דיכאון בגיל המבוגר - המחקרים האחרונים

טיפול חדש בדיכאון על-ידי הורמון המיוצר בכליות
מחקר חדש גילה אסטרטגיית טיפול חדשנית לדיכאון שתתרום להצלחה גדולה בטיפול או תביא להשפעה מהירה יותר שלו, מה שיתרום במידה עצומה לבריאות הציבור. מדווח nfc המחקר, שפורסם בגיליון דצמבר של "Biological Psychiatry" מספק ממצאים התומכים בבדיקות שנעשו לגבי גורם אנטי-דכאוני פוטנציאלי. לדברי עורכי המחקר, למרות שדיכאון לעיתים קרובות מיוחס לבעיות בכימיה של המוח, ראיות שנתגלו לאחרונה מציעות גם כי קיימות בעיות מבניות של תאי עצב שלא מתחדשים בקצב נורמלי או סובלים מהשפעות רעילות של לחץ והורמוני לחץ. ראיות אלו הובילו את החוקרים לבדוק את השפעות האריתרופואיטין (Epo) - הורמון המיוצר באופן טבעי על-ידי הכליות, מעורר את היווצרות תאי הדם האדומים ומשמש לטיפול באנמיה. הראיות החדשות מצביעות על כך של-Epo יש השפעות עצביות מגנות והשפעות נוירוטרופיות (השפעת העצבים על תהליך התזונה) במודלים של בעלי חיים, והוא יכול להשפיע על תגובות עצביות קוגנטיביות בבני אדם, עובדה שמציבה אותו כמועמד ראוי לטיפול בדיכאון. במסגרת המחקר הנוכחי, בדקו החוקרים את השפעות ה-Epo על עיבוד עצבי וקוגניטיבי של מידע רגשי במתנדבים בריאים, בעזרת שימוש בסורק תהודה מגנטי תפקודי (fMRI). הם גילו כי ה-Epo ויסת את התגובות הרגשיות של המתנדבים, בדומה להשפעות של התרופות האנטידכאוניות הקיימות כיום. הממצאים תומכים ברעיון כי Epo משפיע על תפקוד עצבי ועשוי להיות מועמד לאסטרטגיית טיפול עתידית בדיכאון. מומחים בתחום שהגיבו לממצאים אמרו כי ל-Epo יש כפי הנראה השפעות נוירוטרופיות במוח בבעלי חיים, ונתוני המחקר הנוכחי מראים כי הוא עשוי גם לווסת את הפעילות במוח - של בני אדם - הקשורה לעיבוד הרגשות. כעת, לדעתם ישנה סיבה מוצקדת לבדוק את ההשפעות של ה-Epo גם בניסויים בבני אדם.
עוד כתבות על דיכאון בגיל המבוגר

[u]
דיכאון מעלה הסיכון למות מהתקף לב
[/u]

[u]
דיכאון זה לא גזירה משמיים
[/u]

[u]
האם אני סובל מדיכאון?
[/u]

[u]
תרופות נגד דיכאון עלולות להחליש העצמות בגיל מבוגר
[/u]

[u]
מדוע ההומור טוב לבריאות
[/u]

[u]
התמודדות המבוגרים עם המציאות המשתנה
[/u]
[u]

סם חדש מוחק זכרונות רעים

[/u]
[u]
אנשים מאמינים וחברותיים - חיים יותר
[/u]

[u]
לראשונה בארץ - השתלת קוצב לטיפול בדיכאון
[/u]

[u]
דיכאון - גורם סיכון לאוסטיאופורוזיס
[/u]

תרופות נוגדות דיכאון - גורמות לעליה במשקל?
הקשר המדוייק בין תרופות נוגדות דיכאון לבין עליה במשקל אינו ברור. אך עליה במשקל היא תופעת לוואי מדווחת כמעט של כל התרופות נגד דיכאון הזמינות כיום בשוק. מדווח nfc תרופות מסויימות נוגדות דיכאון נוטות יותר מאחרות לגרום לעליה במשקל. לדוגמא, תרופות נוגדות דיכאון מסוג tricyclic ומעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOIs) קשורות יותר לעליה במשקל לעומת תרופות מסוג SSRI (חוסמות ספיגה מחדש של סרוטונין). יוצאת דופן מבין אלו היא paroxetine (פרוקסטין-Paxil) בשימוש ארוך טווח - תרופות מסוג SSRI הגורמות לעיתים קרובות יותר מאחרות לעליה במשקל. חשוב לזכור, כי הקשר אינו בהכרח סיבתי. עליה במשקל במהלך טיפול בתרופות נוגדות דיכאון עשויה לנבוע ממספר גורמים. אנשים רבים יורדים במשקל כחלק מתהליך הדיכאון. שיפור בתיאבון הקשור לשיפור במצב הרוח עשוי להסתכם בעליה במשקל. אכילת יתר כתוצאה מדיכאון גורמת גם היא לעליה במשקל. בנוסף, מצבים רפואיים מסויימים המחקים מצב של דיכאון, כמו תת פעילות של בלוטת התריס, עלולים לגרום לעליה במשקל. אם העלתם במשקל לאחר שהתחלתם בטיפול בתרופות נגד דיכאון, שוחחו על-כך עם הרופא. הוא יוכל לקבוע את הגורם האפשרי לעליה במשקל. אם התרופות הן האשמות בכך, שינוי המינון או החלפה לתרופות אחרות יכולה להיות אופציה.



דיכאון משפיע על הסיכון לסרטן?
דיכאון נמצא קשור במידה מסויימת לעלייה בסיכון לסרטן השד, אך לא נמצא קשור במידה משמעותית לסרטן הריאות, המעי הגס או הערמונית, כך עולה מסקירה של ספרות מקצועית רפואית שבוצעה על-ידי חוקרים הולנדיים. מדווח nfc חוקרים מאוניברסיטת Maastricht הגיעו למסקנה זו לאחר שבדקו נתונים מ-13 מחקרים שכללו יותר מ-127,000 חולים. הממצאים פורסמו בעיתון "Clinical Practice and Epidemiology in Mental Health". על בסיס שמונה מחקרים עם נתונים מלאים חישבו החוקרים כי הסיכון הכללי לסרטן היה גבוה ב-12% אצל משתתפים שסבלו מדיכאון. על בסיס נתונים משבעה מחקרים שבדקו מספר גורמים, לא נמצא קשר משמעותי בין דיכאון להתפתחות סרטן השד. למרות זאת, ניתוח נתונים של תת קבוצה של מחקרים שכללו לפחות 10 שנים של מעקב הראה קשר משמעותי - חולות שסבלו מדיכאון היו בסיכון גבוה פי 2.5 לפתח סרטן שד בהשוואה לחולות שלא סבלו מהמצב. לאור הראיות הקיימות בשלב זה, קשה להבחין בהשפעות האפשריות של הדיכאון ותרופות נגד דיכאון על שכיחות הסרטן לאחר מכן, הדגישו החוקרים, והוסיפו כי לא ניתן עדיין לתרגם תוצאות אלו להתערבות מניעתית.