דיכאון וחרדה: יש מה לעשות

המצב הביטחוני, המשבר הכלכלי, הדאגה לילדים, לנכדים או לבן הזוג, הבריאות המידרדרת ועודף הזמן הפנוי מבטיחים שבגיל השלישי תיקלעו מדי פעם למצבים של דיכאון וחרדה. ברוב המקרים מדובר בתגובה טבעית לאירוע מסוים או למצב שמתמשך זמן-מה, אבל כשהדיכאון או החרדה נהפכים לטבע שני, צריך להתייחס אליהם ברצינות ולפנות לייעוץ. במאמר של ד"ר ליאורה בר-טור, פסיכולוגית קלינית ממכון "צמתים" לייעוץ לאוכלוסייה המבוגרת, נאמר שחרדה, להבדיל מפחד שמתעורר כתגובה לגירוי מאיים, היא תגובה ממושכת ורחבה יותר. היא מופיעה כתוצאה מטווח רב יותר של גירויים, ולעתים גם ללא גירוי חיצוני ספציפי, ומלווה ברגשות לא נעימים ובתסמינים גופניים כמו דופק מוגבר, הזעה, תחושת חנק או עילפון, רעד, כאבי בטן, שלשול וכאב ראש. חרדה מתמשכת יכולה להיות גם מה שאנחנו מפרשים בטעות כסתם דאגנות. במקרים רבים, טוענת בר-טור, אנשים הלוקים בדאגנות יתר לא פונים לטיפול כי הם מאמינים שהיא "חלק מהחיים". גם אם הם סובלים מעצבנות, מעייפות, מקשיי ריכוז, ממתח שרירים ומהפרעות שינה ולרוב לא יודעים למה בדיוק הם דואגים, הם ימצאו לכך סיבות הגיוניות לכאורה. אבל אין להקל ראש בתופעה מכיוון שהיא יכולה לגרום, מלבד סבל נפשי, גם להימנעות מעשייה ואף לפגיעה בתפקוד. גם הדיכאון, שמתבטא בעצבות ובדכדוך, הוא מצב נורמלי כשהוא זמני וחולף. "דיכאון הוא ההפרעה הרגשית השכיחה ביותר באוכלוסייה המבוגרת, כביטוי טבעי לריבוי אובדנים", כותבת בר-טור. "דיכאון קליני, לעומת זאת, הוא מצב מתמשך של ירידה במצב הרוח, עצב עמוק, אפאתיה או ייאוש המשבשים את התפקוד. התסמינים לדיכאון קליני הם עצבנות, עייפות ואיטיות, הפרעות שינה ואכילה וכאבים כרוניים. האדם המדוכא מרגיש תחושת ריקנות. הוא מאבד את היכולת ליהנות מדברים, הוא מרגיש אשם תמידי, תחושה שאיש אינו אוהב אותו ושהחיים חסרי ערך".
בגיל מבוגר מתעוררות באופן טבעי חרדות מהעתיד
ד"ר אלי פלדינגר, פסיכו-גריאטר וסגן מנהל מחלקת אשפוז יום פסיכיאטרי בבית החולים איכילוב, אומר שדיכאון וחרדה הם מצבים נפשיים שאופייניים לא רק לגיל השלישי, אבל קיימים בצורה משמעותית גם בגיל הזה. "הבעייתיות בגיל השלישי היא שאנשים כבר לא עובדים ויש להם יותר מדי זמן פנוי. הם גם לוקים במחלות גופניות שונות ובירידה בתפקוד, תופעות שעלולות אף הן לתרום למצבי דיכאון וחרדה".


לדברי ד"ר פלדינגר, חשוב להבדיל בין מצב תגובתי נורמלי לבעיות שמתעוררות בחיי היומיום לבין דיכאון קליני, שמתאפיין, כאמור, בסימנים ברורים ושפרק הזמן שלו ארוך יותר. "דיכאון קליני יכול להופיע גם ללא שום סיבה אובייקטיבית, כמחלה בפני עצמה, בעוד שהדיכאון התגובתי יכול לחלוף מעצמו מרגע שמה שגרם לו, חלף. דיכאון קליני יכול להיות גם חלק ממחלה בי-פולרית (מאניה דיפרסיה)". גם חרדה מתמשכת היא, לדברי ד"ר פלדינגר, מצב שמעבר לנורמלי. "התסמינים הגופניים שלה, כמו לחץ בחזה, תחושת דופק מואץ, זרמים בידיים וכדומה, מביאים לא פעם אנשים לחדר מיון, כי הם מאמינים שהם סובלים מהתקף לב או ממחלה גופנית כלשהי. חרדה קלינית לא תלויה בנסיבות חיצוניות, למרות שהן יכולות להחריף אותה. מספיק שיהיה איום ממשי לפצצה גרעינית מצד איראן וכל המדינה תהיה בחרדה ואנשים לא יישנו בלילה". בגיל המבוגר מתעוררות באופן טבעי גם חרדות מהעתיד. "אדם מרגיש שהוא לא כתמול שלשום, שכוחותיו פחתו, שהבסיס הכלכלי שלו פחות מוצק ומה שמצפה לו לא ממש ורוד. הילדים כבר עזבו את הבית ויש להם הדאגות שלהם, והוא חושש להפריע להם ולהיות עליהם לנטל".
התרופות החדשות בטוחות ואינן ממכרות
הטיפול היעיל ביותר בתופעות מתמשכות של דיכאון וחרדה הוא טיפול תרופתי, לפרק זמן קצר או ארוך. כיום, כשיותר ויותר אנשים נוטלים תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, גם הסטיגמה שנלוותה אליהן כבר איננה קיימת. בנוסף לכך, התרופות מהדור החדש מסדרת ה-SSRI (או בעברית: מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים), כמו פרוזק, ציפרלקס, לוסטראל, סרוקסט ואחרות, ידועות כתרופות בטוחות שאינן ממכרות ותופעות הלוואי שלהן זניחות. "גם באדם שאף פעם לא היה חולה בדיכאון ולא סבל מחרדות ופתאום נקלע לזה", אומר פלדינגר, "אפשר לטפל בתרופות, אבל חשוב להמשיך לקחת אותן כחצי שנה או שנה אחרי שהוא יצא מהמצב הדיכאוני כדי למנוע את חזרתו. מי שסובל מדיכאון או מחרדות כבר מגיל צעיר, ההתייחסות אליו תהיה כאל מי שחולה במחלה כרונית, ואז עליו לקחת את הטיפול התרופתי כל חייו, כמו שלוקחים תרופות לסוכרת או יתר לחץ דם". ד"ר פלדינגר אומר שהתרופות מהדור החדש אינן יעילות יותר מהישנות, אבל תופעות הלוואי שלהן שונות. "בעוד שהתרופות מהדור הקודם גרמו לעתים לירידת לחץ דם, להפרעות בקצב הלב ולהפרעות במתן שתן, תופעות הלוואי של התרופות החדשות פחות מאיימות, כמו עלייה במשקל, ירידה בחשק המיני (בעיקר אצל גברים), ולעתים עייפות או מיחושי בטן וראש בתקופה הראשונה. אגב, לא כל תופעות הלוואי חייבות להופיע אצל כל אחד, וחשוב להתאים לכל אדם את התרופה היעילה ביותר בעבורו". התרופות מהסוג הזה נמצאו יעילות גם בגיל השלישי. "כמובן שעל מי שלוקח תרופות נוספות או על חולה במחלה שמגבילה את התפקוד, הוספת התרופות הללו תשפיע אחרת, וצריך לוודא שאין בין התרופות השונות אינטראקציה שלילית. לכן יש הסבורים שבגיל השלישי המינון צריך להיות יותר נמוך ויש להתייחס לנושא בזהירות".
"אדם צריך להרגיש שיש מי שמקשיב לו ומבין אותו"
לגבי שאלת הסטיגמה שעדיין קיימת לעתים אצל מי שהתחנכו בתקופה שבה תרופות פסיכיאטריות סבלו מיחסי ציבור שליליים אומר ד"ר פלדינגר, שממילא אף אחד לא צריך לדעת איזו תרופה אנחנו לוקחים. "אפשר לקחת את התרופות הללו כמו שלוקחים תרופה לכל מחלה אחרת. היום המודעות למצבים נפשיים הרבה יותר גבוהה והיחס של הסביבה השתנה. אף אחד כבר לא חושב שמי שלוקח תרופה פסיכיאטרית הוא פסיכי. התוצאה החיובית היא שהאשפוז במחלקות הפסיכיאטריות פחת באופן משמעותי, כי עיקר הטיפול בבעיות נפשיות הוא אמבולטורי, כלומר נעשה במרפאות היום או בבית. "חשוב לדעת", הוא מוסיף, "שלמרות יעילותן של התרופות, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיות נפשיות היא דרך של טיפול משולב של תרופות ופסיכותרפיה תמיכתית. אדם צריך להרגיש שיש מי שמקשיב לו ומבין אותו, ועצם השיחה עם איש מקצוע וההקשבה מביאות להקלה. אחרי הכול, מדובר בתחושות שלא תמיד אפשר או נעים לחשוף בפני אנשים קרובים או בני משפחה".
עוד על התמודדות עם בעיות נפשיות בגיל מבוגר:

היפנוזה רפואית. מענה למגוון בעיות

מחקר חדש: הקשר בין הכרס לדיכאון

ספר חדש: חיים טובים בגיל השלישי

יוגה טיפולית. גוף בריא בנפש בריאה

מחקר חדש: בדידות בגיל השלישי

כואב לך על הלב? מוטק'ה איתך בשיחות ברשת

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום דיכאון חרדה

פורום פסיכולוגיה, תמיכה נפשית

פורום פסיכיאטריה