גרמניה, לגמרי אחרת

שוקלים מעבר לברלין, שם הייאוש יותר נוח והמילקי זול? ספרו של אלדד בק "גרמניה, אחרת" (הוצאת ידיעות ספרים - ספרי חמד), יגרום לכם לחשוב מחדש. כתב "ידיעות אחרונות" בגרמניה ב-12 השנים האחרונות מציג בספר (ששמו הוא פרפראזה על המושג "גרמניה האחרת" של בן גוריון מתקופת הסכם השילומים), גרמניה בהחלט אחרת ממה שחשבנו.

 
הספר מבוסס על חוויותיו האישיות והמקצועיות של בק ולא על מחקר אקדמי, כפי שהוא מציין בהקדמה, אך פריסת ההיסטוריה הגרמנית לצד תמונות מההווה של גרמניה וההתכתבות ביניהם, מביאים לקורא סקירה מקיפה ומעמיקה. מעבר למענה לשאלה הכה מעשית האם כדאי לישראלים לעבור לגור בגרמניה, הוא מציג תמונה מטרידה למדי, של מדינה שמנסה להשכיח את עברה הבעייתי.

 
על שאלת עיתוי פרסום הספר עונה בק, שנמצא בביקור בארץ, שהסיבה המיידית היא חגיגות היובל לכינון היחסים בין גרמניה (המערבית, אז) לישראל, שיצוינו ב-2015. "דברים לא טובים קורים בשנים האחרונות בקשר בין שתי המדינות, למרות שגרמניה היא בעלת ברית", הוא אומר. "כמי שהיה עד לתהליכים הללו, היה לי חשוב להציג אותם לקראת הטקסים החגיגיים שיציינו 50 שנות יחסים, כדי לעודד אנשים לפתוח דיון ולא להסתפק בקלישאות".

האנטישמיות והגזענות ממשיכות להתקיים

  
בק, יליד 1965, חיפאי במקור ששירת בגל"צ ובעיתון "חדשות" ככתב לענייני המזרח התיכון וכעורך חדשות החוץ ב"הארץ", ומחבר הספר "מעבר לגבול" על מסעותיו בעולם הערבי, הגיע לברלין ב-2002, לאחר שנות לימודי ערבית ואסלאם בסורבון ועבודה עיתונאית בצרפת ובאוסטריה. הוא נחת היישר לתוך הפגנה אנטי ישראלית שצעדה ברחובות ברלין, על רקע האינתיפאדה השנייה.

 
הזעקה שעלתה מקרב המפגינים, גולים ערבים וחברי תנועות שמאל, היתה "מוות ליהודים". "חשתי כאילו הועברתי במנהרת הזמן אל שנות השלושים של המאה הקודמת", הוא כותב. "איני בטוח שתחושה זהה היתה מתעוררת בי לו הייתי רואה אותה הפגנה במקום ובתפאורה אחרים".

 
גרמניה החדשה, כך נוכח לדעת בשנים שחלפו מאז, שונה מאוד מתדמית "גרמניה האחרת", שטופחה לדבריו על ידי מכונת יחסי ציבור משומנת. כישות קולקטיבית, היא לא מתמודדת בכנות עם עברה הנורא, והאנטישמיות והגזענות שהיו טבועות בה עוד לפני הרייך השלישי, ממשיכות להתקיים בה גם היום.

שכחה במקום מחילה

 
גם המחויבות ההיסטורית של גרמניה לישראל הפכה לדבריו לאבן רחיים על צוואר הגרמנים. אם בעבר הם חיפשו מחילה, היום הם רוצים שכחה, וקיומה של ישראל הוא עבורם תזכורת לפשעי הנאצים. התקשורת הגרמנית מוטה מאז 1967 לצד הפלסטיני ומציגה את החברה הישראלית כברוטאלית וכוחנית, כדי להדחיק את העבר ולהתנער מהמחויבות למדינת היהודים.

 
למרות ההיסטוריה הנוראה, בק מספר שנמשך מנעוריו לגרמניה התרבותית, הטכנולוגית ורבת השפע והעושר. גם הידיעה המאוחרת שחלק ממשפחת אביו נספה בשואה הביאה אותו לצאת למסע משלו לגרמניה. לאכזבתו מצא שהדייקנות והיעילות הגרמניות הן בעיקר מיתוס, וגם את הנימוס המפורסם התקשה לאתר, בעיקר לא בברלין. הוא כן נתקל בנטייה לחשיבה מקובעת ובחוסר יכולת להתמודד עם ביקורת וגם במפלס חרדות גבוה, למרות המדיניות הסוציאלית הנדיבה והביטחון האישי.

 
גרמניה משקיעה לדבריו מאמצי שיווק מסיביים להוכיח שהשתנתה, שהיא דמוקרטית, ליברלית ומתקדמת ושמלחמת העולם השנייה היתה רק "תאונה היסטורית", אך בשטח הפעילות הניאו נאצית מתרחבת, תוך העלמת עין של רשויות החוק, והימין הקיצוני מתחזק.

 
ומחאת המילקי?

 
"היא מציגה את הדברים בצורה מסולפת ובררנית ומתמקדת בסמלים מאוד לא נכונים. מצד אחד מוצר מותרות כמו מעדן חלב ומצד שני מקום כמו ברלין, שהוא מאוד בעייתי מבחינת הזיכרון היהודי והישראלי.

 
"נכון שזכותו של כל אדם לבחור איפה הוא חי ואשרינו שאנחנו חיים בתקופה שזה אפשרי, אבל לא צריך להלביש את הבחירה האישית והתועלתנית על אידיאולוגיה. גם ההתמקדות במקום כל כך רגיש כמו ברלין כדי לקרוא לישראלים להגר אליו בהמוניהם היא לא ראויה. מעבר לכך, היא משרתת את הנטייה הגוברת בגרמניה למחוק את הזיכרון ההיסטורי.

 
"חלקים לא קטנים בציבור הגרמני מצאו תמיד את 'היהודים השימושיים' להדחקת עוצמת השואה ולהצבעה על ישראל כעל בעיית הבעיות או 'גרמניה הנאצית החדשה'. במידה רבה, רדידות הדיון שעוררה מחאת המילקי, משרתת בדיוק את הקו הזה".

 
ולמה אתה עצמך נשאר שם כל כך הרבה שנים?

 
"המקום מעניין אותי מקצועית ומאפשר לי להגיע למדינות אחרות באירופה. בנוסף, אני חי בזוגיות שמחייבת אותי להישאר בגרמניה. אבל אני לא מנסה להלביש על זה אידיאולוגיה. זה מצב אישי נתון, שלא מחייב אותי לתת הנחות לעבר הגרמני או לחלופין לעלות על בריקדות אנטי ציוניות ולהגיד שישראל היא המקום הכי נורא בעולם".

 
ודאי לא קל לחיות עם אנשים שאתה מגדיר כ"נרגנים, חסרי שביעות רצון, לא ממש חברותיים ולא כל כך אוהבים זרים".

 
"אני לא חושב שאני מסתכל בביקורתיות יתר וישר מייחס כל התנהגות לזו של האס-אס במחנות הריכוז, אבל כשאתה נכנס לרכבת התחתית בברלין ורואה אנשים נרגנים ולא מרוצים, זכותך לבוא ולומר את זה. יש גרמנים מאושרים, אבל ברחובות ברלין אתה לא בהכרח רואה את זה".

"גרמניה, אחרת", מאת אלדד בק, הוצאת ידיעות ספרים - ספרי חמד, 413 עמודים

עוד על ספרים:

אדום כדם

בקרב ובשבי

ניצבת

נעלמת

טווס בחדר מדרגות

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו