנו? גאווה והתרגשות, או פחד מהסכנות הצפויות? ואולי מפגש עם זיכרונות מהשירות הצבאי שלנו, בין אם היו טראומטיים או דווקא נוסטלגיים? ומה קורה כשהנכד מחליט דווקא לא להתגייס?

"גיוס של נכד או נכדה לצבא הוא עוד תזכורת לסבים שהם כבר לא צעירים", מחדדת המטפלת המשפחתית הדר קוגל. "מצד אחד, זה מעלה זיכרונות מהשירות בצה"ל או בפלמ"ח, והזדמנות להזדהות ולקרבה עם הנכד. מצד שני, זה גם מפגש עם המרחק.

"הסבים והסבתות מבינים ש'היום הכול אחרת', כמו שאומרים הצעירים, והרבה פעמים מה שיש להם לתרום בעניינים צבאיים, הוא לא כזה להיט. זה מחדד את העובדה שלהיות זקן, מה שפעם נחשב סגולה לניסיון וחוכמה, היום פירושו להיות לא מעודכן וחסר ידע. כיום יש מונחים ומושגים אחרים בצבא, אפילו חילות אחרים". 

במקרים אחרים, גיוס של הנכד יכול להוות דווקא המשך של מסורת משפחתית. "אצל מי שהשכיל לטפח את השורשים, יכול להיות דור שלישי שמתגייס לאותו חיל או לאותו תפקיד כמו האבא והסבא, מה שמאפשר התחברות בין דורית וחיזוק השייכות המשפחתית".

תמיכת הדור המבוגר חשובה לחיילים הצעירים

 הזכירו לנכד ששירות בצבא הוא לא רק לוחמה. צילום: Shutterstock

והנה מגיע רגע הפרידה. בבית או בבקו"ם, אם התעקשתם ללוות את הנכד עד שם. מה אומרים למתגייס ברגעים האלה? "חשוב להעביר מסר של המשך שמירה על קשר, במובן העמוק של המילה", אומרת קוגל. "לומר לו שאנחנו מלווים אותו בלב, גם מרחוק, ולשלח אותו באווירה של תקווה.

"צריך להזכיר לו שיש בגיוס לצבא סוג של שליחות, של חובה. שהמהות של שירות בצבא היא לא רק לוחמה. זה גוף שמקפל בתוכו את השייכות הלאומית.

"גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים עם המדיניות שהצבא מבצע, אפשר להביע דעה, אבל לא לשלוח חייל צעיר עם גישה של 'אני מצטרף לצבא הכיבוש'. להשאיר לו את החופש לחשוב אחרת וללכת בהתלהבות. הצבא הוא גם הזדמנות לגדילה והתפתחות. זה לא רק פוליטיקה". 

מטבע הדברים, אנחנו מקווים שהנכד או הנכדה שלנו יתקבלו לתפקיד נחשק בצבא, יעלו בסולם הדרגות וכיו"ב, אבל קוגל מזכירה להיזהר מהעמסת ציפיות. "ההתקדמות של החייל תעשה לפי היכולת שלו. ציפיות יתר עלולות להביא למקומות מסוכנים. המסר צריך להיות 'תתקדם בקצב שלך, אנחנו מאחוריך'".

התמיכה של הדורות המבוגרים חשובה מאוד לדבריה לחיילים, בעיקר בראשית הדרך. "חיילים צעירים צריכים הרבה הכלה. הם נכנסים לעולם שלא הכירו, ולא משנה כמה התכוננו לזה וכמה סיפורים שמעו. מכיוון שסבאות היא מקום של קבלה מלאה, אפשר להזמין את הנכד לקטר, לספר על הקשיים שאי אפשר לחלוק עם ההורים, בלי להלחיץ אותם. לומר 'אני כאן, לכל מקרה שתרצה לשתף או להתייעץ', ולהיות מוכן להכיל את הקשיים ולגלות רגישות".

ומה עושים כשהנכד מחליט לא להתגייס?

 הנכד מוותר על הצבא? זה הזמן להרחיב את תמונת העולם. צילום: Sutterstock

את הקשר עם החייל שלנו, היא מזכירה, לא קשה היום לתחזק. "אפשר להתכתב בוואטסאפ, לשלוח הודעות, להתעניין. כמובן בטוב טעם, בלי להעיק ולהציק. לכתוב מדי פעם 'אני אוהב אותך', אבל גם לא לצפות לתשובה מיידית. ההודעה נועדה לעודד ולחבק".

איך מתמודדים מול הנכד עם הפחד שיקרה לו משהו?

"אני תמיד בעד לדבר, הסתרה היא לא הדרך. מאידך, צריך לשדר לו שאנחנו סומכים עליו שהוא יודע לשמור על עצמו. להעביר מסר של אמון, זה מאוד חשוב".

התכתיב של גיוס לצבא אחרי התיכון לא מדבר היום לכולם, ויש צעירים שמעדיפים לפסוח על שלב הצבא, מסיבות שונות. "ברור שכהורים וכסבים יש עם זה קושי ואפילו אכזבה", אומרת קוגל, "אבל היום לא להתגייס זה כבר לא דבר חריג כמו פעם, מה גם שיש אפשרויות אחרות לתרום, כמו שירות לאומי".

בכל מקרה, היא ממליצה לא לשפוט ולא להטיף. "לא נכון להסתכל על המוכנות להתגייס במובן הצר", היא אומרת. "יש הרבה צעירים איכותיים וערכיים, שלא מתאימים למסגרת. מצד שני, יש צעירים שמתגייסים ליחידות קרביות כדי לפרוק צרכים תוקפניים.

"ברור שהסבים יכולים להביע את דעתם על ההחלטה. הם עלולים לחשוש, בצדק, שהנכד ישלם מחיר בעתיד על כך שלא שירת בצבא, שאולי לא יקבלו אותו למקומות עבודה מסוימים. מצד שני, כדאי להתבונן באדם הצעיר הזה ולראות את המכלול שיש בו. להבין שהוא יכול לתרום את חלקו גם בדרך אחרת. זו הזדמנות לסבים ולסבתות להרחיב את תמונת העולם". 

סוף סוף: הילדים עוזבים את הקן

לא בחרתי להיות סבתא: על הקשיים שמתלווים לתפקיד

אני לא הסבתא! להפוך להורים אחרי גיל 50

כמה טוב שבאת הביתה? לא בטוח

מתנה לנכד: תכנית חיסכון

5 ספרים שכדאי להעביר לנכדים המתבגרים

מה אתם חושבים? בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה