גלינה: סיפור ההעפלה בספינה אחת

בתוך הספינה "גלינה" אפשר לחוש היטב את הקלסטרופוביה. תקרות עץ נמוכות, מעברים צרים, מדרגות לולייניות ובעיקר דרגשי שינה צפופים שמזכירים את אלה שאכלסו זמן לא רב קודם לכן את המעפילים האומללים במחנות ההשמדה באירופה. כיוון שאין כמו מראה עיניים - ובמוזיאון שבספינת המעפילים המשוחזרת המוצבת במחנה בעתלית מתכוונים לפנות גם לחושים אחרים כדי להמחיש את מסעות הייסורים לארץ המובטחת - לא יכולה להיות דרך טובה יותר להעביר לדורות הבאים את חוויית ההעפלה. השבוע הוסר הלוט מעל הגלינה, ספינה ששימשה לשינוע דגים בים הכספי וכמעט שסיימה את חייה כגרוטאה לפני שנגררה לכאן מריגה שבלטביה, שופצה והפכה למוזיאון לתולדות ההעפלה. בטקס המרשים שנערך במחנה המעפילים בעתלית השתתפו ראשי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל האחראית לפרויקט, אנשי קרן היסוד בשוויץ שתרמו כספים למימושו, ותיקי הפלי"ם שסייעו להבריח את המעפילים ארצה ויוצגו על ידי המשורר חיים גורי, הרב לאו שבעצמו נעצר כילד במחנה עתלית, שגריר קפריסין בישראל ואישים נוספים. את הקטע האמנותי סיפקו כמה חבורות זמר ששרו שירי ים והזמרת חוה אלברשטיין, ששרה בין השאר את "שער עלייה", המספר על הגעתה ארצה כילדה. הסיור בתוך הספינה עצמה, שתיפתח בקרוב למבקרים, הוא חוויה מאלפת. מלבד הסרטים והמצגות ניתן לחוש בה היטב כיצד העבירו המעפילים את ימיהם בקליפת אגוז צפה, מיטלטלים לא רק בין הגלים, אלא גם בין ייאוש לתקווה. נתונים בתוך צפיפות, צחנה ומחלות שהתפשטו בתנאים-לא-תנאים שכאלה ומנסים להתמקד במחשבתם במרחבים הפתוחים ובחופש שמצפים להם, אם ירצו הבריטים, בארץ ישראל.


הספינה תהווה חלק ממתחם הזיכרון של מחנה המעצר בעתלית. המקום, שהוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי, שימש כמחנה מעצר בשנים 1939-1948. בין גדרותיו הוחזקו בשנים הללו עשרות אלפי מעפילים, שלאחר התלאות שעברו עליהם מצאו עצמם שוב מאחורי סורג ובריח, על אדמת ארץ ישראל. לצידם נכלאו שם עצורי "השבת השחורה" ולוחמי ההגנה, האצ"ל והלח"י שלחמו בבריטים. עם קום המדינה שימש המקום כמחנה מעבר זמני לעולים, ובמבצע קדש ובמלחמת ששת הימים שימש למעצר שבויים מארצות ערב. בשנות ה-70 ננטש האתר מחוסר מודעות לחשיבותו ההיסטורית, ורק ב-1987 הוכרז כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה. ניתן לראות במקום צריפים ששימשו למגורי העצורים, את מגדל השמירה, גדרות תיל ואת צריף החיטוי, שביחד עם החיזיון האורקולי, משחקי המחשב והמולטימדיה ומאגר המידע הממוחשב "בנתיבי ההעפלה", הכולל עדויות של מעפילים ופעילי העפלה, משחזרים את התקופה. טקס הסרת הלוט מהספינה גלינה שנערך השבוע היווה חגיגת ניצחון לכל אלה שסייעו במפעל ההעפלה מחד ובפרויקט הסבוך של הבאת הספינה לארץ מאידך. הספינה, שבנמלי בריטניה דווקא, למרבה האירוניה (שם עברה בדרך מלטביה), נקבע שהיא חסרת כושר שיט, נאלצה להיגרר משם לאורך כל הדרך עד לנמל הפחם בתחנת הכוח בחדרה. שם הועלתה מן המים אחר כבוד על מנוף של חברת החשמל והועברה במשך ארבעה לילות ביבשה, עד עתלית. כשלוש שנים ארכו השיפוץ וההסבה של כלי השיט הרעוע לספינת מעפילים טיפוסית (בעיצובו של דוד גפני), כולל דמויות של מעפילים, דרגשי שינה עם שמיכות צבאיות אפורות, תא הרופא, חדר הקברניט והסיפון שעליו הוצבו סירי מרק גדולים. על המסך הגדול שנמתח על חזיתה של הספינה ובהמשך הוסר ברוב טקס הוקרנו לאורך הערב סרטים מתקופת ההעפלה. בנאומיהם הדגישו הדוברים את חלקו העתידי של מוזיאון הספינה בהנחלת מורשת ההעפלה והעלייה. "הספינה הזאת", אמר חיים גורי, "מספרת את כל הסיפור הנפלא ששינה את ההיסטוריה".
עוד על ההעפלה:

מחנה המעפילים עתלית

רגע בהיסטוריה: הטבעת האוניה "פאטרייה"

הספינה שהביאה להקמת המדינה

התינוקת שנעלמה מהפאטרייה

עצורי ההעפלה