האוסקר לסרטים למבוגרים וליוצרים המבוגרים

לחיות מעברה השני של פסגת החיים ? זהו, פחות או יותר, המוטו של הסרטים המועמדים השנה לפרס הסרט הטוב ביותר למבוגרים: ההרסנות שבגיל המתקדם ("לסגור מעגל" ? The Savages), על שני ילדיו של קשיש המתגורר בקהילה מוגנת בצד השני של ארה"ב, הנאלצים לנסוע אליו ולדאוג לו למרות שלא דאג להם כל חייהם; אונס האומה האפגאנית ("רודף העפיפונים", לפי רב-המכר של חאלד חוסייני); ההשלכות של האשמת שווא ("כפרה" ? Atonement), לפי רב מכר נוסף, של איאן מקיואן; הפירות המרים של תאוות בצע ("מייקל קלייטון"); וכמובן - משאלות החיים של העומדים למות ("מתים על החיים" - The Bucket List). ו"הרחק ממנה" (Away From Her) על אשה הסובלת מאלצהיימר ונאלצת להתנתק מאהובה. הבשורה הטובה ? כל אחד מהסרטים הללו, לבד מהעובדה שהם מתמודדים באומץ עם אכזריותם של החיים, מאתגר את הצופים עם דמויות מבוגרים המתמודדים עם קשיי החיים, בהומור בלתי צפוי ובשיעורי חיים מעוררי השראה. וכולם, ללא יוצא מהכלל, מבדרים. אפשר לומר כי זו השנה שבה סרטי המבוגרים התבגרו. ואם להיתלות במה שאומר זוכה האוסקר מורגן פרימן ? שסרטו "מתים על החיים" הוא הבחירה שלנו כסרט החברים הטוב של השנה ? הרי שיש תקווה כי הוליווד אולי עתידה גם לשנות את ההתמקדות שלה מסרטים מיועדי-צעירים לסרטי מבוגרים ברמה גבוהה יותר. או לפחות, זה עניין של דמוגרפיה. וזו, כידוע, עתידה להשתנות בשנים הקרובות. "כאשר קהל הצופים הבוגר יהיה גדול יותר מקהל הצופים הצעיר, כשיהיו יותר בני גילנו מאשר בני גילם, זה יקרה", מנבא פרימן. "אחרי הכל, האולפנים הולכים תמיד בעקבות הכסף". [u]
הסרט הטוב ביותר למבוגרים
[/u]
"לסגור מעגל"
עברו שנים רבות מאז ג'ון וונדי סאבאג' התראו עם אביהם, והאיחוד מחדש לא נערך בנסיבות נעימות האבא מראה סימני דמנציה, וזה עתה נזרק מביתו בסאן סיטי, אריזונה, אותו חלק עם חברתו לחיים המנוחה. שני הצאצאים בשנות ה-40 שלהם. וונדי (לורה ליני, שהיתה מועמדת לאוסקר שחקנית המשנה) היא מחזאית כושלת, ג'ון (פיליפ סיימור הופמן, גם הוא היה מועמד לאוסקר המשנה השנה) הוא פרופסור בקולג' שאינו מצליח לסיים את ספרו. שניהם תולים את כשלונותיהם באביהם (פיליפ בוסקו), שהיה הורה מתעלל וכעסן. בדרך כלל סרטים מנסים לספר לנו שהמוזרויות של משפחתנו הופכות אותנו לייחודיים ונפלאים בדרכם (ראו "מיס סאנשיין הקטנה", או "משפחת טננבאום"), אבל התסריטאית-במאית תמרה ג'נקינס מסרבת בגישה בוגרת (ומשעשעת באופן מוזר) להקריב את הדמויות שלה, או להפוך אותן לשליליות. אחד הלקחים שהן לומדות הוא שבלתי אפשרי להחזיר את הגלגל, לפחות לא ביחס לכל הדברים המגעילים שעוללנו לאחרים. לקח נוסף ? תתגברו על זה. [u]
השחקן הטוב ביותר מעל גיל 50
[/u]
כריס קופר, "הפירצה"
מאז באסטר קיטון נראה שהקולנוע לא זוכר פני אבן כאלה של קופר (56), המגלם בסרט בוס מושחת ב-FBI (מבוסס על דמותו האמיתית של רוברט הנסן), הנחשד במכירת סודות לרוסיה. קופר מצליח לגרום לנו להאמין כי החפרפרת המזיקה ביותר בתולדות שירות הביון האמריקני הצליחה לפעול בלי שתתגלה במשך 16 שנה. ולא לשכוח השנה עוד כמה חבר'ה שעברו את ה-50 שלהם ? ריצ'רד גיר (59) בתפקיד הסופר קליפורד אירווינג, שבדה את הביוגרפיה של הווארד יוז, ב"התרמית"; טומי לי ג'ונס (62, עוד מועמד לאוסקר השנה), ב"עמק האלה", כאב המנסה לברר את העובדות שמאחורי מות בנו החייל; טום הנקס (52) כחבר קונגרס טקסני בור ורועש העושה עסקאות נשק באפגניסטן. את ג'ק ניקולסון ומורגן פרימן כבר הזכרנו? וגם רוברט רדפורד (72) הציץ השנה ב"כאריות לכבשים" (אותו גם הפיק וביים). [u]
השחקנית הטובה ביותר מעל גיל 50
[/u]
ג'ולי כריסטי, "הרחק ממנה"
דבר אחד הוא לספר לנו על אשה שננטשה על ידי בעלה. דבר אחר לגמרי מצד השחקנית המגלמת את התפקיד לגרום לנו גם להתאהב בה... ואז להשתתף בתחושת האובדן כשהיא מתחילה בהתדרדרות הבלתי נמנעת. הופעתה כובשת הלב של כריסטי (67) כאשה הלוקה באלצהיימר הופכת את הצפייה בסרט למשהו מיוחד באמת. בעלה של הגיבורה, פיונה, אוהב אותה עד מוות, וכך גם אנחנו. "אני חושבת שאולי כדאי שאתחיל להיעלם", היא אומרת בסרט לחבריה. אבל גם ברגע שהיא נעלמת, דמותה נותרת בלתי נשכחת. כריסטי היתה מועמדת לאוסקר השחקנית הטובה ביותר השנה. ולא לשכוח גם את: סאלי פילד (61) ב"Two Weeks" בתפקיד אם גוססת; ונסה רדגרייב (71) ב"לפנות ערב", כאם המספרת לבנותיה על סוף שבוע בלתי נשכח שהתרחש לפני חמישים שנה ואשר בו פגשה את אהבת חייה היחידה ? החלטה שכיתר החלטותינו בחיים עשויה להוביל אותנו לאושר בלתי רגיל, אך גם לעצב קשה; מריל סטריפ (58) ב"כאריות לכבשים", בתפקיד כתבת ותיקה המראיינת סנטור צעיר בנוגע למשבר באפגניסטן.


[u]
שחקן המשנה הטוב ביותר מעל גיל 50
[/u]
טום ווילקינסון, "מייקל קלייטון"
הופעתו של שחקן האופי הבריטי (59) בהחלט מצדיקה את העובדה שהוא היה הראשון לזכות בתואר השחקן המבוגר הטוב ביותר של AARP (ב-2002). ווילקינסון היה מועמד פעמיים לאוסקר (פעם השנה בתפקיד משנה). ולא לשכוח את: פיליפ בוסקו (77, המגלם את האב ב"לסגור מעגל"); האל הולברוק (82), כאלמן המתחבר לצעיר זועם ורוצה לאמץ אותו ב-" Into the Wild"; הומאיון ארשאדי ב"רודף העפיפונים", כאב האוהב; או אנדי גריפית (82) ב"מלצרית", כאיש עסקים הפורס חסותו על הגיבורה. [u]
שחקנית המשנה הטובה ביותר מעל גיל 50
[/u]
רובי די, "גנגסטר אמריקני"
כאימו של דנזל וושינגטון המעלימה עין מהדרך בו בנה משיג את עושרו, די (84) נותנת את אחת ההופעות הטובות בקריירה הארוכה שלה. ולא לשכוח את: אולימפיה דוקאקיס (76), בתפקיד אשה שבעלה פגוע המוח מתאהב בחולת האלצהיימר ג'ולי כריסטי ב"הרחק ממנה"; ג'יין אשר (62), לשעבר ארוסתו של פול מקרטני, בתפקיד משעשע כאלמנה ב"מוות בלוויה"; פרננדה מונטנגרו (78), כאימו של גיבור "אהבה בימי כולרה" היא כמעט גונבת את ההצגה; וונסה רדגרייב הנצחית, שאמנם מופיעה רק בסיום "כפרה", אבל די בהופעה קצרצרה זו כדי לייצר סיום הולם לסיור האפי. [u]
הבמאי הטוב ביותר מעל גיל 50
[/u]
טוני גילרוי, "מייקל קלייטון"
גילרוי הניו-יורקי אמנם רק בן 52, אבל היה מועמד פעמיים לאוסקר על סרט זה (בימוי ותסריט מקורי) ? בהחלט הישג למי שזה סרטו הראשון כבמאי. ולא לשכוח: את האחים איתן ויואל כהן, שניהם מגרדים את ה-50 מעט מלמעלה, שגרפו את כל הפרסים הגדולים באוסקר השנה על "ארץ קשוחה" (הסרט, הבימוי והתסריט המעובד הטובים ביותר); פול האגיס (55), על "בעמק האלה"; ג'וליאן שנבל (56) על "הפרפר ופעמון הצלילה"; ומייק ניקולס הוותיק (77) על "מלחמתו של צ'ארלי ווילסון". [u]
התסריטאי הטוב ביותר מעל גיל 50
[/u]
רונלד הארווד, "הפרפר ופעמון הצלילה"
גיבור הסרט אינו מסוגל לדבר. אחרי שבץ בו לקה, הוא יכול רק למצמץ בעין אחת. מחשבותיו מועברות דרך עמיתו למאסר. אבל התסריט של הארווד (74) עובר גם בדרך זו, וגם בצרפתית, בצורה מעולה. ולא לשכוח את: כריסטופר המפטון (62, "כפרה"); יואל ואיתן כהן ("ארץ קשוחה", שזכו באוסקר לתסריט המעובד מספרו של קורמאק מקארתי); פול האגיס ("בעמק האלה"); וסטיב זליאן (55, "אמריקן גנגסטר"). [u]
סיפור האהבה הטוב ביותר למבוגרים
[/u]
ג'ון טרבולטה וכריסטופר ווקן ? "היירספריי"
טרבולטה (54) בפיאה מלאת ספריי כאשתו של ווקן (65) בקומדיה המוסיקלית המצליחה ביותר של השנים האחרונות. [u]
הקומדיה הטובה ביותר למבוגרים
[/u]
"רכבת לדארג'ילינג"
שלושה אחים אמריקאים שלא שוחחו ביניהם במשך שנה יוצאים למסע ברחבי הודו כדי למצוא את עצמם ולהתאחד כפי שהיו לפני שנים. המסע הרוחני שהם פוצחים בו מסתבך בגלל שלל אירועים הקשורים לכדורים נגד כאב, סירופ הודי נגד שעול ועוד הפתעות פרי מוחו של ווס אנדרסון, האיש מאחורי הסרטים "משפחת טננבאום", "עמוק במים", ו"המרוץ לצמרת של מקס פישר". [u]
הסרט הבין-דורי הטוב ביותר
[/u]
"עניין של שם" (The Namesake)
מירה נאיר ביימה עפ"י רומן מאת ג'ומפה להירי. אשימה ואשוק נטשו את כלכותא בשנות ה-70' ועקרו לבוסטון לצורך השלמת הלימודים של אשוק ב-MIT. הם נישאו זמן קצר קודם לכן באמצעות שידוך ומבלי שהכירו. עתה, בודדים באמריקה, הם מתוודעים לשיגיונותיה של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולשיגעונות הפרטיים האחת של השני. כשנולד בנם בכורם מחליט אשוק לקרוא לו גוגול. כשהילד גדל והופך למתבגר כל-אמריקאי, עומד שמו כמשוכה בינו ובין השלמה עם זהותו רבת הפנים. ביקור מולדת בהודו והתוודעות לנסיבות שבהן הצילה יצירתו של גאון הפרוזה הרוסי את חיי אביו, יגרמו לגוגול להעריך מחדש את התרבות שממנה באו הוריו. [u]
התגלית המבוגרת המבטיחה ביותר
[/u]
ג'ינה רולנדס ? "פריס, אני אוהב אותך"
בגיל 77 השחקנית האמריקנית הנודעת פוצחת בקריירה של תסריטאות. במקרה זה ? סיפור על זוג נשוי שנים רבות ערב גירושיהם. לצידה משתתף בסרט בן גזארה (77), וביים ג'ראר דפרדייה (60) הצרפתי. [u]
סרט החברים הטוב ביותר
[/u]
"מתים על החיים"
רוב ריינר (61) ביים את ג'ק ניקולסון (70) ומורגן פרימן (71) בסיפור מרגש על שני חולי סרטן היוצאים למסע של פעם בחיים להגשמת חלומות.


(ביל ניוקוט, AARP)