דוקאביב: שבועיים של קולנוע דוקומנטרי

ביום ה' (12.5), ייפתח בתל אביב פסטיבל "דוקאביב" ה-13 במספר, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי, שיימשך כשבועיים (עד 21.5) באולמות הסינמטק ובית ציוני אמריקה וכן בהקרנות בנמל תל אביב, על המזח ובצמוד לשוק האיכרים. כ-90 סרטים, ישראלים וזרים, יוקרנו בפסטיבל בחמש מסגרות תחרותיות, ובהן התחרות הישראלית, הבינלאומית, סרטי סטודנטים, "דוקוצ'אלנג'" ו"דוקצעיר", וכן במסגרת אירועי הקרנה מיוחדים שיוקדשו בין השאר לתרבות האוכל, לאמנות, לספורט ועוד. ערב מיוחד, "הדוק הבא", שאוצר ועורך דורון סולומונס, יוקדש לשינויים המתחוללים בקולנוע הדוקומנטרי כתוצאה משינויים ומשכלולים טכנולוגיים ותקשורתיים. האנימטורים פול פירלינגר האמריקני ודוד שליטא הישראלי ינחו סדנת אנימציה דוקומנטרית, ובריאן ניומן, לשעבר מנכ"ל מכון הסרטים של טרייבקה, ינחה סמינר שיעסוק ביצירתיות בעידן הניו מדיה. את הפסטיבל יפתח הסרט "החיים ביום אחד" (יוקרן ביום ה', 12.5, בטקס הפתיחה למוזמנים בנמל תל אביב ובמקביל, ב-20:00 בסינמטק; בשבת, 14.5 ב-22:00 ובשבת, 21.5 ב-22:00 בסינמטק) שהפיק רידלי סקוט וביים קווין מקדונלד. השניים שיתפו פעולה עם יוטיוב ויצרו סרט דוקומנטרי המורכב כולו מתוכן גולשים - סרטונים שצילמו (ושלחו) גולשים מרחבי העולם. הסרטונים כולם צולמו ביום אחד - 24.7.2010. יותר מ-85 אלף סרטונים נשלחו מלמעלה מ-190 מדינות, 4,500 שעות חומר גלם בסך הכול. מתוכו הרכיבו היוצרים סרט בן 95 דקות שעוקב אחרי היממה של ה-24.7.2010 בפסיפס אנושי קליפי מרהיב, משעשע, נוגע, צבעוני, קופצני, שטותי, רציני, מרגש, מכמיר, מצחיק, נוגה, מוכר ומפתיע. מקדונלד השכיל לעשות שימוש מופלא במדיום היוטיוב ולהפיק ממנו את המרב ואת המיטב. חלק מהגיבורים הרבים של הסרט מופיעים להרף עין מבלי לעייף או לגרום כאב ראש ממהירות הופעתם והיעלמם. אחרים סיפורם נשזר במספר הצצות לאורך היממה, באפקטיביות מקסימלית. והמעברים שבין אדם לסיפור למקום הם רסיסי חיים ושגרה במובן הכי חיובי של המילה. כך למשל את שגרת הבוקר המערבי המוכרת הוא מפרק לפעימות של צחצוח-גילוח, התלבשתי-התרחצתי, שלובשות שורה ארוכה של פנים וקולות וצבעים. יש לו אנשים המגדירים אושר ופחד ושאר רגשות ושאיפות בשלל שפות והבלחות. יש זוג שנשוי 50 שנה ומחדש נדרים בסגנון לא צפוי, והצעת נישואים בכריעה בהפתעה של צעיר לחברתו באמצע טיול. יש מדווש קוריאני שמדווש סביב העולם זו השנה התשיעית ברציפות ויש אמא-אבא-ילד שמתמודדים עם יום בדיקה במהלך טיפול נגד סרטן של אמא. יש מצעד אהבה שנהפך למלכודת להמוני משתתפיו ויש מטפס הרים שמתבודד מול פסגות מושלגות.


יש ויש, כאמור בבליל של שפות ומשלל זוויות, שביחד ממחישים באמצעות היוטיוב את עידן הכפר הגלובלי ואת יצר התיעוד העצמי ההולך וגובר, זה שלעתים אולי גם גובר על היכולת לחיות באמת את הרגע - אבל זה כבר באמת דיון אחר. וככל שהדברים נוגעים לדיון בסרט - זהו סרט מלא אנשים, חיים וחן אנושי. בתחרות הישראלית בפסטיבל יתמודדו 11 סרטים: "הסיפור האחרון של פרנץ קפקא" של שגיא בורנשטיין עוקב אחרי כתבי היד של קפקא שנמצאו בדירה ברחוב שפינוזה בתל אביב ואחר הסכסוך הספרותי-משפטי שהתחולל סביבם; "רחוקים" של עדי ברש ורותי שץ מתעד שנתיים וחצי בחיי משפחה פלסטינית החיה בדוחק בנווה שאנן בתל אביב, משפחה שאביה היה פעם משת"פ והיום היא נאבקת על קיומה; "הטרילוגיה האוזבקית" של אבישי סיוון עוקבת אחרי שלושה דורות במשפחה בוכרית שעלתה מאוזבקיסטן; "דומא" של עביר זייבק חדאד, מתעד את סיפוריהן של ארבע נשים נפגעות אלימות מינית, המבקשות לפרוץ את מעגל השתיקה. שני סרטים בתחרות נעשו במסגרת פרויקט "ההורים שלי": "תמי ויענקל'ה" של ניר הורויץ, שבו הוא תיעד את הוריו, הנשואים 40 שנה, על פני שלוש שנים של שגרת חיים בקיבוץ, שגרה שבה האם מטפלת באב חולה הפרקינסון, ו"שנטי ומרטין" של ג'ייסון דנינו הולט, שהלך לפגוש לראשונה זה שלוש שנים את אמו, שנטי, החיה בשנים הללו בחושה בסיני אחרי שעזבה את אביו-בעלה מרטין לאחר 22 שנות נישואים. עוד בתחרות סרטם של איה סומך וחגי ליניק "מתחת לשטיח", שבו מובא סיפורה של מאיה ליניק בת ה-84, ילידת גרמניה שילדה שישה בנים ושכלה את הבכור לפני 40 שנה; "החולמות" של אפרת דנון שלום, המביא את סיפורן של שתי נשים חרדיות, רוחמה ותקווה, המנסות לפלס את דרכן כאמניות, האחת ככותבת ומפיקת סרט והשנייה כשחקנית. "רעות" של סיגל עמנואל הוא תיעוד שנמשך ארבע שנים בחייה של נערה שהתגלגלה בין מוסדות עד שנפלטה לרחוב, שבגיל 17 ילדה בן שנמסר למשפחת אומנה דתית ובהמשך נישאה לפלסטיני, עברה לגור איתו בכפר ערבי וילדה לו שני ילדים, עד לסופה הטרגי; "קרוע" של רונית קרצנר הוא סיפור של כומר יהודי, קרוע בין שתי זהויות, הכומר הפולני רומוולד וואשקינל ש-12 שנים אחרי שהוסמך לכמורה התברר לו כי נולד יהודי, בשם יעקב וקסלר; ו"הצלמניה", המספר על מאבקם של מרים ויסנשטין בת ה-98 ונכדה בן נגד כרישי נדל"ן המבקשים להקים גורד שחקים במקום שבו ממוקמת הצלמניה שהקימו מרים ורודי ויסנשטין ב-1940, ובה כרבע מיליון נגטיבים של צילומים שצילם ויסנשטין, שהם עדויות מצולמות מתולדות המדינה והעיר תל אביב.
פרטים על הסרטים ועל מועדי ההקרנה אפשר למצוא באתר של דוקאביב:
www.docaviv.co.il
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: אבק שרפה

הפקה חדשה באופרה: חליל הקסם

ביקורת ספר: מול שמים ריקים

ביקורת תיאטרון: כי בנו בחרת

ביקורת ספר: חשוב על מספר

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות