דיור מוגן: כן, לא ולמה

שלא כמו לפני שנים לא רבות, כשהמעבר למה שנקרא אז "בית אבות" סימן את תחילת הסוף ונועד בעיקר לאנשים שלא הצליחו לתפקד בעצמם במסגרת הביתית, היום המעבר לבתי הדיור המוגן, שנראים לעתים כמו בתי מלון מפוארים, יכול להיות התחלה חדשה. המגורים בסביבה ירוקה ונעימה, המגוון הרב של פעילויות, אנשי הצוות התומכים והתחושה שאתה לא לבד הופכים את האפשרות הזו לאטרקטיבית מתמיד. יחד עם זאת, על פי סקר שערכה חברת גיאוקרטוגרפיה בעבור עמותת "מטב" המתמחה בסיעוד בגיל המבוגר, רוב המבוגרים מעדיפים להישאר בבית ובסביבה המוכרת. 79.4 אחוזים מבני ה-65 ומעלה בישראל שהשתתפו בסקר, מעדיפים - לפי תשובותיהם - להישאר בביתם. נתון מפתיע הוא ששיעור המעדיפים את הבית עולה ככל שעולה הגיל. הסקר כלל מדגם של 400 נשאלים, גברים ונשים מרחבי הארץ, בני 50 ומעלה. הוא נערך במאי 2009 ובחן את ההעדפות בגילים הללו ואת הסיבות להן, וכן את ההשפעה שיש על ההעדפה למגורים לבד או בחברת אחרים. כאמור, ככל שעולה הגיל, רבים המעדיפים להישאר בביתם. בקבוצת הגיל 50-54, 58.9 אחוז אמרו שהם מעדיפים להישאר בבית ו-12 אחוז אמרו שהם מעדיפים לעבור לדיור מוגן. בקבוצת הגיל 65 ומעלה, 79.4 אחוז מעדיפים את הבית ורק 6.9 אחוזים בוחרים בדיור המוגן. הסיבה העיקרית להעדפת הבית שציינו הנשאלים הייתה ההרגל. סיבות נוספות שצוינו היו סביבה תומכת קרובה, המשך מגורים בקרבת בני המשפחה, האפשרות להיות עצמאי וסיבות רגשיות כמו קשר לבית, אהבת הבית ונוחות. בניגוד למצופה, לעובדת המגורים לבד או עם אנשים נוספים לא הייתה השפעה על ההעדפות. 83 אחוז מהמתגוררים לבדם אמרו שיעדיפו להישאר בבית. סוגיית הרצון להישאר בבית מתוך הרגל הייתה דומה בין אלה החיים לבד לאלה החיים עם אנשים נוספים. מי שציינו שהם מעדיפים לעבור לדיור מוגן הסבירו זאת בנוחות בכל הנוגע למטלות אחזקת הבית, הקניית ביטחון אישי, טיפול רפואי זמין ונגיש, פעילויות העשרה ופנאי, הרצון שלא להפוך לנטל על המשפחה, קרבתם של חברים שעברו לבית דיור מוגן מסוים, תנאי חיים טובים, כמו בריכה וחדר כושר נגישים, קרבתו של בית הדיור המוגן למקום מגוריהם של בני משפחה, פחד מבדידות ורצון לגור בקרבת בני קבוצת הגיל שלהם. כיוון שלמעבר לדיור מוגן יש גם היבט כלכלי (מדובר בעסק מאוד לא זול שלרוב מחייב את מכירת הבית - ע.כ.) והיבט תרבותי, שאלת ההעדפה לעבור לדיור מוגן או להישאר בבית התחלקה גם לפי קבוצות אוכלוסייה ושיוך גיאוגרפי. אחוז הנשאלים החילוניים שהעדיפו לעבור לדיור מוגן היה גבוה פי שניים מאחוז הדתיים והחרדים שבחרו בכך. מהבחינה הגיאוגרפית, אחוז הנשאלים תושבי השרון (אזור מבוסס יחסית - ע.כ.), שהביעו נכונות לעבור לדיור מוגן היה הגבוה ביותר ועמד על 14.1 אחוז לעומת 11.8 אחוז מתושבי אזור ירושלים, 7.6 אחוזים מתושבי תל אביב, 7.2 אחוזים מתושבי הצפון ורק 5.3 אחוזים מתושבי הדרום.
"גם קשיש סיעודי יכול להמשיך להתגורר בביתו"
ד"ר יוספה שטיינר, חברת דירקטוריון חברת מטב שמעניקה שירותי סיעוד לקשישים בבתיהם ומנהלת מרכזי יום ובתי דיור מוגן, אומרת שהימצאותם של קשישים בסביבתם הטבעית תורמת לתפקוד טוב יותר בתחום הקוגניטיבי, הרגשי והנפשי, בתנאי שקיימת מערכת שירותים תומכת. לדבריה, גם קשיש סיעודי יכול להמשיך להתגורר בביתו. "גמלת סיעוד, הממומנת על ידי המוסד לביטוח הלאומי, היא דוגמה לשירות המאפשר לקשישים סיעודיים בישראל להמשיך להתגורר בבית", אומרת ד"ר שטיינר. "לבתיהם של הזכאים לגמלה מגיעה מטפלת סיעודית למספר שעות יומיות. במקביל אנחנו עדים בשנים האחרונות למגמה שלפיה מבוגרים ממשיכים להתגורר בבית ולהזמין עזרה באופן פרטי כדי לשמור על איכות החיים".
"אני לא רוצה לחיות במקום שיש בו רק אנשים מבוגרים"
שושנה מור, בת 78 מחיפה, מורה בגמלאות, מעדיפה להמשיך להתגורר בבית שבו חיה במשך שנים רבות עם ילדיה ועם בעלה המנוח. "יש לי כאן את הפינה שלי, את הזיכרונות", היא אומרת. "הילדים שלי גדלו פה. טיפחתי את הבית במשך שנים ואני לא רואה את עצמי עוזבת אותו. יש לי כאן גינה קטנה שאני מאוד אוהבת ואת החתולים שלי, שאני לא מוכנה להיפרד מהם. "מדי פעם הילדים מדברים איתי על דיור מוגן, כי הם גרים רחוק ממני ולא אוהבים את הרעיון שאני חיה לבד, אבל אני לא רוצה לשמוע על זה. נכון שיש בדיור המוגן פעילויות וחוגים, אבל אני מוצאת את העניין שלי כאן. יש לי כמה חברות טובות שגם הן ברובן אלמנות. אנחנו נפגשות לשחק קלפים, הולכות יחד להצגה או יושבות בבית קפה. אני קוראת הרבה, הנכדים באים אלי ויש לי כאן מקום לארח אותם. מדי פעם אני עושה בבית ארוחות משפחתיות, כי אני מאוד אוהבת לבשל. "אני לא רוצה לחיות במקום שיש בו רק אנשים מבוגרים. אני אוהבת לצאת החוצה ולראות אנשים צעירים וילדים. זה גורם לי להרגיש שאני עדיין מחוברת לחיים. תודה לאל, אני עדיין בריאה, עצמאית ומתפקדת. אם אזדקק יום אחד לעזרה, תמיד אפשר יהיה לקחת פיליפינית שתגור איתי בבית".



"רוב בני גיל הזהב מחשיבים חיי חברה עשירים"
סקר אחר, שנערך על ידי רשת הדיור המוגן "נוה דור", מגלה הבדלים בין מניעיהם של גברים ונשים לעבור לדיור מוגן. לפי הסקר, נשים בוחרות באופציה הזו בעיקר כדי למצוא בן זוג, וגברים מעוניינים יותר בפעילויות ספורט וחברה. בסקר השתתפו 450 אנשים, בהם 210 גברים ו-240 נשים בני 69-82 שהתעניינו במעבר לדיור מוגן. הם התבקשו לדרג ארבע סיבות לרצון במעבר: תחושת ביטחון, פעילויות ספורט, תרבות וחברה, רצון להכיר בן/בת זוג ושירותי הסעדה וניקיון צמודים. על פי התוצאות, הסיבה העיקרית לרצון לעבור לדיור מוגן היא זמינות פעילויות ספורט, תרבות וחברה, סיבה שציינו 40 אחוז מהנשאלים. 32 אחוז מהם ציינו את האפשרות להכיר בן או בת זוג כסיבה הראשונה. מהסקר עולה ששיעור הגברים שהציבו במקום הראשון את פעילויות הפנאי היה גבוה יותר משיעור הנשים (17 לעומת 63), ואילו מספר הנשים שבחרו בדיור מוגן כמקום למצוא בו זוגיות חדשה היה גבוה יותר משל הגברים (108 לעומת 36). רק 18 אחוז מהנשאלים ציינו את תחושת הביטחון כמניע העיקרי למעבר, ועוד פחות מהם, 10 אחוזים בלבד, ראו בתחזוקה השוטפת את הסיבה העיקרית (מהם 27 גברים ו-18 נשים). ורדית תדהר, מנהלת בית הדיור המוגן "דור טבעון" השייך לרשת אומרת שתוצאות המחקר מצביעות על כך שמרבית בני גיל הזהב מחשיבים יותר חיי חברה עשירים ומציאת זוגיות ורואים בדיור המוגן מענה לצרכים האלה. "הרצון בחיים עשירים בפעילות חברתית נובע הן מהפחד מבדידות בגילים האלה והן מתוחלת החיים שעלתה, המאפשרת לרבים מהם להתמיד שנים רבות בעיסוקים חברתיים מגוונים".
"לא קל לעזוב בית, אבל כאן יש לנו ידידים וטוב לנו פה"
רחל יעקבי, בת 81, אם לשניים וסבתא לשישה, מתגוררת בארבע השנים האחרונות עם בעלה בבית הדיור המוגן "גני שרונים" באבן יהודה. "בשנים האחרונות בעלי ואני הרגשנו שיש לנו יותר מדי זמן פנוי שאנחנו לא מצליחים למלא", היא מספרת. "פעם עבדתי והתנדבתי בכל מיני מקומות ובעלי היה אזרח עובד צה"ל, אבל כשהפסקנו עם העיסוקים שלנו נוצר חלל ריק. חשבנו שדיור מוגן יכול להיות פתרון טוב בגילנו. הילדים לא היו צד להחלטה. זו הייתה החלטה נטו שלנו, שאפילו הפתיעה אותם. עשינו שיעורי בית, בדקנו מקומות וראינו שזה המקום המתאים לנו ביותר, כי הוא עממי ולא סנובי ויש בו חברות אמיתית. יש פה המון תעסוקה ופעילות, יש לנו פה ידידים שהם עכשיו המשפחה שלנו ופשוט טוב לנו פה". בני הזוג יעקבי התגוררו קודם לכן בבית משותף ברעננה. "לא קל לעזוב את הבית, עם כל הכלים, החפצים והרהיטים שאגרנו 60 שנה, ולעבור מדירה גדולה לשלושה חדרים קטנים. אבל ברגע שמחליטים, צריך לדעת להתפשר. דווקא עניין התחזוקה של הבית לא היה שיקול. חשבנו יותר על מגורים עם אנשים בני גילנו כי ברעננה השכנים היו צעירים. גם בעיית עודף הזמן הפנוי הטרידה אותנו. איפה עוד יכולנו לצאת להרצאות ולפעילויות כמו אלה שיש לנו פה? אני מתעמלת, שוחה כל יום בבריכה, הולכת להרצאות. יש לנו כאן מי שמטפל בכל בעיה, יש אחות ועובדת סוציאלית וכמובן שכנים נהדרים. כל מה שצריך, נמצא כאן".
עוד על דיור מוגן:

דיור מוגן: לפני שחותמים על הסכם

בית אבות: מהו ואיך בוחרים אותו?

כיום גם "קשישים צעירים" מעדיפים דיור מוגן

מגינים על דיירי הדיור המוגן

כיצד להקל רגשית את המעבר לבית הדיור המוגן

טיפים בדרך למעבר לבית דיור מוגן

דיור מובן: מילון למונחי הדיור המוגן

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום ביטוח בריאות, ביטוח סיעודי

פורום פנאי ואיכות חיים