האוכל כמפלט: הכל על אכילה רגשית
רובנו לוקים בכך, לפחות מדי פעם. זוללים גלידה הישר מהקופסא אחרי ריב עם בן הזוג, או בולסים חצי כיכר לחם בגלל כישלון בעבודה. כשזה חוזר על עצמו מדובר בבעיה, והיא משותפת לחלק גדול מהאנושות המודרנית. אכילה רגשית.
"אכילה רגשית כשמה כן היא: מתבצעת לא כדי לספק את צורכי הגוף, אלא כדי לטשטש רגשות", אומרת אנה נווה-לדרמן, מאמנת ומדריכה לאורח חיים בריא. "הרגשות שרוצים לטשטש הם אלה שנחווים כלא נעימים. האוכל מהווה מפלט של אשליית נועם מיידי".
- אבל אוכל כבר מזמן הפסיק להיות רק דרך לקיים את הגוף.
"נכון שבעידן שלנו בעולם המערבי אף אחד לא אוכל רק כדי לשבוע, וזה בסדר. אוכל בהחלט יכול להיות גם חוויה מהנה ברמה הרגשית. הבעיה מתחילה כשהאוכל משמש כמפלט מרגשות לא נעימים. השאלות שצריכות להישאל כדי לבדוק את זה הן האם אני אוכל ממקום נינוח, שמכיל הקשבה לצורכי הגוף וגם נועם והנאה, או מתוך דחף בלתי נשלט והיסחפות? אחד המאפיינים של אכילה רגשית הוא היסח הדעת. רק לאחר מעשה, עם הכובד והבחילה, מגיעה ההכרה שאכלתי בלי לשים לב למה ולכמה אכלתי".
את משנתה שוטחת נווה לדרמן גם בסדרת סרטוני וידאו חדשה לתזונה בריאה, בשם "אף מילה על קלוריות", של הוצאת ספרי הבריאות "פוקוס" והפורטל לתזונה בריאה Eatwell. לשאלה מהם המזונות שבדרך כלל פונים אליהם כדי לטשטש רגשות לא נעימים, היא משיבה כי לרוב יהיה מדובר באוכל לא מזין. "מוצרים מעובדים עם טעמים חזקים, מזון מתוק מאוד או מלוח מאוד, ולמעשה כל מה שגורם לגירוי חזק ומהיר. לא שמעתי על הרבה אנשים שאוכלים חסה כשהם מדוכאים".
"מי שלא מבטא רגשות עלול ליפול לאכילה רגשית"
אפשר להפסיק את מעגל ההתמכרות. אנה נווה-לדרמן, צילום: באדיבות לדרמן
אלא שהסוכר, לדבריה, מספק אשליה של רוגע, שבאותה מהירות שמושגת - כך גם נעלמת. "כתוצאה מאכילת מתוק רמת הסוכר בדם עולה במהירות, ובאותה מהירות גם יורדת ויוצרת את מעגל ההתמכרות", היא מסבירה. "הולכים למתוק גם במובן המטאפורי, כי חסרה מתיקות בחיים".
ויש גם מי שלחם ומאפים מדברים אליו יותר, אשר מעניקים תחושה של "קרקוע" ברמה האנרגטית, של יציבות. "גם ברמה הפיזיולוגית הפחמימות מתפרקות לסוכר, אבל בעיקר עובדת תחושת המלאות הזאת, שסותמת את הריק הרגשי".
- מהן השעות ביום המועדות לפורענות?
"הרבה אנשים מדווחים שעיקר האכילה הרגשית נעשה בערב. צריך להבין שאנחנו מורכבים, לצורך העניין, משלושה חלקים: הראש, שאחראי על המחשבות שלנו, על האחריות וכיו"ב, החלק הרגשי והיצרי של ה'בא לי' הספונטני, והחלק הפיזי של הגוף. האיזון הפנימי מגיע כשמנהלים את שלושתם, ויודעים מה הצרכים של כל אחד מהם".
בעולם המערבי בעיקר, מסבירה נווה-לדרמן, הראש מאוד בשליטה במשך היום. אנחנו עושים את מה שצריך, סביבת מקום העבודה לא מאפשרת לעשות כל מה שבא לנו, וגם מי שאינו עובד לרוב נמצא בפעילות או מחוץ לבית במהלך היום. הראש הוא זה שקובע במהלך השעות האלה מה צריך לאכול. כשמגיע הערב, הראש עייף מכל היום ומפנה שליטה, ואז הרגש מוביל למקרר. "הרבה פעמים הפורקן הזה הוא סוג של מרד שהרגש עושה", אומרת נווה-לדרמן. "הוא יתרחש בערב או בסופי שבוע, כשהראש פחות בשליטה".
- לאכלן הרגשי יש מאפיינים?
"הוא הרבה פעמים אדם עם אורח מחשבה נוקשה, עם עקרונות ברורים על איך אני צריך להיות, מה אני אמור להגיד ולהרגיש, מה מותר ומה אסור וגם הרבה ביקורתיות כלפי הגוף. אנשים כאלה יכולים לכפות על עצמם משטר אכילה בתקופה מסוימת, אבל מתישהו הרגש יעיף את מכסה סיר הלחץ ויתמרד.
"יכולים להיקלע לאכילה רגשית גם אנשים שלא מרשים לעצמם לבטא רגשות. שביחסים בינאישיים או בזוגיות לא מעזים לבטא אי נחת או תסכול. על פי חוק שימור האנרגיה, זה ייצא איפה שהוא, מתי שהוא. יש אנשים שהדבר יתבטא אצלם בעישון, יש כאלה שיתמכרו לקניות, ואצל רבים זה ייצא באכילה, שהיא פעולה ראשונית ומיידית".
הרשתות החברתיות גם אשמות
בפייסבוק כולם מאושרים, ומכאן הדרך שלנו להרגיש רע עם עצמנו ולפנות למקרר קצרה. צילום: Shutterstock
לדבריה, אכילה רגשית מאפיינת יותר נשים, אבל גם המין החזק לוקה בה, בעיקר בגילאים היותר מבוגרים. "הסיבה היא, לדעתי, המסר שנשים מקבלות מגיל צעיר, על איך הן צריכות להיראות ולהרגיש", מנסה נווה-לדרמן להסביר. "אני לא מכירה הרבה גברים שאומרים 'עליתי קילו אז אני לא הולך לים'. נשים צריכות ליישר קו עם הדוגמניות בפוסטרים מעל איילון, ומרביתנו רחוקות מהמודל הזה, כולל הדוגמנית עצמה, שעברה טיפול בפוטושופ".
גם ברשתות החברתיות אנחנו נחשפים לעולם של משפחות מאושרות, של בילויים, מסעדות ונסיעות לחו"ל, או בקיצור - עולם שכולו טוב. "במציאות של הרשתות החברתיות אין לגיטימציה למורכבות של החיים הפנימיים, האמיתיים", אומרת נווה-לדרמן. "לא מלמדים אותנו להכיל גם את הרגשות הלא נעימים. התרבות מציירת מודל של אושר שלא קיים, ושל 'מוכרחים להיות שמח' והחיים הם לא כאלה. כך נוצרות בעיות, שהאכילה הרגשית היא אחת מהן".
את האשליה שאפשר להיות מאושרים ומהר, מייצרות גם שיטות וסדנאות שונות להגשמה עצמית, טוענת נווה-לדרמן. "כל נושא הניו אייג', עם המחשבה החיובית והקורסים שמבטיחים לשנות את החיים בשלושה ימים, הסגידה לאינסטנט ולאשליה שאפשר ליצור מציאות מושלמת, מביאים אותנו לנסות למחוק בכל מחיר את הרגשות השליליים".
- אז איך נלחמים באכילה הרגשית?
"ראשית, באמצעות מודעות. דרך למידה והפרדה בין צורכי הגוף לתחושותיו, בין הרגשות ובין המחשבות. אם אני שולטת בשלושת ה'ילדים' האלה שבתוכי, אני יכולה להחליט לתת חופש לרגש בסופי שבוע, שלא יתבטא באכילה. אני אזין את הרגש באופן כזה, שייהנה מהדברים שטובים לו ולא יחפש אוכל".
- איך מזינים את הרגש?
"קודם כל נותנים לו מקום, מפתחים אינטליגנציה רגשית וגם עושים דברים בשביל לספק את הרגש. אפשר לרקוד, למשל, שזה אחד הדברים הטובים לרגש, גם אם תמיד חשבתם שאתם לא יודעים לזוז. אפשר להאזין למוזיקה, לצייר, לעסוק במלאכת יד, לצאת לטבע ולטייל, כי תנועה היא תמיד מועילה".
פתרון האכילה הרגשית עובר בקבלה עצמית
תאהבו את עצמכם. צילום: Shutterstock
השלב הבא לדבריה, הוא קבלה עצמית. "להתאמן בקבלה ובהכלה גם של התחושות הלא נעימות, ואחת הדרכים היעילות לכך היא תרגול מדיטציה, יוגה או טאי צ'י".
- ומה לגבי נוגדי דיכאון?
"יש מצבים שהם מאוד מועילים, ומצד שני, יש היום קלות בלתי נסבלת במתן התרופות האלה. כמו אוכל, תרופות נוגדות דיכאון הן חלק ממנגנון ההדיפה וחוסר היכולת להכיל רגשות שליליים".
אז מה עושים כשמגיע הדחף הבלתי נשלט לאכול? לדברי נווה-לדרמן, הדבר החשוב ביותר כשעולה הדחף, הוא לאבחן איזה רגש נוכח שם - ואז לעצור, לספור עד עשר ולהביא את תשומת הלב למה שנוכח כאן ועכשיו. למשל לרגליים שמונחות על הרצפה, או לדבר מה שעומד מולנו כרגע, לצליל שאנחנו שומעים עכשיו.
"ברגע זה צריך לשאול מה באמת אני רוצה עכשיו? לפעמים לא תעלה תשובה, לפעמים התשובה תהיה משהו שאי אפשר לספק כרגע. אולי אני רוצה חיבוק, אולי אני מרגיש בדידות ואי אפשר לפתור את זה כאן ועכשיו, אבל כן אפשר לשאול האם אוכל יספק לי את הצורך בחיבוק? בעוד כסף, בחברה או בכל דבר אחר שאותו אני באמת רוצה וצריך?"
מדובר בתהליך שדורש אימון, אבל תרגול עקבי בהחלט יהווה התחלה למלחמה באכילה רגשית. ברמה המעשית, ממליצה נווה-לדרמן להוציא מהבית את המאכלים שמועדים לפורענות, אלה שאנחנו לא יכולים לעמוד בפניהם ברגע האמת, עד כמה שהדבר אפשרי מבחינת שאר דיירי הבית.
"חשוב לפתח יציבות פנימית שלא תשתבש בגלל חוויה שלילית"
פתחו עמוד שדרה חזק שלא ישבר מכל תנודה חיצונית. צילום: Shutterstock
"כשהתקף האכילה הרגשית מתרחש, אני מציעה לשתות כוס מים ולשאול: האם אני יכול לאכול עכשיו משהו אחר? מובן שכדאי שיהיו בבית תחליפים בריאים לאוכל שיש לנו חולשה אליו", ממשיכה נווה-לדרמן. "אם אלה גלידות, למשל, אדאג שתהיה בבית גלידה בריאה שהכנתי מפירות. חשוב להיות קשובים לגוף ולרגש ולא להסתגף, אלא לראות איך מספקים את צורכי שלושת החלקים".
- שיחה עם מישהו יכולה לעזור?
"זה אפשרי, אבל אני מדגישה את הדברים שתלויים בנו, כי אם חזרתי הביתה בשעה 23:00 מתוסכלת, לא תמיד יש אפשרות לדבר עם מישהו. חשוב לבנות בתוכנו את היכולת להתמודד, לפתח יציבות פנימית שגם חוויה שלילית לא תשבש אותה.
"אם ניקח לדוגמה דייט לא מוצלח, אפשר לחזור הביתה ולהגיד: 'זהו, אף אחד לא רוצה אותי', אבל אפשר גם להגיד לעצמנו: 'לפחות יצאתי, וכל דייט מקרב אותי לאהבה'. הכל תלוי בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. כשמפתחים מודעות, אפשר לבחור האם אני מאמינה לסיפור המיטיב או לזה הלא מיטיב. גם אם יש תחושת אכזבה, אפשר להכיל אותה ולומר לעצמנו שאכן חווינו אכזבה, אז מה הכי ייטיב איתנו עכשיו? לשבת במרפסת עם כוס תה ולנשום, לקרוא ספר טוב, ללכת לישון?".
חשוב, לדבריה, לגשת לנושא ביד רכה ועם חמלה עצמית, שכן הגמילה מאכילה רגשית לא תתרחש ביום אחד ולא תעבוד עם משטר נוקשה, דיאטה טרנדית או הבטחה רוחנית חדשה לפתרון כל הבעיות. "חשוב לקבל את העובדה שיש גוונים בחיים. אי אפשר לחוות שמחה בלי עצב, ויש מקום לכל הרגשות".
מה אומרים הצבעים שאנחנו אוכלים?
כך תצמצמו את צריכת הסוכר היומית
בתודה מראש: אל תשכחו לסלוח לעצמכם
ליהנות מחשיבה חיובית
איך מתמודדים עם כעס ורגשות שליליים?
הצטרפו לקהילת בריאות ואורח חיים בריא של מוטק'ה
עמליה שרש
מאי 1948, ה' באייר תש"ח, דוד בן גוריון מכריז על הקמת מדינה יהודית, היא מדינת ישראל - רבבות פורצים ברחובות...
ב-2006 מחלת הסוכרת הוכרזה על ידי האו״ם כמגיפה כלל עולמית. בישראל ידוע על כ-600 אלף חולי סוכרת מאובחנים,...
האם אבטיח הוא בעיקר סוכר, והאם זה נכון שאשכולית ולימון שורפים שומנים? האינטרנט מלא במיתוסים וברבעי אמיתות...