חזרה לאופנה ויופי

די לאפליה הגילנית

שרי שיין חושבת שההחלטה של אופנת גולברי להחליף את איילת זורר באסתי גינזבורג משולה לגבר מזדקן, שחושב שאם יתחתן עם צעירה בלונדינית הוא יראה צעיר וטרנדי יותר. אז זהו, שלא
מאת שרי שיין 24/02/16
די לאפליה הגילנית
שינתה את המראה לרעה? איילת זורר, צילום: יניב אדרי, מתוך עמוד הפייסבוק של זורר

 

 

לפני מספר שבועות התקיימה תצוגת אופנה לעונת אביב-קיץ 2016 של חברת גולברי, בכיכובה של הפרזנטורית החדשה אסתי גינזבורג וכל 25 שנותיה. ואני חשבתי על איילת זורר.

 

בתחילת החודש סערה התקשורת וסערו בעיקר הנשים סביב פיטוריה של זורר בת ה-46 מחברת האופנה גולברי, אחרי 11 שנה של פעילות משותפת. הסיבה, כפי שנמסרה לסוכנה האישי של זורר, בועז בן ציון: המראה החיצוני שלה השתנה לרעה. הסיבה מתחת לשורות: את כבר בת 46 ולא מתאים לנו.

 

התגובות לא איחרו לבוא. שלי יחימוביץ' מיהרה לפרסם בעמוד הפייסבוק שלה תגובה: "זה לא שזורר התכערה ביום אחד, היא פשוט בת 46 והגיל הזה לא בא טוב למנכ"ל, משה גולברי". קארין דונסקי ופנינה רוזנבלום, דוגמניות בעבר ונשות עסקים בהווה, מיהרו להצדיק את ההחלטה העסקית. הן כמובן גיבו את עצמן במשפטי הלל לזורר, כמה היא נראית נפלא וכמה תרמה לגולברי, אבל זכותו של הבעלים של החברה, טענו, להחליט על שינוי כיוון. מובן שאם יש כאן הפרת חוזה יצטרך הבעלים לפצות את זורר בהתאם לחוק, סיכמו.

 

זורר אכן תבעה את חברת ג.מ השקעות אופנה, המחזיקה במותג גולברי, בסכום של כ-460 אלף שקל. זורר לא תבעה את החברה רק על הפרת חוזה - היא תבעה אותה על הכיעור, על הבריונות ועל העלבון. העלבון של כולנו. העלבון של נשים מצליחות, שבגיל מסוים מרגישות פתאום שקופות ולא רלוונטיות.

 

מכירה את האפליה הגילנית באופן אישי

 

אני מכירה את העלבון הזה באופן אישי. אני אמנם בת 56, לא דוגמנית, מעולם לא הייתי, אך לפני שנתיים נסגר העיתון שאותו ערכתי, ומאז אני משוטטת ממקום למקום, מחפשת את עצמי מחדש. העולם שייך לצעירים? חד משמעית. האם ניסיון הוא כוח? התשובה אמורה להיות חד משמעית כן, אבל לצערי ברוב המקרים התשובה היא לא.

 

רוב החברות יעדיפו לקחת אנשים ללא ניסיון, ללמד אותם ולשלם להם משכורת מינימום מינוס, מאשר לקחת מישהי עם ניסיון ולשלם לה כראוי. האם אני כועסת? בוודאי שאני כועסת. אני זוכרת שקראתי פעם ראיון עם אשת העסקים גליה אלבין, שאמרה שלצערה המגזר העסקי אינו סובלני לאנשים מבוגרים, ופולט נשים מבוגרות החוצה הרבה לפני גיל הפרישה. מה קורה אז? הן נאלצות, כמוני, לחפש עבודה מחדש, והסיכוי למצוא אחת ממשית באותו תחום שואף לאפס.

 

מובן שיש אופציות אחרות - אפשר לפתוח עסק עצמאי שבו אף אחד לא שופט אותך לא על גילך, לא על יופייך ולא על משקלך. צריך אומץ? ברור, וגם כסף. האם זהו המקרה של איילת זורר? לא. זורר, למזלה, לא שקופה ולא נטולת עבודה, אבל היא פוטרה על רקע אפליה גילנית, ואי אפשר לעבור על כך בשתיקה. שמעתי כבר טיעונים לפיהם כשמדובר בעולם שבו החיצוניות היא כרטיס הביקור זה די ברור שזה יקרה, וצריך לקחת בחשבון שבגיל מסוים תמצאי את עצמך בחוץ.  

 

לא השמינה ולא התכערה, פשוט התבגרה