די למונופולים! אבל מה האלטרנטיבה?

אש וגופרית יורקים רבים מאיתנו  על עובדי הנמלים, חברת החשמל, הרכבת ועוד. אלה  מונופולים השואבים את כספי הציבור מלוא חופניים. אבל בהרהור שני החלופה האחרת היא כמובן הפרטה. ואז יבואו טייקונים עתירי ממון וקשרים בצמרת, אוליגרכים משמאל ומימין, ממזרח וממערב ייטלו כספים, ברובם ציבוריים, ישקיעו במכרז וינצלו את קשריהם, והם יהיו הבעלים של השפע המניב הזה.

ואז? התסריט די גלוי וידוע. המחירים יגאו, כיסיהם של עתירי הממון יתפקעו מחמת הזהב שיגדוש את כספותיהם, ואילו העובדים, שעד כה ריחפו בעננים והביאו לבתיהם כסף רב, ימשיכו לטפס על סולמות, להריץ מנופים, לנהוג קרונות, לעבוד חשופים לקור ולחום - אבל שכרם יהיה מועט ומצומק.

זכויותיהם, שעד עתה ניתנו להם בשפע ייעלמו במרוצת השנים, וצבא העובדים האפור הזה ישרת כיסים של יחידים שמעת לעת יקרסו, מחמת העובדה שהם מהמרים במחוזות רחוקים על שערי מטבע נמוגים, ועוד שפע של משחקי רולטה. ואילו אנחנו, כלומר הממשלה והציבור, נשלם את המחיר. נכון. ייתכן גם אחרת. אין חובה להטיח באלה שיזכו במכרזים כי אכן כך יעשו. אבל עובדה היא: הממון שיגרפו לכיסם מעטים יהיה זה שעד כה גרפו רבבות, אך הם לפחות אנשים עמלים ומזיעים.

מהפח (של הסוציאליזם) אל הפחת (של הקפיטליזם)

האם לטפח עובדים שכירים במונופולים, או להקים תחרות בונה ובריאה? צילום: Shutterstock

נכון שהסוציאליזם לא הניב עד כה פרי הילולים, אך הקפיטליזם הגס והמכוער כבר הפגין את יכולתו לקרוס לפתע, ולהותיר מאחוריו שובל ארוך של נפגעים, ביניהם עובדים מסורים שמקור לחמם נגדע.

מה המסקנה? האם לטפח עובדים שכירים בחברות של מונופול כמו חברת החשמל, או שמא להקים תחרות בריאה ובונה? הגיעה השעה לא להירתע, ולהקים חלופות שיתחרו בהן עד זוב כספם. אבל התחרות הזו צריכה להיות מפוקחת וזורמת, כמו ענף הטלפון הסלולרי, שהניב ברכה רבה לציבור.

משאבים יקרים כמו גז, מים וחשמל צריכים לצאת מכבלי מונופולים נטולי התחשבות, המטפחים כוח אדם מיותר וחולבים את כיסנו. נכון. מצב מורכב ומסובך, אבל לשם כך הרי בחרנו בממשלה, שכנראה תכהן עד קץ כל הימים.